עיצוב גינה אורבאנית

למי מאיתנו אין חלום על בית בכפר עם גינה גדולה ומדשאה רחבת היקף? ואולם, היום אנו פוגשים יותר ויותר מקרים בהם חלום זה מתחלף במציאות של בית צמוד קרקע עם גינה קטנה באזור עירוני. מציאות זו מאתגרת את תחום עיצוב הגינה.  

אין זה סוד שמחירי הקרקע עולים וגודלם של המגרשים קטן עם השנים, הצפי הוא שצפיפות הבנייה רק תעצים עם הזמן, ובנוסף לכל זה ישנה גם מצוקת מים הולכת וגוברת.

שינויים אלה הובילו לשינוי תפיסה בתחום הגינון, והולידו מושג חדש – 'גינה אורבאנית'. 

גינה אורבאנית כשמה כן היא - גינה עירונית שמרבית שטחה מרוצף ובתוך כך היא קלה לתחזוקה, מתחשבת במחסור המים, אך עדיין ירוקה, פורחת ומעוצבת בקפידה. ההיבטים שנלווים לתכנון ועיצוב גינה כזו אינם פשוטים. המטרה היא לתכנן מרחב שיעניק תחושה ירוקה גם כשמרחב זה מרוצף ללא מדשאה מסורתית ולהשתמש נכונה במגוון החומרים שקיים היום על מנת לקבל תחושה של הימצאות בגן ולא בחדר בנוי.

גינתם של אריאלה וישראל מרמת השרון היא דוגמה טובה לגינה כזו, העונה על המאפיינים שהוגדרו.  

בני הזוג עקרו לא מכבר מבית צמוד קרקע ברמת-שרון לבית צמוד קרקע חדש, השוכן אף הוא ברמת-שרון. בבית הקודם הייתה גינה סטנדרטית, עם מדשאה שהשתרעה על מרבית השטח וסביבה צמחייה שופעת אותה הם טיפחו באהבה כל השנים. בדו שיח שניהלנו לפני התכנון ואשר התייחס לצרכים ולרצונות שלהם מהגינה החדשה, הביעה אריאלה את דעתה על הזמן שגוזל טיפוח מדשאה כזו. נמאס לה, היא אמרה, לראות את בעלה משתעבד למשימה, בפרט כאשר הילדים גדלו והצרכים השתנו. הרצון שהביעה היה לקבל מענה נוח לשהייה בחוץ בלי כל העבודה הכרוכה בטיפוח גן, אך בו בזמן גם לא לוותר על המראה הירוק אליו היו רגילים עד כה. משאלה זו היא אתגר עיצובי ממדרגה ראשונה, אתגר התואם את תפיסות העיצוב האקולוגי העכשווי. 

שטח הגן הוא כ-100 מ"ר במתאר מלבני מאורך שמוקף חומה גבוהה והבית מאופיין בסגנון נקי עם תחושה כפרית. (חלק מקומפלקס מגורים בתכנונה של האדריכלית אורלי שרם). 

המהלך הראשון בתכנון היה החלפת המדשאה המסורתית בריצוף, על- מנת לייצור מקום קל יותר לתחזוקה ,מזמין יותר מבחינת נוחות השימוש, מתחשב במציאות וצורך פחות מים. הריצוף שנבחר הוא עץ - משטח מחומר טבעי המעניק תחושת חמימות גדולה יותר מכזה שמרוצף באבן ומתכתב עם תחושת הטבע והכפריות המבוקשת. מבחינה תכנונית  יצירת משטח אחיד וגדול יחסית מייצרת תחושה של מרחב גדול יותר מגודלו האמיתי ומאפשרת לחלקו לאזורים שונים.

סביב המשטח תוכננה מערכת של אדניות מאבן כורכר איטלקית- אבן טופו. המערכת חולקה למספר קטעים: קטע אחד מעוגל בצורת קשת רחבה, כדי לרכך את הקווים הישרים המאפיינים את הבית והגינה; קטע בו תוכנן אלמנט מים נשפך מהקיר; קטע נוסף, נמוך יותר, שיועד לצמחייה.

האבן נבחרה בקפידה כך שהטקסטורה שלה תשתלב עם משטח העץ  ותמשיך גם היא את קו העיצוב הכפרי. בנוסף, אבן זו מאופיינת במראה המשתנה לאורך עונות השנה ומייצר עניין התורם לחזות הגן – בחורף היא רטובה וכהה ובקיץ יבשה ובהירה. 

