עיצוב בקרטון

אין לו אפיל סקסי והוא לא נמנה על החומרים המתוחכמים, אבל יש לו הרבה יתרונות משמעותיים שהופכים את דלותו למרתקת ומאתגרת - קרטון, חומר בר קיימא

מאת: אביטל מאור | צילום: יח"צ | חברות שונות - 03/04/2013
קרטון בכלל וקרטון גלי בפרט, הוא חומר דל, זמין ופשוט, לא סקסי בעליל, ובעיקר כזה שמעורר אסוציאציות של פסולת וחסרי דיור.
האומנם? לפחות שני אדריכלים בעלי שם עולמי, פרנק גרי (Frank Gehry) האמריקאי ושיגרו באן (Shigeru Ban) היפני, בחרו לעבוד איתו בעבודות שהפכו לאבן דרך באדריכלות ובעצוב רהיטים. מעצבים תעשייתיים אינם יכולים בלעדיו, ציירים מציירים עליו, אנשי איכות הסביבה מרבים לדבר בשבחו ואמנים יוצרים באמצעותו אמנות שימושית מרהיבה. כדאי להקדיש לו מחשבה שנייה.

קרטון - תעודת זהות
הקרטון הוא סוג של נייר עץ, כבד ומאופיין בעמידות וקשיחות. אבל לפני הכול הוא פשוט סוג של נייר, שהומצא בסין כבר במאה ה-15. אריזת הקרטון הראשונה יוצרה באנגליה בשנת 1817, אך הייתה עשויה רק משכבת נייר אחת ישרה. את היכולת להפוך את תצורת הנייר לגלית גילו באנגליה במחצית המאה ה-19 והשתמשו בנייר הגלי הזה כחומר מחזק, למשל בכובעים. בשנות השבעים של המאה ה-19 הומצא בארה"ב הקרטון הגלי, כפי שאנו מכירים אותו כיום – "כריך" המורכב משתי שכבות של נייר עבה ושטוח (Liner) וביניהן מילוי של דף נייר גלי (Medium). ה"כריך" מודבק באמצעות דבקים ליצירת המבנה הכולל. בשנת 1890 האמריקאי Robert Gair היה זה שעל ידי חיתוכים מתאימים המציא קופסא המורכבת מיחידה של קרטון, ולמעשה ביסס את טכניקת ה"פריסה" האופיינית לייצור קופסאות הקרטון עד היום.

 

ככלל,המצאת הקרטון הגלי, והיכולת להפוך אותו בקלות מגוף שטוח לתלת ממדי בפרט,  חוללה מהפיכה בתחום האריזה והשינוע, דבר שהיה חשוב במיוחד לאור הגידול העצום בתחום הסחר הבינלאומי והצורך לשנע מוצרים רבים למרחקים ארוכים.

 

כבר בתחילת המאה ה-20 החל תהליך של מעבר מייצור אריזות מחומרים שונים, בעיקר דיקט, לאריזות מקרטון. תחילה באריזה של מוצרים שבירים, כמו קרמיקה וזכוכית ולאחר מכן גם באריזת תוצרים חקלאיים. אגב, 'Will Keith Kellog "אבי" דגני הבוקר, היה הראשון שארז דגנים באריזת קרטון. במהלך השנים השפיעו על ייצור הקרטון גם הלכי רוח תקופתיים. כך, למשל, המודעות האקולוגית הביאה לכך שהדבקים המאחדים את ה"כריך" מבוססים על עמילנים אורגניים שמקורם בתירס, חיטה או תפוחי אדמה, על מנת שיתקבל מוצר סופי שהוא בר מחזור, ופיתוח אחר ששדרג את ה"כריך" היה הוספת שכבות, כך שיתקבל קרטון גלי דו/תלת שכבתי, שהינו קשיח הרבה יותר מזה החד שכבתי.


לקרטון הגלי יתרונות רבים נוספים: הוא מבודד היטב (לא בכדי הוא משמש כמחמם לאלה המתגוררים ברחוב), מיצר שכבת הגנה טובה למוצרים פגיעים, זמין, קל, חזק מאוד וכאמור, בר מיחזור. היכולת לאסוף את הקרטון ולעבד אותו כך שיהפוך מחדש למצב של  "pulp" – עיסה – ולהשתמש בו שוב, הפכה את הקרטון הגלי ליקיר כל התנועות הירוקות ואלה שצריכה נבונה ואקולוגיה חשובים להם. בנוסף, תעשיית הנייר במדינות המערביות המתוקנות, חייבת לעמוד בסטנדרטים מחמירים הקובעים יחס מספרי בין כריתת עצים לבין שתילתם.


