תערוכות בוגרים במחלקות לאדריכלות ועיצוב

מקבץ עבודות גמר מתוך תערוכות הבוגרים במחלקות לאדריכלות ועיצוב פנים

מאת: | צילום: | - 03/04/2013
תערוכות הבוגרים של המחלקות ללימודי אדריכלות ועיצוב פנים הן סוג של "מסיבת סוף מסלול"- הצגת פרויקט הגמר כנקודת סיום של שנות לימודים אינטנסיביות במהלכן רוכשים הסטודנטים כלים שיכשירו אותם לעיסוקם העתידי בתכנון. בין המחלקות ללימוד מקצועות העיצוב והאדריכלות יש שמותירות את נושא הפרויקט חופשי לבחירה, ואחרות מגדירות נושא מוביל המתייחס לסביבה הממשית או לערך בסיסי, שמתוכו בוחרים הסטודנטים אספק כלשהו לו הם מקדישים את מחקרם. בשני המקרים המחקר הוא מרכיב משמעותי בתהליך העבודה על פרויקט הגמר, כאשר במסגרת זו "מפורק" הנושא שנבחר לגורמים, ועל בסיס המחקר המקיף מגובש לקונספט רעיוני.

Fardens City
פרויקט העוסק בגנים ומגורים אינטנסיביים המשולבים זה בזה בתל אביב, ומציג תפיסה אורבאנית המתייחסת לשילוב בין תכנית גדס (תכנית מתאר של העיר שתוכננה ע"י סר פטריק גדס בתקופת המנדט הבריטי) והעיר האירופית הקלאסית, כמו גם של מאפייני האווריריות והגנים (של גדס) עם עירוב השימושים והאינטנסיביות של העיר. בבסיס ההצעה המועלית עומדת היררכיה בת שלוש רמות של גנים ומרחב ציבורי, כשהיא מגדירה מרחב בנוי שמרכזו הוא הבלוק העירוני הפתוח- עקרונות שביכולתם להעניק איכות חיים גבוהה לתושבי העיר ולמבקרים בה.
שחר לולב, המחלקה לאדריכלות, מכללת ויצ"ו חיפה.


 

 

 

 

חצר העיר- דקלה רייטן, המחלקה לאדריכלות, מכללת וי"צו חיפה.
 

 

חצר העיר - מרכז תרבותי-חברתי (לכולם), תל אביב
מרקמה העכשווי של העיר מכיל בתוכו מגוון רחב של חללים ומרחבים, המשתנים בהתאם למיקומם, גודלם, ואופיים. הפרויקט בוחן את הטיפוסים השונים של מרחבים אלה- ובראשם את הכיכר העירונית והגן, ומציע רשת של מרחבים עירוניים חדשים, שהינם, למעשה, הרכבה של תכונות הכיכר והגן. הרציונל להצעה- "חצר העיר", מעוגן בצורך עירוני במרחבים ציבוריים המשלבים פעילות חברתית ותרבותית ומשרתים את העיר על  כלל האוכלוסיות שבה. הפרויקט מתייחס לאחת החצרות המוצעות ברשת העירונית החדשה, וממוקמת במתחם מוסך דן, בפינת הרחובות ארלוזורוב ודיזנגוף. החצר מספקת את המענה לצורך במרחב הציבורי-חברתי, ובה בעת, בהיותה מתוחזקת ומופעלת ע"י אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, היא מעניקה להן הזדמנות לתעסוקה ולקשר עם כלל האוכלוסייה, כפתרון לבעיות התעסוקה והקשיים החברתיים  המוכרות בקרבן.
דקלה רייטן,  המחלקה לאדריכלות, מכללת ויצ"ו חיפה.

TLY.Reading Air Port
נקודת המוצא של הפרויקט היא שנמל תעופה מגלם פרדוקס מהותי. מחד, מבנה בעל מאפיינים אורבאניים ויכולת לכווץ/להרחיב זמן, שנתפס יותר ויותר כישות עצמאית השקולה לעיר;  ומאידך, עצם קיומו וכל הכרוך בקיום זה אינם מאפשרים עירוניות סביבו. ההצעה התכנונית: פירוק והרכבה מחדש של מרכיבי נמל התעופה, תוך הבחנה עיקרית בין מרכיבי עירוניות (מסחר, קבלת פנים וכד') לבין כאלה ששוללים את אפשרות קיומה (מסלולי המראה, חוות מכלים), תוך שימוש בתשתיות קיימות- הקו הירוק של הרכבת הקלה והמשכו המתוכנן ברח' אבן גבירול.
איגור שבצ'נקו ויאשה גונץ, המחלקה לאדריכלות, בצלאל.