 

מערכת האדניות נועדה להוות את המקום ליצירת המרחב הירוק ולטשטש את החומה המקיפה את הגן. הצמחים נשתלו בקומות לפי סדר מהגבוה לנמוך, וכן נשתלו מספר עצים במטרה שיהוו את השלד שלו. על-מנת ליצור המשכיות בין פנים הבית והמרחב החיצוני, לא נבנתה הצללה כלשהי דוגמת פרגולה- העצים הם שישמשו להצללה טבעית מפני השמש וירככו את התחושה של הבנוי. העצים נבחרו בקפידה על-מנת להפיק מהם את המרב - הן הנאה אסתטית והן תועלת "אמיתית" של הנבת פירות, בפרט כאשר מדובר בשטח שתילה קטן ומוגבל. נשתלו עץ ליצ'י, עצי הדר כלימון, תפוז, וקלמנטינה, עץ רימון נשיר אשר יעניק תחושה של התחדשות בט"ו בשבט ועץ זית המעניק תחושה ארצישראלית. מתחת לעצים נשתלו שיחים ובני-שיח בהתאמה. בשפת האדנית נשתלו רב-שנתיים משתרעים, אשר בבוא הזמן יגלשו משפת האדנית ויפרחו רוב עונות השנה.

במרכז מערכת האדניות נקבע מיקומו של אלמנט מים, אשר נועד להוות את נקודת המוקד של הגן. במוקד זה אכן ניתן להבחין כבר שפוסעים אל תוך הבית מדלת הכניסה הראשית ומכל פינה בקומה הראשונה, כשהוא מושך את המבט אל מרחב החוץ. זהו אלמנט עיצובי אשר מחבר ויזואלית את הפנים והחוץ. נקודת מוקד כזו היא, למעשה, 'טריק' אדריכלי שמקורו בגן המוסלמי הקדום. בגן זה היה נהוג למקם בריכת מים במרכז הגן המרוצף, כך שהמבט יפנה לעברה והמים ידגישו תחושה של טבע וחיות. בבריכה שתוכננה בגינתם של אריאלה וישראל, הפועלת במעגל סגור כך שאין בזבוז מים, הוסף למים כלור המבטיח שהם ייוותרו שקופים ונקיים כל הזמן ואף מונע התפתחות מושבת יתושים סביבה. ציפוי פנים הבריכה נעשה באריחי פסיפס שגונם הכחול - תכלת מגביר את השתקפות המים בכל שעה של היום, ונוכחותה ככלל מרככת את היעדר הירוק ומסיטה את המבט אל עבר האדנית הפורחת. 

 

במרחב הגן תוכננו מספר מערכות של פינות ישיבה שונות, שאת מיקומן ניתן לשנות בהתאם לנוחות השימוש על המשטח הקבוע ו/או לשלב עמן פריטי ריהוט ואביזרים נוספים. פינה אחת קבועה היא דלפק מוגבה עשוי משטח של עץ אלון  כשהישיבה היא על כיסאות בר. הדלפק מעניק תחושה של "יציאה לבר" בגינה ובמקביל נוח לשמש כעמדת שתייה בזמנים של אירוח רב משתתפים. 

  

גורם תכנוני אחרון וחשוב מאד מתייחס לתאורה ששולבה בגינה - לאורך כל מערכת האדניות ובתוך אלמנט המים מוקמו גופי תאורה במתח נמוך. התאורה הדקורטיבית שהם מייצרים מדגישה אלמנטים ויוצרת אפקט נעים גם כאשר לא יושבים פיזית בגינה אלא צופים אליה מתוך הבית.  

התוצאה שהתקבלה בסוף התהליך היא גינה המעוצבת ומתוכננת כך שתענה על מאפייני הגינה האורבאנית: שימושית לאורך כל חודשי השנה, נוחה לתחזוקה, מתחשבת במחסור המים אך יחד עם זאת ירוקה פורחת ומעוצבת ומעניקה תחושת כפריות וטבע. זוהי גינה המצליחה להיות 'ירוקה' בתפיסתה, הנותנת מענה לצרכים שהוגדרו ולפיכך גם להסב הנאה לדייריה.