מאחר והקהל החילוני אמץ גם הוא את השימוש בפריט יודאיקה מסורתי זה, הפך זה באופן הדרגתי לאמירה עיצובית ולחפץ שאינו בהכרח בעל חזות מסורתית. לא בטוח שהקהל החילוני בודק בציציות החנוכייה כדי לוודא שהיא כשרה מבחינה הלכתית, אבל בכל זאת, מספר עקרונות פשוטים הופכים את החנוכייה לכשרה.
החנוכייה דולקת שמונה ימים וכיוון שכך היא אמורה להיות מיועדת לשמונה נרות וכן לשמש (סך הכול תשעה נרות). בנוסף, על הנרות לעמוד בשורה במרווח מספיק על מנת שנר לא יגע בנר. מקובל שהשמש יובחן מהנרות האחרים, או בגודלו או בצורתו.
חומריות: מבחינה מסורתית היה מקובל להשתמש במתכות שונות – מפח פשוט, עבור דרך פליז וכלה בכסף – או בחרס, חרסינה, אבן, זכוכית ועץ זית לייצור החנוכיות. החנוכיות עוצבו על ידי אמנים בקהילות היהודיות השונות ברחבי העולם וזכו לקישוטיות מסורתית שכללה מוטיבים שונים כמו עץ זית, רימון, עמודי בית המקדש, עולם החי ועוד, כמיטב התקופה והמקום בו יוצרו.
מכיוון שפריט זה הפך לנוכח גם בבתים שאינם בהכרח דתיים, ניתן לראות כיצד החנוכיות העכשוויות מקבלות חומריות, קישוטיות וחזות כללית מודרנית. זכוכית אמנותית, פלסטיק, מתכת צבועה וחומרים פולימריים הם רק חלק מהחומרים בהם נעשה שימוש בחנוכיות מעוצבות כיום. בנוסף, מאחר ומדובר על חג משפחתי שנחגג בדרך כלל בשיתוף ילדים, ניתן לראות כיצד אלמנטים של הומור, צבעוניות מודגשת וצורניות משעשעת ובולטת הופכת להיות חלק בלתי נפרד מפריט זה, שהולך ומתרחק מהכבדות העיצובית המסורתית שאפיינה אותו. מעניין לציין שגם החנוכיות המסורתיות יותר, העשויות כסף, מקבלות כיום צורות של יודאיקה עדכנית, נקיית קווים.
צבעונית, עליזה ומלאת חיים החנוכייה המעוצבת מכניסה הביתה אורות של תקווה ושמחה גדולה. שיהיה לכולנו חג אורים שמח.
חנוכיית בועות. מעצב: יוריני, סטודיו יויו 32. צילום: אבישי פינקלשטיין
חדד כסף טהור. צילום:דורון סהר
עיצוב: אורנה לאלו. צילום:אבגני איוונוב
עיצוב: אורנה לאלו. צילום:אבגני איוונוב
חנוכיה- משביר לצרכן. צילום: צחי עובד
חנוכיה- משביר לצרכן. צילום: צחי עובד