הבית השוכן במושב נופך, חציו של מבנה דו משפחתי, שימש את דייריו בנוחות יחסית כל עוד היו משפחה בת ארבע נפשות. כשהצטרף לתא המשפחתי הילד השלישי החל החלל "ללחוץ" והם גמרו אומר להרחיבו, וכשהתחוור שהמשפחה שוב עומדת להרחיב את שורותיה יצא הפרויקט לדרך, ותכנונו הופקד בידי האדריכל רון פליישר. "בראש ובראשונה התכנון לשיפוץ בית נועד לענות לצרכי המשפחה שגדלה ולהוסיף עוד חדר. מעבר לכך, המטרה הייתה "לפתוח" את החלל שהיה מאופיין במראה חשוך ודחוס משהו, לייצר מרחב מגורים מרווח ההולם את אורחות המשפחה החמה שמרבה לארח, ולהקצות שטח למטבח נוח וראוי לכישורי הבישול המרשימים של בעלת הבית" מספר פליישר. "מכיוון שמדובר היה בבית קיים, ומטבע הדברים גם באילוצים הנובעים מכך, יש לאתר את יתרונותיו היחסיים לפני שיפוץ בית, כמו, למשל, היותו פונה לשדה שמעניק תמונת נוף של מרחב פתוח" הוא מוסיף. בתוך כך, הקונספט התכנוני שהגה פליישר התבסס על תוספת בנייה מושתתת על קונסטרוקציית פלדה, חיפוי בסרגלי עץ אופקיים וחזית זכוכית שקופה, שנועדה להשתלב בחזיתו הקדמית של הבית ולנצל את המבט הנשקף ממנה.
בשלב הראשון של תהליך שיפוץ בית הוסרו קיר החזית ומספר מחיצות פנימיות, ואף חלקת דשא שהייתה שתולה בקדמת הבית נעקרה לטובת ההרחבה. התוספת המבנית תוכננה כעין שלוש קוביות: קובייה שיצרה סוויטה עם מרפסת צמודה בקומה העליונה, ושתי קוביות תחתונות בקומת הכניסה - אחת שהגדילה את חלל המגורים, ואחת שמכילה בתוכה את אזור המטבח וחורגת מעט מקו החזית החדש לתוך דק עץ ש"תפס" את מקום הדשא.
במבט מהצד נראה הבית, הממוקם גבוה מעט ממישור הרחוב, כשילוב חומרי שמרכיביו "מתלבשים" במדויק זה לתוך זה תוך יצירת עניין ויזואלי: טיח גמיש בגון אפרפר המשמש לחיפוי הבית המקורי, וסרגלי עץ אופקיים המהווים את החיפוי בתוספת הבנייה. ההתאמה המושלמת והגימור המדויק הושגו במידה רבה באמצעות אופן תכנונם של הגגות החדשים, כשילוב מושכל בין יציקת בטון לבין מאפיינים של גג קל. פליישר: "למעשה, הגינו כאן פתרון ארכיטקטוני - הנדסי - ביצועי, לו היה שותף גם בעל הבית, העוסק בתחום הביצוע ותרם את ניסיונו הרב וכישוריו הטובים. היות והגג שתוכנן הוא גג שטוח הדורש יציקת בטון, הוא אמנם נוצק תוך שימוש בו אך כמשטח דק בהרבה מהמקובל, כשתשתיות הבידוד הנחוצות הוצנעו מן העין כבגגות קלים, והמופע שנוצר בשל כך הוא של זרימה המעדנת את חזות הקונסטרוקציה כולה".
לחזות המעודנת תורם פרט נוסף ששילב פליישר בקונסטרוקציה- קורות פלדה המייצרות מעין חריצים אופקיים בחזיתה. "חריצים אלה" הוא מסביר "נועדו לאפשר למי גשמים לזרום דרכם, כך שהבית לא יהיה מנותק מהטבע שבחוץ, ישמר את החיבור עמו, ובעליו יוכלו ליהנות ישירות מסיטואציות חורפיות כמראה מלבב של גשם".
ככלל, מוטיב החיבור של הבית עם החוץ מתגלה כבר למראה שקיפות החזית הקדמית שמטשטשת גבולות בין חוץ ופנים, ודק המשתרע לפתחו מעניק תחושה שהבית "מתחיל", למעשה, בשטחו. שכן גם אם בהגדרה דק הוא אלמנט חיצוני, כאן הוא מתפקד כמבואה מזמינה וחלק בלתי נפרד מחלל הפנים: תחום בגדר עץ לבנה שטרום הבנייה תחמה את חלקת הדשא ונותרה על עמדה, בעציצי ענק שהוצמדו אליה, ובנופו של עץ היביסקוס גדל מידות המסוכך על פינת ישיבה נעימה. בשטחו ממוקמת גם פינת אוכל, והמבט שניתן להישיר ממנו אל תוך החלל, כמו גם העץ המתכתב עם ריצוף הפרקט של הפנים, מייצרים המשכיות חומרית, ויזואלית ותחושתית בין שני המרחבים.
