תערוכת Habitat Valencia

ולנסיה של סוף ספטמבר האירה פנים למבקרים בה, ומזג האוויר הנוח חבר היטב לעיר שאווירה אינטימית כלשהי מאפיינת אותה, ואשר בשטחה משתלב אתר ארכיטקטוני רב רושם ועוצמה בתכנונו של בן המקום האדריכל סנטיאגו קלטרווה. תחושת א-פורמאליות נעימה שררה גם במתחם התערוכות המקומי, שם התקיימה כמידי שנה תערוכת הרהיטים הביטאט ולנסיה, וזימנה הצצה לתעשייה משגשגת: 1000 חברות מ-28 מדינות שהציגו במסגרתה פריטי ריהוט, תאורה, טקסטיל, מטבחים, ריהוט גן, מוצרי דקורציה ועוד. השנה, כך נראה, החליטו מארגני התערוכה השנתית לבסס את מעמדה במפת התערוכות הבינלאומיות, ועל כך העידו ריבוי עיתונאים זרים שהגיעו לסקר אותה, ופעילויות מגוונות כתצוגות קונספטואליות, הרצאות ודיונים מקצועיים שהתקיימו במקביל לתצוגות המסחריות. למרות הנתונים על נוכחות נכבדה של חברות זרות נפח המציגים מספרד היה עדיין המשמעותי ביותר והורגש היטב- חמים, מסביר פנים, ורחב דיו "לאכלס" את האולמות הגדולים בתוצרי עשייתו הפורייה.

 

 

 

 

 

 

 

מבחינה זו, דומה שניתן למתוח קו ברור מאד בין קטגוריות עיצוב, אשר ההבדל העצום ביניהן אף קיבל גושפנקה רשמית בחלוקה הפיזית של התצוגות: אולמות שהוקצו לעיצוב מסורתי המתכתב עם סגנונות עבר, נשען על שימוש בעץ כבד וכהה ומאופיין בעושר קישוטי, מנגד, מתחם של עיצוב עכשווי, הן בשימושי חומריו והן בקוויו, כאשר "בין לבין" נראו גם עיצובים במראה ה"מושך" לכיוון קו כפרי ו"שאבי שיקי". התצוגות בעלות האופי המסורתי העידו יותר מכל על כך שלחם של סגנונות עבר לא נס, וריבוי החברות שהציגו מערכות מסוג זה היווה הוכחה חיה כי יש להן שוחרים ושלא כל העולם נוהה אחר צווי המינימליזם. כך או אחרת, המעבר בין אולמות אלה למתחם המודרני היה מעבר ויזואלי חד מאד. במתחם זה, שכונה ע"י המארגנים RED והיה מאופיין בתחושת נינוחות א-פורמאלית, ניתן היה להתרשם מתצוגות מסוגננות ומגוונות- ריהוט, תאורה, ריהוט גן, וכן לפגוש דמויות מוכרות מזירת העיצוב הבינלאומית, כפטריסיה אורקיולה, נני מרקינה, ז'אן מארי מסוד, רוברטו פלומבה ומעצבים נוספים, שהסתובבו במקום ואף השמיעו את משנתם הסדורה מעל במת ראיונות שהוצבה במרכזו. בביתנים מושקעים, אך נטולי פורמאליות מעונבת, הציג מספר לא מבוטל של חברות מערכות שנועדו לשימושי פנים וחוץ כאחד, ובתוך כך גילמו את סגנון החיים העכשווי, בו מרחבי החוץ והפנים זוכים להתייחסות שוות ערך, ויש לשער שגם את העובדה שספרד היא מדינה ים תיכונית הנהנית מעונות שמש ארוכות ולפיכך גם מאורח חיים בו החוץ הוא חלק משמעותי ממרחב המגורים. חברת VONDOM למשל, חשפה קולקציה מרשימה בשם FAZ שעיצב האדריכל הוולנסיאני רמון אקטבה: קולקציה מרשימה ועשירה בפריטים, עשויה מפולימרים ניתנים למחזור ומאופיינת בקווים גיאומטריים המבטאים את חתימת ידו של יוצרה, ובקולקציה של חברת  TEMAS שבתה את העין ספה שבסיסה המתכתי מצויד בגלגלים לניוד קל, וריפודה העליון מורכב משני מזרונים דקים עם משענות גב שאינן אלא מזרנים נוספים מגולגלים כשקי שינה, כאשר כל המזרנים ניתנים להסרה ולשימוש נפרד. הקולקציה של חברת  VICCARBE זימנה מפגש עם שמות מוכרים, דוגמת אריק לוי שעיצב עבורה פנלים מרופדים סופגי קול המייצרים מעין "תמונת קיר" אסתטית, או המעצבת פטריסיה אורקיולה שעיצבה עבורה שולחן שבסיסו הוא קונסטרוקציית מתכת מודולארית אותה ניתן להגדיל/להקטין בהתאם לצרכים משתנים בחלל הפנים או בחוץ. עיצוב חינני אחר משל אורקיולה, שנכלל בתצוגה של חברת GAN, היא קולקציה בשם "שרוולים" המביאה עמה ארומה נוסטלגית עם פריטים סרוגים בעבודת יד כשטיחים או פופים במשחקי צבעים המזכירים את הסוודרים של הילדות, ולדברי אורקיולה הם אכן אלה שהיוו את ההשראה ליצירת הקולקציה החמימה הזו. ככלל, אורקיולה, ילידת ספרד שזה מכבר מתגוררת באיטליה, נטלה חלק פעיל באירועים שארגנה התערוכה, ואף זכתה כאן להומאז' מיוחד בדמות "תערוכה בתוך תערוכה", שמוקמה במתחם RED והציגה את יצירתה העשירה בתחום העיצוב.

 

 

 

 

 

 

 

במרחב אחר, באחת הכניסות למתחם התערוכה, קיבל את פני המבקרים אזור תצוגת NUDE, שיוחד למעצבים צעירים, וככזה היה מאופיין ברעננות יצירתית. מעצבים צעירים הם לעולם מעצבים צעירים חמושים באנרגיה וברצון לפרוץ גבולות ולהציב אמירות חדשות, אך נראה שב- NUDE נעדרו גחמות לשמן או קונספטואליות "בומסטית", והעבודות שהוצגו היו בד"כ פרקטיות ומלבבות בפשטותן החיננית- עבודת יד, פונקציונאליות נוחה, היבטים ירוקים, קריצות הומור, יצירתיות ואסתטיקה נעימה לעין אפיינו רבים מהעיצובים, דוגמת אותן שמיכות סרוגות מצמר טהור שיצרה המעצבת התעשייתית כריסטינה סרנו, ואשר כותבת שורות אלה הייתה בהחלט שמחה לנכס לעצמה: שמיכות מפנקות עם "כיסים"/גרביים שנועדו להכנסת כפות הרגליים- ליחיד, בשניים, או למשפחה כולה. אולי השמיכות הללו, הפשוטות כביכול, הן הדרך לסכם את התערוכה כולה, שהציגה עשייה רחבה ופורייה המשלבת חדשנות לצד מסורת, ובעיקר כזו שבבסיסה עומדים החיים עצמם ורצון למציאת פתרונות אסתטיים ולאו דווקא תשוקה לייצר "אמירה אחרת" בכל מחיר.

מתוך מגזין בית ונוי 116: "HABITAT VALENCIA"