הלוחש לצמחים - מקום בלב

מקום בלב - גן לדוגמה, מסעדה ובית קפה, הוא מתחם קסום שמתרגם את משנתו הסדורה של בעליו על מעגל הבריאה, על איזון אקולוגי, על אנרגיה חיובית ועל השפעתם המטהרת של צמחים על המקום בו הם נמצאים

מאת: רעיה הנרי | צילום: יח"צ | חיים שסטל, מקום בלב - 03/04/2013
כשנכנסים ממערבולת המהומה האורבאנית אל "מקום בלב", התחושה היא שמתרחש קסם, ממש כמו זה הקורה לילדים הנכנסים דרך ארון הבגדים אל ממלכת נרנייה-  פתאום נמצאים בבועה רגועה של טבע. הנשמה מתרחבת, הלב מתרווח, בריזה נקייה לוחשת בצמרות, ושלווה גדולה יורדת על השוהים במקום.

על הקסם אחראי חיים שסטל, בעל הבית, אשר לפני 11 שנה הקים גן על שדה תפוחי אדמה ישן. כמעצב נוף שתל שסטל את הגן כ-"גן לדוגמא" - כיצד צריך להיות גן פרטי באשר הוא, על אווירתו המיוחדת, ולאט לאט הפך המקום גם למסעדה. " תפקידו של גן במקור הוא להכיל אווירה" אומר שסטל "והוא גם שומר על מה שחי בבית. המילה "גן" באה, למעשה, מהמילה "לגונן", גארדן - טו גארד וכיו"ב, ובדומה לכך אף הגן עוטף את הבית ופורש עליו את חסותו. גם המילה "חממה" - נרסרי שנגזרת מ"נרס" - אחות ופירושה גן ילדים מרמזת על הגנה ושמירה.
בכל בית, ולכל משפחה, יש את האווירה המיוחדת שלהם, ואל תוך האווירה אותה משרה הגן על המקום נכנסים כבר החל מהשער בכניסה".
הגן הוקם עם שביל שסובב אותו ולכל שתיל יש את הכוונה והסיבה להיות במקום בו הוא נמצא, כי שסטל, מתייחס לכל אחד מהם כאל אנטנה המשדרת תדרים. אין בעולם מכונה שיודעת לייצר חמצן מלבד הצמחים, הוא אומר ביראת קודש, אם הם לא היו לא יכולנו לחיות כאן. כשהרוח מכה על העלים כל אחד מהם זז אחרת, לכל אחד מהם יש תדר אחר.
הקומבינה הייחודית של המקום הספציפי הזה, מיקום הצמחייה והשילוב המסוים של העצים בינם לבין עצמם הם אלה שאחראים על האווירה המיוחדת של המקום, מסביר שסטל את הפלא. ועם הפלא אין להתווכח. 100 מטר בלבד מ"מקום בלב" שברחוב פרדס משותף 5, רעננה, המקום בו נעלמו הפרדסים מן העולם, מהבילה האדמה מרוב חום  והאוויר עומד אפוף זיהום, ואילו בתוך "מקום בלב" הבריזה רעננה ואפופה ציוץ שמח של צפרים. עובדה.
העצים מחוברים אל הדבר הנכון, מוסיף ואומר שסטל, הקסם שלהם נעוץ בכך שהפסולת שלנו זה המזון שלהם, ואילו האנרגיה שלהם טהורה ומשרה טוב על סביבתה. "מקום בלב" הוא גם בית קפה ומסעדה שמזמנים אליהם מן הסתם פגישות של אנשים רבים, ומתוקף זה אף שיחות נפש וסיפורים אנושיים שגזורים מהחיים והינם לא פעם סיפורי קשיים וכאב. אך העצים מטהרים את המקום באופן טבעי ויום יום הוא מקבל את פניה מבקרים בו בסבר פנים נקי וחף מאנרגיות שליליות.
"לשביל המקיף את הגן אנו קוראים "שביל התמורות" מסביר שסטל, "אמנם בעברית תמורה ושינוי הן מילים נרדפות המתייחסות להבדל כלשהו, חיובי או שלילי, אבל תמורה היא רק טובה.
הרעיון הוא שמי שמסתובב בשביל יעבור תמורה. ומכיוון שהאמונה מתחילה במקום בו ההבנה נגמרת, מאמין שסטל שאנשים יודעים מה מתאים להם, אך לא יודעים להגדיר את זה. כשהם מתהלכים בשביל ומצביעים על צמח, ואומרים "את זה אני אוהב", מבין שסטל באמצעות בחירתם מהן העדפותיהם ונטיותיהם.

