מאוהלים אפורים לבניינים ירוקים

תרומת עקרונות של קיימות לדיור בר השגה והוזלת יוקר המחייה 

מאת: מיכל ביטרמן | צילום: | - 03/04/2013

המחאה הנוכחית נוגעת לסדר חברתי- כלכלי חדש במדינה ולזכות הבסיסית לקיום אורח חיים בהישג יד המושתת על ערכים שיווניים וצודקים יותר. בתוך כך נסוב הדיון סביב סוגיות של דיור בר השגה, דיור ציבורי, הוזלת יוקר המחייה, צמצום פערים והיכולת של שכבות במצב סוציו אקונומי נמוך- בינוני ואוכלוסיות מוחלשות להתקיים בכבוד ובאיכות חיים בסיסית. עקרונות של בנייה בת קיימא יכולים -  למעשה חייבים - להיות מאומצים במסגרת הניסוח הפרקטי של השינוי המבוקש. 
 

אקדים - לא, לא מדובר בהעמסת אג'נדה נוספת על גב מאבק עמוס ממילא או ברכיבה על גלי מחאה פופלרית. הכוונה היא לתרום לשיח הנוכחי הנוגע ל"איך": איך לקבל דיור בר השגה ויותר מכך, איך לתפעל ולתחזק אותו. איך להוריד עלויות מחייה שפוגעות מעל לכל באוכלוסיות במצב סוציו-אקונומי נמוך, ובפרט הוצאות התפעול (כמו- חשמל ומים) שיכולות להגיע ל20% מהמשכורת החודשית. איך המרחב הבנוי, בו שוהים כ-90% מהזמן, יכול וצריך להיות בריא ונעים יותר וזאת - ללא השקעה כספית האפשרית רק לאלו שידם משגת. איך מספקים דיור ציבורי נאות לאוכלוסיות מוחלשות (קשישים, חולים, חוסים, נשים מוכות).

בנייה בת קיימא היא אדריכלות המתחשבת בצורכי המשתמש ודואגת לרווחתו, בריאותו ובטיחותו. תכנון ופיתוח המתחשבים בתנאי הסביבה תוך צריכת משאבים מושכלת, המביא לחסכון כלכלי בטווח הארוך- הן לפרט והן למדינה, ומתייחס למורכבויות החברתיות של המרחב הבנוי. 

קצת מספרים: מבנה בר קיימא חוסך בהוצאות התפעול השוטפות בטווח הארוך- בממוצע בין 30%-50% בהוצאות האנרגיה (חשמל ודלקים אחרים) וכ- 30%-40% בהוצאות מים. לחסכון הפרטי מתווסף חסכון של כ-70% בכמויות הפסולת וירידה של 30%-50% בפליטות גזי חממה. אלה מתרגמים בנוסף גם לחסכון למשק בשל ירידה בהוצאות לטיפול בזיהום אויר, לבניית תשתיות נוספות ולבריאות. 

מספרים אלה מתחזקים לאור ההחלטות שאנו עדים להן בנוגע להעלאת מחירי החשמל. אפילו בליבת המחאה בקיץ נתקבלה החלטה שכזאת- שידוע כי עתידה להתקבל שוב עוד חודשים מספר, וחוזר חלילה. כל עוד כחברה אנו תלויים כל כך במשאבים מתכלים דוגמת הדלקים הפוסיליים, שמחירם הולך ומאמיר עם התדלדלות המקורות, המשמעות היא מגמת עלייה מתמשכת ביוקר המחייה התפעולית. ומה שנכון בעניין החשמל נכון וודאי בנוגע למיים ולכל משאב מוגבל אחר. פרקטיקות בנייה ירוקה שמפחיתות תלות במשאבים המתכלים לצורך קירור, חימום, תאורה וניהול משק הבית מטפלות בגורמים להתייקרות ולא בעיתוי שלה. 

ישנה תפישה רווחת שבנייה בת קיימא עולה הרבה כסף.  זו טעות - כשעצמה, היא איננה יקרה יותר. תכנון נכון וודאי אינו עולה יותר למשק או לצרכן. שילוב מערכות מתוחכמות כרוך לרוב בעלות כספית ראשונית, אולם ההשקעה מוחזרת בטווח המיידי-בינוני (עד כמה שנים). בעתיד יירדו וודאי עלויות כאלה בשל חדירת פרקטיקות בנייה בת קיימא והתעצמותו של השוק המקומי. עד אז- מדיניות מכוונת, כדוגמת תמריצים, יכולה לתת פתרון. 


צדק חברתי = צדק מרחבי
 
  

צדק חברתי = צדק מרחבי. אז איך עושים את זה נכון?
 

בניה ירוקה בת קיימא צריכה להיות חלק מפרקטיקת הבנייה ללא קשר למעמד חברתי- כלכלי, ואיננה לוקסוס לעשירים בלבד. היא מחוייבת המציאות במסגרת מאבק שמתמקד באוכלוסיות המוחלשות (הזקוקות לדיור ציבורי שבו פרקטיקות הבניה לעיתים ירודות יותר כמו גם התחזוק השוטף), בחינוך (בתי ספר ירוקים לא רק חסכוניים יותר אלא מספקים סביבת לימודים פורייה המביאה לעלייה בהישגים), בבריאות (מלחמה בסינדרום הבניין החולה, צמצום ימי אשפוז בבתי חולים) ובקושי לגמור את החודש. 

עקרונות של בנייה בת קיימא נוגעים ישירות לשאלה איך עוברים ממחאה כללית לפתרונות ממוקדים, ולחשש מכך שבשוך האבק יוותרו רק הישגים קצרי טווח. על-כן, כל מדיניות ארוכת טווח בתגובה למחאה צריכה להתבסס על עקרונות בנייה בת קיימא כדרך להשגת היעדים. בפרט יש לדרוש אימוץ עקרונות בנייה בת קיימא בכל בנייה חדשה או שיפוץ מבנים קיימים, תוך קידום תמריצים ומדיניות תומכת. למה? כי רוב העולם המערבי כבר נוכח שזה נכון, וצודק, ויעיל, ובשביל שבשורת האוהלים האפורים לא תהיה אוסף בניינים אפורים עוד יותר.

* הכותבת היא- מיכל ביטרמן, חברת הנהלה וממייסדי המועצה הישראלית לבנייה ירוקה.
עו"ד, M.Sc. Strategic Leadership Towards Sustainability