דור חדש של מעצבים 2009

תערוכות הבוגרים במחלקות ללימודי עיצוב, מסמנות את סופו של מסלול אינטנסיבי - ארבע שנות לימוד המפגישות את הסטודנטים עם רזי עולם העיצוב לגווניו, ומכשירות אותם להימנות על העושים במלאכה. הצגת פרויקט הגמר היא התחנה האחרונה, ודור חדש של מעצבים יוצא לדרך

מאת: | צילום: צילום שנקר: סשה פליט, צילום בצלאל: עודד אנטמן | - 03/04/2013
לשבת, לקום
כיסאות ומושבים הם אובייקטים שאינם מפסיקים לרתק מעצבים ואדריכלים. פריטי הריהוט הנתפסים ככל כך מובן מאליו, הוא, למעשה, סוג של תמצית בה משתלבים כל ערכי העיצוב: עמידות, נוחות,  ארגונומיה, חומר, צורה ואסתטיקה ויזואלית. כמעט כל אדריכל נודע או מעצב מוביל זוקף לזכותו התמודדות עם עיצוב כיסא בשלב כלשהו של דרכו המקצועית (מהם שהפכו לאייקונים מוערכים) ואף הסטודנטים, מסתבר, מרבים לבחור באובייקט המאתגר כנושא לפרויקט הגמר. יש מי שניגש לכך מכיוון חקר החומר, אחרים  חוקרים את הצורניות או מבקשים לפתחה, יש שפונקצית הישיבה היא המניעה את בחירתם, ויש שמתרגמים דרך אובייקט הישיבה קונספט רעיוני. מגוון רעיונות, מגוון השראות, מגוון כיסאות וכורסאות

שילוב חומרי בין קרטון כחומר ראשוני ופשוט, לבין בד ריפוד יוקרתי. הקונסטרוקציה נחלקת למשטחים ממוספרים המאפשרים הרכבה עצמית קלה, ובמצב מפורק ניתן לארוז את הכיסא באריזה שטוחה. מידות הכיסא מתוכננות כך שהוא מאפשר ישיבה נוחה לקבוצות גיל שונות. 
עיצוב: שירה פלדי ועדי נוימן, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "מכללת הדסה".

מערכת ישיבה בהשראת המסורת התימנית ומנהג התכזינה (התכנסות חברתית ללעיסת עלי צמח הג'ת)
המערכת, הכוללת גם שולחנות, ניתנת לשינוי מבני ומאפשרת לקיים שני סוגי אירוח- אירוח שעיקרו ישיבה משפחתית סטנדרטית, ואירוח בישיבה נמוכה לכמות גדולה יותר של אנשים-עד פי שלוש. 
עיצוב: לידור יעיש, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "מכון טכנולוגי חולון"

 

 

הכיסא ההולך הוא פרויקט העוסק באבולוציה של כיסא, ובבסיסו עומדת השאלה מדוע הוא אינו הולך למרות היותו מצויד ברגליים. הכיסא שפיתחה זכרוני מיועד לסביבת החוץ, ומסוגל לבצע תנועת הליכה ולנוע על סוגי קרקעות שונים באמצעות משיכה או דחיפה. 
עיצוב: טלי זכרוני, המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל.

כיסא/שרפרף, כחלק מפרויקט המביא סדרת רהיטים וגופי תאורה, ובוחן אפשרויות חיבור בין מלאכת יד מסורתית -קליעת נצרים, לבין תעשיות מודרניות כיציקות מתכת ופלסטיקה. הגישור בין שתי המהויות נעשה באמצעות שיטת כבישה תלת ממדית של הקש, אותה פיתח שפי. 
עיצוב: גיל שפי, המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל.

 

כיסא שרפרף, עיצוב גיל שפי
 

שילוב בין תכנון וחופש, הוא בסיסו הרעיוני של הפרויקט שנועד למצוא צורות חדשות בטכנולוגיה ותיקה ומוכרת. במסגרת זו הוא עוסק באובייקטים שמורכבים מקיפולים מתוכננים ומדויקים היוצקים תופעות לוואי של מתיחת החומר וכיפופו תוך יצירת קונסטרוקציה מחד, ומופע אורגני רך מאידך. הכיסא מתקבל מפרישת פח אלומיניום שנחתך בלייזר ומכופף לצורה הסופית. 
עיצוב: רן אמיתי, המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל.

