תערוכת הרהיטים מילאנו 2009

בשנה ה-48 לקיומה, על רקע כלכלה עולמית במשבר, תערוכת הרהיטים במילאנו לא שידרה מצוקה, אלא התמודדות עם הימים הלא פשוטים בדרכים צבעוניות יותר, חמימות יותר, פרקטיות ומנומקות יותר

מאת: מיה אור | צילום: | - 03/04/2013
שאלת השאלות, שמן הסתם העסיקה רבים מהמבקרים הקבועים בתערוכת הרהיטים השנתית במילאנו, הייתה האם ו/או איך, יבוא לידי ביטוי המשבר הכלכלי שפוקד את העולם. לאור נתונים שעלו מתערוכות אחרות שהתקיימו במחצית השנה האחרונה היה מקום לדאגה, אבל תחושת האקשן והשלטים האדומים, שכתמיד העידו על מקומות הקשורים לאירועי עיצוב הסירו את הספקות. ימי מילאנו העליזים לא חלפו, לפחות לא בכל הקשור באווירה שעטתה העיר - אולמות תצוגה שעוצבו כתערוכות בפני עצמן, פתיחות, השקות, אירועים והמון אדם שנדד ביניהם. במתחם התערוכה שררה הרגשה של עסקים כרגיל, ויתרה מזאת: בשעת כתיבת שורות אלה כבר הגיעה הודעתם הרשמית של המארגנים, המצהירה על נתוני השתתפות שאינם נופלים מאלה של שנים קודמות, ונראה כי בשנתה ה-48 שוב הצליחה התערוכה להוכיח את מעמדה כגדולה והחשובה בעולם העיצוב.

 

 

 

לצד התערוכה הרשמית, רחשה הפעילות גם באזור טורטונה הממוקם בפאתי מילאנו, עדות למעמדו המתחזק של מה שהחל כאזור תצוגות אלטרנטיבי לחברות קטנות, ו/או כאלה שרכישת שטח תצוגה במתחם התערוכה הייתה מעבר ליכולתן, ועתה הפך לאזור נחשק שבו, למעשה, מתרחשת הסצנה האמיתית - יותר בועטת ופחות מחויטת. מבנהו של האזור, המאופיין בצפיפות מבני אבן ותיקים בעלי חצרות פנימיות (מבנה מילאנזי אופייני) תורם אף הוא לקסם המייחד אותו, והשנה, למשל, אפילו חברות ותיקות ומובילות כקבוצת פולטרונה פראו או דדון, העתיקו לכאן את חללי התצוגה שלהן.

 

