הגן של רפאלה

תרבות גינון ש"עושה כבוד" למסורת העבר, לחומרים מקומיים ולצמחייה ים תיכונית, שבו את לבם של מעצבי הגנים שרלי וטניה אילוז בביקורם בסרדיניה

מאת: | צילום: | כתבה וצילום: טניה ושרלי אילוז - 28/03/2016
טניה ושרלי אילוז
חברת: גרדניה אור פרויקטים בע"מ
 
שביל ראשי מוביל אל הבית

סרדיניה. אי מיוחד, שכננו בים התיכון, ששייך לאיטליה ונושא עמו היסטוריה עשירה ומגוונת. כבר במבט מגובה הטיסה ניתן להבחין בטופוגרפיה הדרמטית של האי – הרי גרניט המתנשאים לגבהים שונים, מפרצים בצורות שונות ומשונות, הרבה ירוק וים בצבע טורקיז. 
בכתבה זו ניקח אתכם לביקור באחד הגנים השוכן בחלקו הצפוני של האי, בכפר דל אוכלוסייה ומבודד באזור ארזכנה (Arzachena). כבר בדרכנו אל המקום התחלנו לחוש שכנראה צפויה לנו הפתעה טובה. עברנו בדרך צרה מאוד, תחומה משני עבריה בגדרות אבן בנויות ללא דופי, למרות היותן רק גדרות הכפריות של השטחים הפרטיים, וכן בעצי אלון שעם ושטחי חורש. כל מספר קילומטרים בדרך ישנו שער המסמן כניסה לחווה, וכולם דומים מאד ומציגים מראה כמעט זהה:  שני סלעי ענק מוצבים בצורה אנכית משני צדדים כשביניהם שער עשוי עץ או מתכת. אין תמה, שכן סרדיניה עשירה בסלעי גרניט, והטבע  הסביבתי שופע סלעים בצורות פיסוליות להפליא.

כניסה אל שאטח הגן, סלעים המסמלים את השער ועצי זית המלוים את הדרך

הגן של רפאלה ופאולו, לשם שמנו את פעמינו, משתרע על שטח של 15 דונם וטובל בצמחייה ים תיכונית, אך לפני כמה שנים כשהם רכשו את השטח, ניצב בו רק בית אבן קטן וישן שסביבו חורש בתול.

צמחייה ים תיכונית שולטת בכל הגן, ברושים, בונגווילות והיבסקוסים.

מאז רכישתו, שנה לאחר שנה, מספרת רפאלה, הם כבשו את השטח – הרימו נוף לעצי האלון וזית, טיפלו בשיחים, חשפו אדמה ויחד אתה גם סלעים איתנים יפיפיים (חלקם הגיעו לגודל של כ 100 מ"ר) שהיום מהווים חלק בלתי נפרד ממראה הגן. עם זאת, התערבותם בגן, התערבות יד האדם, הייתה ועודנה זהירה מאד ומעניקה כבוד רב אל הטבע הקיים. למעט חלקה אחת קטנה שהוגבהה והפכה לטרסה הצמודה לפינת ישיבה מתחת לפרגולה, כל הטופוגרפיה בגן נשמרה ללא שינוי. הצמחייה שנשתלה בנוסף לזו שהייתה קיימת היא צמחייה ים תיכונית: ברושים (Cupressus sempervirens), בוגנוויליות (Bougainvillea), היביסקוסים בכדים (Hibiscus), בן עוזרר (Rhaphiolepis), הרדופים (Nerium oleander) ולצורך שיבוץ כתמי צבע גם לנטנה מסוגים שונים (Lantana camara).

פינת ישיבה אל מול נוף הים וצמרות עצי החורש.

בשנה האחרונה נבנתה בגן בריכת שחייה – פשוטה וצנוע למראה. למעט פינות הישיבה הסמוכות לבית ונדנדה שנתלתה על עץ זית, זהו, למעשה, מקום הבילוי היחידי בגן. מנקודה זו נפתח נוף מרהיב אל ים מעוטר הרים, כשהשמיים המשתקפים במי הבריכה  מוסיפים "אוויר" וצבע תכלת לגן ההררי המשרה תחושת רוגע, שקט ושורשיות. 

השתלבות בטופוגרפיה המקומית: טרסות ומדרגות.

בהמשך ביקורנו ברחבי סרדיניה, נחשפנו למקומות רבים נוספים – ערים, עיירות וכפרים. בכל מקום כזה, מרכזי או נידח יותר, שבנו ופגשנו את אותה בנייה מוקפדת באבן מקומית, את השימוש בסלעים כחלק בלתי נפרד מהגן, וצמחייה חד גונית כביכול, אך מאוד שייכת לאגן הים התיכון.  בין אם מדובר בשכונות של בתי עשירים, ובין אם בכפרים קטנים ונידחים, כולם נושאים ניחוח מקומי שעיקרו כבוד למסורת וככזה הוא מעורר כבוד רב.   

הגן נבנה בהתאם לנוף הקיים, הסלעים האיתנים בשטח וצמחייה ים-תיכונית.

ברחבי סרדיניה פזורים כ- 7000 מבנים נוראגים, שהינם מבנים עגולים ומערכות מגורים מבוססות אבן בזלת או גרניט מתקופת הברונזה. וכן, גם היום, 4000 שנה מאוחר יותר, ניתן להתרשם מאמנות הבנייה המאופיינת בהיעדר כל חומר חיבור, ומבוצעת אבן על אבן, על אבן... סביר להניח שתרבות עתיקה זו היא המורשת שהשפיעה על דורות רבים ומשפיעה גם היום על הבנייה העכשווית במקום. ומה נותר לנו? מהי המסקנה המתבקשת מתמונה זו?  טוב היה לו  השכלנו ללמוד  משכנינו שמעבר לים איך שומרים על המסורת ו"מסתדרים" עם חומרים מקומיים וצמחייה שיש לנו בארץ.

פינות עניין ברחבי הגן משתלבות בזרימה טבעית ללא מאמץ.

בריכת שחייה משתלבת במראה הגן.
 
דוגמאות מבניית גנים מסורתיים ברחבי סרדניה.