הכיסא שעוצב בפרויקט, כסות - הגבול בין עיצוב תעשייתי לאופנה, מורכב משלדת מתכת עם שדרה מרכזית בעלת יכולת להתקפל, ומבגד שמחולק לאזורים רכים וקשיחים. קיומה של השלדה תלוי בבגד שמחזיק אותה, אשר מושחל על צלעותיה ועל השדרה המרכזית ונועל את הכיסא במפתח האופטימאלי שלו. בכיסא מתקיים שילוב ניגודים בין ממד גברי וממד נשי, והוא ניצב על שלוש רגליים בלבד להשגת קלילות. 
עיצוב: מיכל זוהר, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "שנקר".

 

עוריגמי - נעלים בהשראת אוריגמי, עיצוב: מיכל המר
 

הפרויקט, עיצוב שזלונג, עוסק במערכת יחסים בין חומרים - לבד ועץ, ומתמקד בעיקר בלבד, הן כחומר הריפוד, והן כחלק בלתי נפרד מהמבנה הקונסטרוקטיבי. 
עיצוב: אורטל ג'יבלי, המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל. 

מקור ההשראה לעיצובו של הכיסא הוא הריון- התפרצת של דבר חי בתוך מעטפת והשפעתו עליה. הבסיס הרעיוני הוא בדיקת יחסים בין צמיחה לגבולות, ובין פנים וחוץ. 
עיצוב: לירן פאליק, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "שנקר". 

ערכים ואידיאלים המגדירים תפיסת עולם, דרך פעולה והתייחסות לסביבה, היוו השראה לפרויקט עיצובם של פריטי ריהוט שכל אחד מהם מייצג ערך/אידיאל. הכיסא, כמייצג ערך של הסתפקות במועט, מספק שתי צורות ישיבה - סטנדרטית ובגובה של כיסא נוח, ועוצב עם שתי רגליים אחוריות כשהוא נסמך על העובדה שרגלי המשתמש משמשות כזוג רגליים קדמיות. הכורסה, כמייצגת ערכי שליטה עצמית וריסון עצמי, עשויה ספוג גדול הכלוא בדחיסות בתוך מסגרת מתכת ומתוך כך נגזרת צורתו.
עיצוב: שרון גרינברג, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "מכון טכנולוגי חולון"

כסא אדנית, הכלאה של כיסא ואדנית ליצירת חוויה שעיקרה טבע בעיר. הכיסא עשוי פלסטיק ממוחזר ומורכב ממכל, רשת פלסטיק וספוג המשמש כמצע גידול לדשא. זן הדשא שנבחר ודורש טיפול מינימאלי בלבד, כך שהוא קל לתחזוק. 
עיצוב: סיון סונדרס, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "מכללת הדסה". 

 #articleimagetag4}# 

קריאת תיגר על תופעת הניכור העירוני, באמצעות אובייקט ישיבה שמיועד לפגישות בחדר המדרגות. האובייקט הרך ניתן לקיפול ומתלבש על מבנה המדרגות, והשימוש בו ממקסם וממסד מפגשים אקראיים שמתרחשים בחדר מדרגות. 
עיצוב: דנה אביטל, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "מכללת הדסה".

"פרק ב'", הוא פרויקט המציג כורסאות שעוצבו תוך שימוש מחודש בשטיחים ישנים. במסגרת חיפוש אחר חפצים ישנים שישמשו כחומר גלם לפרויקט, נבחרו שטיחים ישנים, אשר ממחקרה של פוטרמן נמצאו נוחים למימוש הרעיון: קלים ונוחים לניקוי ועיבוד, ואף ניתן למצוא אותם בזמינות גבוהה יחסית. ליצירת הכורסאות נעשה שימוש בשני צדי השטיח, כך שניתן לשוות להן עיצובים מגוונים בהתאם לשטיחים השונים, דוגמת הכורסה והשרפרפים העשויה משטיח מגולגל, כאשר את השרפרפים ניתן להערים זה על זה ליצירת כיסא בגובה סטנדרטי. 
עיצוב: נעמה פוטרמן, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "מכון טכנולוגי חולון".