כיסאות מוסיקליים - פטרישיה פה, מרסל שם, וחוזר חלילה
במילאנו כמו במילאנו, שמות המעצבים המובילים צצים ועולים מכל פינה, וליתר דיוק מכל (כמעט) תצוגה. כך אפשר לעקוב אחר סדר יומם העמוס של מעצבים כמו קארים רשיד, למשל, שזרה את חיבתו לגון הורוד בקולקציות של חברות כמו סלייד, מגיס, ואפילו במיטה שעיצב בשיתוף עם חברת "הולנדיה"; מרסל וונדרס, פאולה נבונה, פטרישיה אורקיולה וכן הלאה. האמת היא, שדפוס זה אינו חדש, כשם שהעובדה שישנן חברות מובילות עם "חובת הוכחה" להיותן כאלה אינה חדשה. בתוך כך קיימת תמיד ציפייה לראות מהו הדבר הבא שהן מציעות, והיא באה לידי ביטוי בנהירה לחללי התצוגה שלהן- אף שוחר עיצוב לא ירשה לעצמו לדלג עליהם כי אם לא ביקרת וראית, לא היית, בעצם, במילאנו. שטחי התצוגה עצמם מושקעים ומרשימים לא פחות מהאובייקטים המוצגים בהם, מכוונים ליצור להם רקע ראוי וחוויה ויזואלית משלימה. השנה, כך נראה לי, עיצובם היה פחות פומפוזי "פר סה", ויותר מודע למתרחש, מעוגן ברעיון קורקטי כלשהו שנקשר בדרך זו או אחרת למציאות התקופה, דוגמת "איזה עולם נפלא"- הכותרת שליוותה את התצוגה של חברת "קרטל" כדרך להעברת מסרים אוניברסאליים אופטימיים;  הזוהר, הצבע והברק שנטפו מהתצוגה של חברת "אדרה" בניסיון לייצר שמחה;  או "עצי" המתכת שתחמו את שטח התצוגה של חברת "מורוסו"- אם תרצו, בחירה בצורניות שיכולה להתפרש כזיקה לטבע, לצומח ולרעיון האקולוגי. בעניין זה, אגב, ראוי לציין גם את חלל התצוגה של חברת מואי באזור טורטונה, שהפעם, אולי ברוח הזמן, נעדר את הדרמה המוכרת והפתיע עם עיצוב מאופק, בהיר ו"מסודר". באזור טורטונה ככלל, פני הדברים שונים ביחס לתצוגות. אמנם גם כאן ישנם חללים שכבר הספיקו "להתמסד" כמו, למשל, מתחם ה"סופר סטודיו" בו מתמקמים מידי שנה מעצבים מובילים כמרסל וונדרס או טום דיקסון , אבל בחצרות בין הבתים אפשר לגלות הפתעות חינניות של מעצבים אנונימיים שאולי יום אחד עוד יהיו ראשונים ברשימת ה"מסט". שכן כך או אחרת, להופיע במילאנו, גם אם בשטח קטנטן שאינו נגלה מיד לעין, זה סוג של נקודת התחלה.
 

כורסאות Binta. עיצוב: פיליפ בסטנהלדר לחברת Moroso

 

שידות Ghost buster. עיצוב: פיליפ סטארק. לחברת Kartell
 

אייקון חדש נולד?
את התערוכה ביריד הרשמי אפשר, כאמור, לחלק לתצוגות של "השמות הגדולים", ולתצוגות "הרגילות" של חברות פחות מוכרות - חברות ששמן אולי אינו נישא על כל לשון כמובילות דעה ו/או  "ולדניות" של מגמות, אך הן מציעות קולקציות איכותיות, עדכניות ואסתטיות. עם זאת, ברור לכול כי העניין וההפתעות מגיעים מ"הגוורדיה הפותחת": פעם עם בשורות של ממש, ופעם כהסתפקות ב"טוויסטים" המוענקים לאובייקטים מוכרים. בזירה זו השאלה הנשאלת תמיד היא אילו מבין האובייקטים החדשים אכן יהפכו לעיצובים מנצחים שיחצו את ממד הזמן כאייקונים נחשקים ואילו ייוותרו בבחינת קוריוז בלבד. כיסא הוג'טל, למשל, שעיצבו האחים רונאן וארוואן בורולק לחברת "ויטרה", כבר קנה לעצמו את הטייטל: כיסא עשוי פלסטיק שעיצובו מדמה השתרגות ענפים, וייצורו מתבצע ביציקה כמקשה אחת, למעט הרגלים.  


 