One Center
מרכז חלל ואסטרונומיה בעמק הירדן. אתר תיירותי בן ארבעה מפלסים הממוקם על צלע הר המשקיף לכנרת, ומשלב מיצגים, מוזיאונים, פלנטריום, חצר מדעית וחוויית למידה אחרת. התכנון מושתת על מוטיב מוביל של ריחוף, בדומה לחוסר הגרביטציה שבחלל, לצד שימוש בחומרים המאפשרים לשלב את הטבע והנוף בתוך האתר הבנוי. המבנה כולו מאופיין במרחבים פתוחים היוצרים תחושת מעגליות אינסופית, כאשר נקודת השיא הינה נקודת תצפית ביציאה מהפלנטריום, ממנה נשקפת הכנרת.
אפרת גבעתי, המחלקה לאדריכלות ועיצוב פנים, מכללת אורט כפר סבא.


 

One center- אפרת גבעתי, המחלקה לאדריכלות ועיצוב פנים, מכללת אורט כפר סבא.
 

 

מוזיאון חווייתי לתיאטרון בובות
עיצוב מבנה שעתיד לשמש כמוזיאון לתיאטרון בובות. תכנון ועיצוב החלל נועדו לאפשר למבקר לצפות באובייקטים המוצגים במוזיאון, וכן להתנסות ולחוות יחסים בין צופה, בובה ובונה הבובות. הצופה יכול להיות חלק ממשחק תפקידים, בו הוא משמש כל פעם כ"חלק" אחר ממערך תיאטרון הבובות, כאשר החלל עצמו מעניק תחושה של מבנה בתוך מבנה- כעין הצגה בתוך הצגה.

נועה פרוכטמן, המחלקה לעיצוב פנים, מכון טכנולוגי, חולון.

 

Form Follows Light
עיצוב בית כנסת לאסירים בכלא איילון, מושתת על עיקרון של שימוש באור כאלמנט פונקציונאלי ורעיוני. מבחינה פונקציונאלית התכנון בוצע בהתאם לכיוון האור ואפיון אופן חדירתו למבנה, כמו גם בהתאם לאופן השתלבות תאורת הלילה בחללו. מבחינה רעיונית אופן חדירת האור מהווה ביטוי לתחושות החלל, כאשר הוא מכתיב את הקצב והתנועה בו, תוחם ומגדיר אזורים כמו גבול ממשי.
לירון בוכניק, המחלקה לעיצוב פנים, מכון טכנולוגי, חולון.

צוואר בקבוק עירוני
הפרויקט בחן את גוש דן כמטרופולין בהתהוות, בו הצפיפות הולכת וגוברת, ובתוך כך איתר שלוש רצועות פתוחות- רוחביות שהולכות וננגסות בעקבות הציפוף: א. פארק הירקון ב.שדות רמת השרון ג. פארק איילון.
תוך בדיקה וחקר של רצועת הירקון שלאורכה הצפיפות היא הגבוהה ביותר, זוהתה בה תופעה של צווארי בקבוק, ובניגוד לדעה רווחת הגורסת שיש לשחרר את צווארי הבקבוק לאורך רצועה פתוחה, ההצעה המועלית גורסת שיש לחזקם.
הפרויקט התמקד בנקודה בה תופעת צוואר הבקבוק היא הקיצונית ביותר, במפגש בין שלוש הערים- 
ת"א- ר"ג- ב"ב, כאשר בנקודת ההשקה הנבחרת (צוואר הבקבוק) לכל עיר מרכז חשוב המתעלם האחד מנוכחות השני,  מהפארק ומהנחל. הרעיון שמציע הפרויקט הוא לאחד את המתחמים למרכז מטרופוליני אחד  באמצעות ארגונם מחדש והפנייתם את הפארק תוך ייצור אלכסון המחבר בין רמת החייל למתחם איילון בדרך קצרה וחווייתית לאורך הנחל .
בתוכנית הגגות אפשר לראות איך הרקמה העירונית ממשיכה אל תוך הפארק, מצטרפת לטיילת וקושרת בין מוקדי עניין בדרך חווייתית  מגוונת וקצרה.
הדס פאר ודניאלה צ'צ'יק,בי"ס לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי, אוניברסיטת תל אביב.


 

צוואר בקבוק עירוני- הדס פאר ודניאלה צ'צ'יק, בי"ס לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי, אוניברסיטת תל אביב.
 

 

אולם חזרות ללהקת ריקוד
הסבת מבנה ערבי ישן השוכן בשדות קיבוץ, לאולם חזרות של להקת המחול של קבוצת נהרין, העובדת בשיטת הגאגא- הגדרת מרחב הריקוד של כל רקדן בהתאם למרחב של שאר הרקדנים ותנועתם בחלל. בתוך כך, למרות התנועות השונות נוצרת הרמוניה ביניהם, כאשר הריקוד המאופיין בממד אופורי, הקאנון והתנועתיות החוזרת מייצרים דינאמיות המועברת/עוברת לקהל הצופים. התכנון ביקש לייצר מצב בו הריקוד יהפוך לחלק מהאתר עצמו, ולצד חללים שיאפשרו פרטיות לשלב בו כאלה שייצרו אינטראקציה בין רקדן לרקדן, ובין הרקדנים לבין הקהל ועוברי האורח. תרגום הרעיון בוצע ע"י שכפול אלמנט הצריח של המבנה הערבי לכדי מספר מבנים ובמות בשטח הפתוח, כאשר גודלם והיחס ביניהם מגלמים דמיון למקור.
שרה דרור, המחלקה לעיצוב פנים, המכללה למנהל