בט מן החוץ פנימה - מערך ויטרינות נתונות בפרופיל בלגי מייצר חזית קדמית שקופה המטשטשת גבולות בין חוץ ופנים ומגלמת המשכיות בין שני המרחבים.את שקיפות החזית הקדמית מייצר מערך ויטרינות נתונות במסגרות פרופיל בלגי, שמחציתן הינן דלתות המעניקות גישה ישירה אל הדק, הן מאזור המגורים והן מאזור המטבח, ובתוך כך מדגישות אף הן את עובדת היותו "שותף מלא" בסצנה הביתית.
מרחב הפנים משתרע כחלל בהיר, מרווח ומסביר פנים, בו מרוכזות הפונקציות המשותפות באורח המקצה לכל אחת מהן "מרחב מחייה": פינת ישיבה סלונית בצדו האחד, פינת אוכל בעומק צדו השני, ומטבח בקדמתו, באזור שיצרה ה"קובייה" שיועדה עבורו. המסגרת החומרית נקייה וניטראלית: ריצוף בפרקט אלון הנוסך חמימות במראה הנקי, קירות שנצבעו בלבן עם ניואנס אפרפר כלשהו המעמיק את הגון, ותאורה שתוכננה כשילוב של גופים שקועים וגופים דקורטיביים, דוגמת גוף מאורך המלווה את יחידת האי במטבח, או גוף גדול דמוי כיפה שנתלה מעל פינת האוכל. סגנון הריהוט מודרני ופריטי הריהוט אינם רבים על מנת לשמר את הממד האוורירי, מה גם שנוף החוץ החודר פנימה ממלא את החלל בנוכחותו. את חזותה של פינת הישיבה מאפיין מוטיב מעוגל ורך שמייצרים ספה אפורה בקווי עיצוב מעוגלים, שולחן קפה עגול עשוי נירוסטה ומנורה עומדת ה"מתכופפת" לעברו, והקו הרך חוזר גם בעיצובו המיוחד של שולחן האוכל העשוי מתכת שנצבעה בלבן. המטבח הוא הטריטוריה של בעלת הבית חובבת הבישול, ותכנונו הנדיב אכן מפצה אותה על המטבח הקטן שהיה מנת חלקה קודם לכן. עיצוב בית נשען על גון לבן עם חזיתות בגימור צבע בתנור, במרכז שטחו ניצבת יחידת אי מרשימה ביותר בממדיה, ושתי יחידות נוספות משלימות את הנוחות בו- יחידת כיור עם יחידת קלפה עליונה מעליה ויחידה צמודת קיר המשמשת לאחסון ולאכלוס מכשירי חשמל. ככלל, ההימצאות בחלל המטבח כמוה כהימצאות בקוביית זכוכית שקופה החושפת את מראה הנוף הקרוב והרחוק, ודלתות היציאה מממנו אל הדק, מספרים בעלי הבית, מצויות בשימוש תדיר שכן הם נהנים לקיים ארוחות משפחתיות בחוץ, או "סתם" להתרווח ולתפוס שלווה בפינת הישיבה.
ויטרינות גדולות בסלון
מטבח לבן
יחידת ההורים הממוקמת בקומה התחתונה כמו מאחורי ובאלכסון לגרם המדרגות. גרם המדרגות הממוקם בעומק החלל הוא הגרם המקורי שחזותו שודרגה ע"י חיפוי מדרכיו בעץ והתקנת מעקה שקוף, והוא מוביל אל הקומה העליונה בה שוכנים שלושת החדרים ה"ישנים" והחדר החדש שהתווסף עם הבנייה. החדר, שנועד לשמש את הבת הבכורה, תוכנן כסוויטה מפנקת עם חדר רחצה צמוד ומרפסת נעימה שנגזרה מהגגות החדשים, והחדרים הקיימים זכו לרענון עיצובי. אף יחידת ההורים המרווחת, הממוקמת בקומת הכניסה כמו מאחורי גרם המדרגות, עוצבה מחדש בגווני שחור ולבן המשווים לה מראה מסוגנן ועכשווי החובר לחזות החדשה שלבש הבית כולו- חזות שכל כולה אומרת מרחב מחייה נוח, מרווח ומעוצב, ה"מתובל" בקשר ישיר ומלבב עם נוף הסביבה.
מתוך מגזין בית ונוי 116: "המשפחה גדלה, הבית גם"