FlatFat - הכורסה שעיצב יונתן טישלר, היא כורסה שניתנת לפירוק למרכיבים, כשהיא מייצגת אגב כך חקר של שיטות חיבור בין חומרים - פוליאתילן מוקצף ועץ. השילוב החומרי מייצר דינאמיות לצד נוחות חיבור והרכבה. 
עיצוב: יונתן טישלר, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "שנקר". 

 

כורסה מעוצבת, עיצוב: יונתן טישלר
 

כי נעליים קונים מהר
נעליים, הפריט האהוד כל כך בקרב נשים, ולא רק, זוכות להתייחסויות חדשות הבוחנות אותן מזוויות  שהן מעבר להתייחסויות המוכרות, ומעניקות להן פרשנויות מפתיעות ושוברות מוסכמות

וריגמי, פרויקט הנעליים של מיכל המר, עוסק בשאלה מהי נעל ומפרק את המושג במטרה להבין את המרכיבים השונים שהינם בבחינת התנאים לקיומה. בפרויקט, שהמחקר המקדים שלו בדק אספקטים היסטוריים, תרבותיים וצורניים, שזורות השפעות ממזרח וממערב, הנעליים עצמן עוברות ממצב של יריעת עור שטוחה לאובייקט תלת ממדי על הרגל וגמישות השימוש בהן מאפשרת לבחור את סוג הנעל- כפכף, נעל או מגף.  הנעליים מחלקות, למעשה, את מאמץ הייצור עם המשתמש שהינו שותף מלא בהפיכת היריעה לאובייקט הנעלה ויתרונות נוספים המתקבלים מכך קשורים להובלה, לאחסון ולאריזה. 
עיצוב: מיכל המר, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "בצלאל". 

נעליים ש"נלחמות" בתופעה של צריכת יתר ומציעות פתרון העונה על עקרונות קיימות ואקולוגיה. בניגוד לנעליים הקיימות היום, הנעליים של זוהר אליאס מיוצרות מחומר בר מחזור וניתנות לפירוק לצורכי מחזור. הנעליים ניתנות להתאמה אישית של דגם, צורה וצבע, ושחיקתן בשל שימוש אינה מסמנת את סוף חייהן- החלק שנשחק ניתן להחלפה בעבודת סנדלרות פשוטה, כאשר החלק השחוק נשלח למחזור שנועד להשיבו למעגל הייצור. בונוס נוסף של הנעליים "המתמחזרות"- זיכוי כספי שמוענק לבעל/ת הנעליים כסוג של "טרייד אין" 
עיצוב: זוהר אליאס, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "מכון טכנולוגי חולון"

 

עיצוב נעלים, עיצוב: זוהר אליאס
 

הפרויקט, יצירת קולקציה של נעליים ומגפיים אסימטריות, מנסה לשבור מוסכמות לגבי זהות וסימטריה. הרעיון העומד בבסיסו נועד לאפשר ללקוחות להרכיב לעצמם זוג נעליים מתוך סטים הכוללים פריטים רבים ושונים מזה מזה בהבדלים קטנים, כך שהם אינם זהים מחד, אך עדיין מדברים באותה שפה מאידך, ונתפסים כזוג. מקור ההשראה לפרויקט הוא נוף אורבאני מחוספס, שהוא סימטרי לכאורה, 
ובו בזמן מכיל בתוכו מקומות היוצרים ייחוד ונבדלות מסימטריה זו: העור בנעליים חתוך בצורת רשת המאזכרת גדרות חיות, ובמגפיים נעשה שימוש ב-PVC מחוספס המדמה טקסטורה של בטון בבניינים ובדיגום גרפיטי בחלקן הפנימי. 
עיצוב: דנה שאול, המחלקה לעיצוב תעשייתי, "מכון טכנולוגי חולון".

מתוך מגזין בית ונוי 108: "דור חדש של מעצבים"

יצירת קשר - דור חדש של מעצבים 2009