מארג עירוני
חקירת תפיסה ויזואלית של מסגור מול ניתוק, המופיעה ברצף של גריד מערכות העיר עם שינוי תנאי התאורה הטבעית ביחס לקו הרקיע ולבניינים רבי קומות במהלך היממה. החקירה בוצעה דרך מחקר של טכניקות אריגה בניסיון למצוא שיטות המאפשרות לשלוט בתופעת המסגור, ודרך חדשה ליצור מסגור בהתאם לסיטואציות שונות בתחנת רכבת תחתית. במהלך החקירה נבחנו אופנים שונים בהם יוצרת השכונה (שכונת מונטיפיורי) גריד, במטרה להבין את הדרך בה היא ארוגה לתוך העיר, כמו גם בניסיון למצוא דרך אריגה אישית-פרטית.
"החוט מסמן את הגבול לא רק בין החומר והחזותי אלא גם בין הנראה לבלתי נראה" - דרך אריגה ניתן לשלוט בצפיפות ובכיווניות החוטים ועל ידי כך בשקיפות החלל, בחוויית השהיה בו ובמקצב ההליכה. האפקט הוא מטה – ארכיטקטוני, דיאלוג בין חלל וחומר או תצורה של סקיצה בה האילוזיה והחומר יחד לסירוגין יוצרים דו קיום. דרך הלימוד הוויזואלי והחומרי של החוטים (טכניקות מתיחה וטוויה שלהם ויצירה של חלל באמצעותם קווי הראיה הופכים לנראים), נראה כי החוט משמש כגורם מתווך במערכת היחסים בין גוף, מחשבה, חלל וחומר: החוט הבודד אינו נראה משמעותי, אך תצורתו עלולה לעתים להיות מרכזית וחשובה בקונסטרוקציה של הארכיטקטורה עצמה. בנוסף, טקסטיל משלב בתוכו יכולת ליצור קונסטרוקציה ומבנה בפני עצמו. 
טל סגרה, המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה, שנקר

צלילים מקראיים
הרמון הומה, אמפיתיאטרון החושף את המבקרים בול חוויה של מוסיקה המנוגנת בכלים מקראיים שיצרו את המוסיקה הקדומה. כלים אלה חוזרים לחיים ומוצגים בגלריה המקבלת את פני הבאים, ומובילה אותם לחלל מופעים המייצג סגנון ואווירה מקראיים לצד רוח מודרנית.
סטלה ישראלוב, המחלקה לאדריכלות ועיצוב פנים, מכון אבני.


 

צלילים מקראיים- סטלה ישראלוב, המחלקה לאדריכלות ועיצוב פנים, מכון אבני.
 

 

 

התלות בין המרחב האורבאני לטבע- רעות פליישמן, המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה, שנקר.
 

 

התלות בין המרחב האורבאני לטבע
יחסי הגומלין אשר מזינים את המתח המתקיים בין הטבע למרחב האורבאני, מייצרים מצבים שונים וניתן לראות נוכחות של מצבים אלו ברחבי תל-אביב. נושא זה, המכונה בפרויקט "טבע במרחב האורבאני", מתאר את תהליך התפתחות המרחב האורבאני על גבו של הטבע, ובמקביל את הרצון האורבאני - אנושי לחזור אל הטבע ולשלבו בסביבה העירונית. המחקר נועד להתחקות אחר היחסים וההטבעה של שני אלמנטים אלו אחד על השני ואחר הערבול ביניהם שגורם ליצירה חדשה - האורבניזם מתווה את צורת הגדילה וההתפתחות של הטבע, אך לעיתים הטבע מתווה דרך לעצמו ומשאיר את חותמו במבנים ובשכונה כולה.
הרכבת, כאמצעי תחבורה עירוני, משמשת אף היא כמחבר בין "עולמות" שונים ובעלת יכולת גישור ביניהם- נכנסים בנקודה אחת ויוצאים מנקודה שונה לגמרי, בעלת אופי תרבותי וחברתי שונה. האדם שייכנס לתחנת רכבת יהיה מודע לכך שהוא נכנס לעולם אחר, ולהיותו חלק מעולם הנוסעים שכולם בו שווים וחולקים אותה מטרה. הכניסה "לעולם הרכבת" תוכננה כמעבר למקום אחר, כך שהאדם העומד בכניסה לתחנה ויורד מתחת לפני הקרקע, ידע שהוא עומד בפני דבר אחר, שונה ממציאות חייו. בתוך כך, המקום החשוב ביותר הוא הגבול בין הפביליון (Pavilion) לגרוטו (Grotto) - המקום בו אדם יכול לחוש בעצמותיו את הגבול, ולראות משני צידיו מקומות שונים.

רעות פליישמן, המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה, שנקר

 

מתוך מגזין 103: "יוצאים לשטח"