לגור בעיר ולהרגיש בכפר

הגן, שתוכנן בשלבי התכנון המוקדמים של הבית, נדרש לתת מענה לבקשת הדיירים ליצור מעטפת ירוקה ועשירה לביתם, שתעניק תחושה של פרטיות, כמו גם לאפשר שילוב פונקציות חשובות כגון: איזור משחק לילדים, איזור מרכזי וגדול לאירוח, פינת אוכל חיצונית, מדשאה ירוקה ואזורי שירות.

  

תרגום המבוקש, ללא וויתור על אף פונקציה, התאפשר הודות לתכנון המיוחד של הבית עליו ניצחו האדריכלים יולי וסרג' בן דוד, שיצרו בית משפחה חם ונעים בסגנון ים תיכוני קלאסי: הבית תוכנן בצורת האות "ח", כך שפתיחות המבנה מאפשרת לגן להיכנס לתוכו וליצור בלב ליבו חדר חיצוני אמיתי לשימוש דיריו.

מהרגע הראשון נתפס החלל המרכזי החיצוני כחלק חשוב ובלתי נפרד משאר חדרי הבית, ובתוך כך מה שנותר לנו כמתכנניו לעשות הוא לאפשר לטבע לתת בו את אותותיו. הרעיון היה ליצור מעין "ריאה ירוקה" מנותקת ועצמאית היושבת בתוך הבית, אבל מחוצה לו, ומזמינה אליה את הדיירים. בתיאום עם בעלי הבית והאדריכלים הוחלט לעשות זאת על ידי שימוש באותו סוג ריצוף בו המשמש בחלל הפנים כדי ליצור המשכיות, אך בו בזמן לנתק את המשטחים, הפנימי והחיצוני, אחד מהשני ו"להכניס ירוק" במרווחים ביניהם. בחלקים בהם  שאינם משמשים למדרך נפערו רווחים גדולים יותר כדי "לדחוף" צמחייה שיחית וסבוכה יותר, היוצרת מסגרת ירוקה ואחידה שמדגישה את ההפרדה בין החדרים. 

פינת משחקים בגינה

  

בנוסף, במקום "להסתפק" בפאטיו שנוצר בחלל הכלוא בין קירות המבנה בלבד, הרחבנו את הפאטיו לחדר חיצוני נוסף, (פינת האוכל החיצונית במקרה הזה), על ידי יצירת מעבר נוסף שחציו מרוצף וחציו ירוק (בדומה למעבר מהבית החוצה), והוא מחבר את החדרים השונים, כעין "מעבר חציה".

ראשית התחלנו עם חדר הכניסה, או כפי שאני מעדיף לכנותו – חלל המבואה, אותו חלל חיצוני שמתגלה במבט הראשון בו נפתח שער הכניסה למגרש. גם פה, כבשאר חלקי הגן, החשיבה הרעיונית הייתה ליצור פינה שמאפשרת לבני הבית ואורחיהם לשבת לרגע וליהנות מהמראה הירוק לפני הכניסה לחלל הפנים מחד, ומאידך מרמזת על הגן הנסתר שעוד צפוי להיחשף באמצעות שביל אבני מדרך שמזמין את הבאים לעבור בו.

אבני מדרך מובילות מהכניסה לחצר האחורית

לאחר דיונים רבים בין כל הנפשות הפועלות (האדריכלים, בני הבית וכותב שורות אלה) אודות כמות המשטחים המרוצפים הדרושה לבני הבית הוחלט, לשמחתי, לוותר על משטח מרוצף נוסף באזור הסלון, לבטל את היציאות החוצה ולהמירן בחלונות גדולים, ולאפשר לשביל הכורכר ולצמחייה שסביבו לעטוף את חלל הסלון בתחושה ירוקה. את פינת הברבקיו החלטנו למקם במעלה השביל, כך שהיא מתקבלת כפינה עצמאית ממש בתוך הירוק, מעניקה שירות לפינת האוכל הניצבת לצידה ובמקביל שומרת על קשר עין עם חלל הפנים.

חדר האוכל של הגן, הממוקם ב"הרחבה" של הפאטיו המרכזי ובמרכז הגן, הוצב עם הגב לגבול המגרש המערבי, כשהוא צופה אל הבית פנימה ואל הירוק סביב, ומעניק מראה המשתנה לאורך שעות היממה כתוצאה משינוי גוון הטיח המושפע משינוי זווית השמש ומהתאורה בבית פנימה.

מעברים גדולים מהבית לגינה

 

באזור הילדים שולב בית עץ מלבב עם רחבת משחקים ירוקה שמקיפה אותו, ולצדם תוכננה פינת ישיבה נוספת המשרתת את הילדים לעיסוקים שקטים יותר - כקריאה ומפגש עם חברים בני גילם, ואף משמשת כפינת "השגחה" עליהם עבור ההורים. בתוך כך, נוצרה פינה המעודדת פעילות משפחתית ושהייה בצוותא, כשהילדים משחקים, ההורים יושבים ליד וכולם נמצאים ביחד.

גיוון בחיפוי הרצפה - חלוקי נחל ומשטחי אבן מלבניים

  

ככלל, פינת העץ הלבנה הזו, הכוללת ספסל ושבכת מטפסים מעל, היא פינה שהמבט ממנה פונה אל הציר המרכזי העובר בפנים הבית והיא גם ניבטת ממנו כבר ברגע העמידה במפתן דלת הכניסה. לפיכך, גם במקרה זה המשכנו את הציר הפנימי כלפי החוץ, באותו אופן בו "יוצא" ריצוף הפנים אל הפאטיו המרכזי, תוך שימוש במשטחי אבן מלבניים מאורכים המונחים כמו מעבר חצייה בתוך הדשא הירוק ומובילים אליה.

פינה נוספת מעין זו מוקמה גם בחלקו המזרחי של המגרש, ממש מול פינת האוכל שבפנים הבית, כשהיא מאפשרת לשבת בחוץ וליהנות משמש של בוקר או לנוח באוויר הצח לאחר ארוחה טובה ועדיין להיות בקשר עם מי שבחר להישאר סביב השולחן. במקרה הזה, היות והמיקום הוא מעל מרתף, נעשה שימוש בחלוקי נחל ירקרקים כדי ליצור את אותה הפרדה רצויה בין המשטחים, ובכל מקרה אין ספק שבפני בעלי הבית עומד מגוון של אפשרויות להנאה משהייה בחוץ וכל שנותר להם הוא רק לבחור היכן.