גן עשוי נכון מביא איתו את הקסם. אפשר לשבת ביוון ליד פחיות זיתים ישנות ששתלו בהן ג'רניום ולחוש שלווה גדולה, ולעומת זאת לשבת בגן אירועים מפואר, שבצמחייתו הושקע הון עתק ולחוש ניכור וחוסר נחת.
צריך לדבר אל הטבע בשפה שלו. להבין שהטבע שסביבנו הוא הטבע שלנו, להשתמש בצמחיה המקומית שלנו, באבנים ובסלעים שלנו. כך גם עם עונות השנה.לכל עונה העלווה שלה,הפרחים שלה, והפירות והירקות שלה. שסטל: "הבריאה היא חכמה ונכון לאכול בקיץ פירות עסיסיים עשירים בנוזלים ובחורף פירות עשירים בויטמין סי. בעבר אנשים לא נהגו לנסוע למרחקים. הם אכלו מה שיש בסביבה. סושי, למשל, מתאים ליפן,למקומות קרים. אנחנו כאן לא זקוקים לאצות אלא לויטמינים זמינים מפירות וירקות, וכמובן שכאלה שאינם מהונדסים ומרוססים. בגידול אורגאני אין שאריות ריסוסים ורעלים הנספגים בדם, וככלל לכל דבר יש תפקיד בעולם הזה: למשל הפלפל, אנו אמנם אוכלים רק את קליפתו, אך גם לגרעינים שאנו זורקים יש תפקיד- להצמיח דורות חדשים של פלפלים. כך נשמר מעגל הבריאה. מאידך, כאשר מרססים את הירק, גם "הרחם" שלו נפגע, כלומר הגרעינים, ואין אפשרות להשתמש בהם שוב, וכך נגדעת הבריאה הטבעית. ולא צריך להיות חכם גדול כדי להבחין בנזקים אותם יוצרת ה"קידמה", פעם היית נכנס עם ארגז מלפפונים הביתה והחלל היה מתמלא ניחוח מבושם של טבע. היום המלפפון מחזיק יותר זמן, נראה יותר מושלם ויפה, אבל הוא כולו מים, תפל וחסר טעם". אותו "הטעם של פעם" הוא הגאווה של שסטל בירקות שהוא מגדל ומגיש לסועדים.

סיור ב"מקום בלב", מראה את כל אוצרות הבועה הקסומה של חיים שסטל- פינות הישיבה הים תיכוניות הפזורות ברחבי הגינה, חלל הפנים הנעים ,הגינה האורגנית הגדולה שממנה קוטפים מוקדם בבקר את צמחי התבלין הריחניים ואת ירקות העונה, החלקה החבויה המיועדת לאירועים קטנים ואינטימיים כמו סדנאות בישול וכדומה. ועל כל אלה שורה רוחו המיוחדת של המקום אותו לא ניתן לשכפל כי הוא לא רשת, ומוכיח כי לכל מקום הטבע שלו.
"עד שייבשו את כל הנחלים, עד שיזהמו את כל היערות ועד שישמידו את כל אוצרות הטבע, רק אז יבינו שבכסף לא קונים הכול" מצטט חיים שסטל חוכמת חיים אינדיאנית,ומוסיף "ההתאמה הבוטנית היא כמו מוסיקה. כשהאלמנטים משולבים בהרמוניה מלאה אנו מרגישים זאת בחושינו, גם אם לא נוכל לבטא זאת במילים".