כורסת Settecento. עיצוב: אלסנדרו מנדיני לחברת Meritalia
 

הבשורות על פי מילאנו
עם כל תחושת ה"עסקים כרגיל", הלכי הרוח של התקופה, כלכליים ותרבותיים, בהחלט מצאו את ביטויים במילאנו 2009, ובמספר דרכים: התגובה לימים הקשים הפוקדים את העולם מתורגמת פעמים רבות לצבעוניות אופטימית שנועדה להפיח שמחה ונחמה, לקווים חמימים-מסורתיים שקוראים לשוב לביתיות עוטפת ולמציאות שפויה, ולעיצובים פונקציונאליים ו"מנומקים" יותר. את הגלובליזציה מגלמים עיצובים בעלי זיקה משמעותית לאתניות, המגמה האקולוגית מיתרגמת לשימוש בחומרים וצורות השואבים השראה מן הטבע, ועל כל זה מנצחת הטכנולוגיה המתקדמת שמאפשרת להוציא לפועל את החידושים, הן בפיתוחי חומרים והן בשיטות ביצוע מתוחכמות. 
ואם לתרגם את כל הנ"ל לאובייקטים ולרשמי התערוכה, אז ככה:
- מכניסים חום וצבע לחיים - לצד גוונים טבעיים המיישרים קו עם רוח הטבע ניכרת נוכחות של צבעוניות עזה שבראשה עומדים גווני סגול, ירוק וכתום. בד בבד עולה וגוברת גם נוכחות של עץ- אגוז בעיקר, שדוחק מעט את רגלי האלון והונגה.
- עוטפים ומרפדים - גרסאות עשירות של בדים וריפודים, שרבים מהם מאופיינים בנפחיות ובמגע חמים ונעים, דוגמת אריגים פרוותיים או דמויי מגבת קטיפתית;  וכן אריגים סרוגים או בדיגום קרושה, שבתוך כף אף מגלמים את הממד המסורתי של ה"קראפט". בצדו של שני של המתרס נצפה מגען של הטכנולוגיות - הדפסה או אחרות, המאפשרות ליצור "מניפולציות" בדיגום ובצורת הריפוד, ואף העור לא נפקד מזירה זו, כאשר בהופעתו העכשווית הוא עוטה מרקם רך בגוונים בהירים, שחורים נצחיים, או גווני אדמה טבעיים וחמים.
- להשתרע ולהתרווח - בהמשך לעושר של בדי הריפוד, מערכות ישיבה רבות מצטיינות בנוחות מפנקת ולא פעם מעוצבות על טהרת השימוש ו/או ריבוי בכריות גדולות, רכות ומזמינות. באותה רוח נצפו גם כורסאות וספות בהן הקונסטרוקציה הנראית לעין- עץ או מתכת - מינימאלית בלבד והעיצוב נשען על מופע הריפוד
- יחידות מזנון סלוניות "משחקות" עם חללי האחסון, ומופיעות עם חזיתות הזזה המאפשרות גמישות בין סגור ופתוח, ומנוצלות גם לטובת ההיבט החזותי-עיצובי בגוונים שונים ו/או עם הדפסות.
- לעולם בעקבות הכיסא - האובייקט שנחשב למאתגר ביותר אכן לא מעייף מעצבים, וכמו תמיד זוכה לשלל הצעות חדשות או מחודשות בחומר, צבע או טכנולוגיה.
- קטנים – היצע של שולחנות צד, שידות קטנות או הדומים מסוגים שונים: פריטים קטנים ומשלימים שנזנחו משהו בשנות המינימליזם הבועט, וזוכים עתה ליתר תשומת לב.


 

מתוך קולקציית sweet. עיצוב: פאולה נבונה לחברת Gervasoni
 

אי אפשר לסיים את רשמי התערוכה בלי להתייחס לייצוג מכובד של חברות ומעצבים ישראליים, שהציגו במסגרתה ובמסגרת אירועי שבוע העיצוב. חברת "ספפה של עמינח", שזוהי לה השנה החמישית שהיא מופיעה בתערוכה, המעצב אריק בן שמחון שהציג ב"סופר סטודיו" הנחשב באזור טורטונה, חברת "הולנדיה" שחשפה מיטה שעוצבה בשיתוף עם מעצב העל קארים רשיד, וחברת "אקווה קריאיישן" עם עיצוביה של בעלת המותג אילה צרפתי, שהוצגו במלון Nhow - כן ירבו!

 סקירה של תערוכת התאורה "יורולוצ'ה" שהתקיימה במקביל לתערוכת הרהיטים, תובא בגיליון הבא.

  

מיטה מדגם glow 'הולנדיה'

 

כורסת Paper cloud. עיצוב: טוקוזין יושיאוקה לחברת Moroso
 

מתוך מגזין בית ונוי 107: "מילאנו 2009"