חומר מאתגר
בנוסף לכל יתרונותיו שהוזכרו לעיל, ניחן הקרטון באטרקטיביות שלא נעלמה מעיניהם של אדריכלים, מעצבים ואמנים.
כבר בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים יצר האדריכל פרנק גרי סידרה של רהיטים שנקראה "Easy Edges" שכללה כסאות ושולחנות שגולת הכותרת שלהם היא כסא ה-"Wiggle Chair", המיוצר עד היום על ידי חברת Vitra. גרי בחר לעבוד עם קרטון גלי, כאשר מעבר לכלל תכונותיו הטובות התברר כי בהיותו מונח בשכבות, ניתן ליצור ממנו רהיטים עמידים באופן יוצא דופן, שהם גם אסתטיים מבחינה צורנית. התוצר של המניפולציה של גרי על החומר הבסיסי הזה והעיבוד האלגנטי שלו, שיצר קפלי קרטון, בעלי ויזואליה פיסולית רכה, היה ועודו פאר היצירה בקרטון. יופיו של הכסא טמון במתח שנוצר בין צלליתו הנראית כמו קפלי בד או בצק רכים לבין היותו נוקשה ועמיד.
אדריכל אחר שהתאהב בחומר וביכולותיו, הוא האדריכל היפני שיגרו באן, אדריכל אקולוגי אשר תוך גילוי אחריות סביבתית עמד על העובדה שבהשקעה כספית מינימלית ניתן להפוך את הקרטון מאשפה למבנה.
באן בחר גם הוא להשתמש בקרטון, אך הוא לא הסתפק ברהיטים אלא יצר מחומר זה בתים של ממש. בשנת 1995, מספר חודשים לאחר רעידת אדמה בעיר Kobe  ביפן, כשתושבים רבים נותרו עדיין מחוסרי דיור, הגה באן פתרון מחומר זמין, זול, קל משקל אך קשיח ועמיד, שניתן לבניה עצמית במהירות גם על ידי אנשים לא מיומנים ובכך מתאים לבניה באזורי אסון. לצורך זה הוא פיתח את שיטת ה- PTS (Paper Tube Structure), בה היסודות נבנו מארגזי בירה משומשים ומלאים בחול, הקירות מצינורות קרטון ממוחזר שעובד לצורה גלילית והגג מיריעות אוהל. בשיטה זו נבנו ב-Kobe שכונת מגורים וכן כנסייה גדולת ממדים, לאחר מכן נעשה בה שימוש גם באזורי פליטים בתורכיה וברואנדה, ובתערוכת Expo 2000 אף נבנה בה אחד מבנייני התערוכה.

קרטון בשירות העיצוב - מקשיבים לחומר
המתבונן התמים ביריעת קרטון יתקשה לגלות את יתרונות החומר ואולי יתרכז רק במגבלותיו. זוהי הסיבה שאחד המבחנים שנדרשים לעבור המבקשים להתקבל ללימודי עיצוב תעשייתי הוא טיפול בקרטון, מסביר ברק אשר, מרצה בכיר במחלקה לעיצוב תעשייתי ב"שנקר". מאוד מקובל, הוא מספר, להטיל על המועמדים מטלה הקשורה לטיפול בקרטון ולבדוק את ההתמודדות התכנונית ואת יכולת ההקשבה למה שהחומר מנסה לומר.
אם לא משתמשים בחומרי למינציה לסוגיהם, הקרטון הוא חומר מתכלה ועל כך גדולתו, ובמסגרת האחריות הסביבתית, מסביר אשר, חשוב לעבוד עם חומרים ירוקים, שמתכלים וניתנים לגריסה ועיבוד חוזר, מאשר עם חומרים שזמן ההתכלות שלהם גבוה. הקרטון הוא שימושי במיוחד בעולמות הזקוקים במובהק למוצרים חד פעמיים, כמו למשל בעולם הרפואי, שם כבר מקובל להשתמש בסירים מקרטון, או בתעשיית המזון, לדוגמא בקרטוני חלב, תבניות ביצים וכד' וכמובן בתחום כלי האוכל החד פעמיים. בתחום זה השימוש בכלים עשויים מקרטון, הוא שימוש נבון ואחראי הרבה יותר מאשר שימוש בכלי פלסטיק.
שימוש מעניין הנוגע בתחום זה של מעבר מחומר פלסטי לחומר מתכלה ניתן לראות בעבודתו של אורי בן צבי, מרצה בתחום "בר-קיימא", במחלקה לעצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון. בן צבי עצמו עיצב אריזת מצלמה חד-פעמית, עשויה מקרטון דחוס. בעבודה זו המוצר מהווה מעטפת למצלמה, הוא מתכלה ביולוגית, או ניתן לגריסה ובעל עמידות גבוהה, המוקנית לו על ידי תוספים של חומרים ידידותיים. בקרטון, מסביר בן צבי, ניתן לטפל בדיוק כמו שמטפלים בעץ גרוס ולהעניק לו אפליקציות צורניות כמעט אינסופיות, כאשר את העמידות ללחות, למשל, ניתן להקנות על ידי שימוש בלכות עץ.

 

גם טלי אברהם, מנחה בקורס "יסודות בעיצוב" במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון, משתמשת בקרטון על מנת להעניק לסטודנטים את חוויית הבדיקה של מגבלות החומר. התרגיל מצריך פיתוח תלת ממדי ברמה מאוד גבוהה, כאשר הסטודנטים מתבקשים ליצור "מתקן נדנוד" המסוגל לשאת משקל של עד 30 ק"ג, וזאת באמצעות פריסה בלבד, ללא כל שימוש בדבקים או מחברים. התרגיל, מסבירה אברהם, מיועד לגרום לסטודנטים "לדבר" בשפת הקרטון, להבין את רכות החומר, כמו גם את הקשיות הנוצרת כתוצאה מכיפופים נכונים. כיוון הקיפול הוא נקודת המפתח בעבודה בקרטון: בהיותו מקופל לכיוון אחד, החומר רך, גמיש ונכנע, אולם בפרופיל האורך, הוא מסוגל לשאת משקל רב מאוד.

שלומי פרידמן, אחד הסטודנטים בקורס, מסביר כי העבודה על מתקן הנדנוד מתחילה ביצירת קורה, מתוך עקרון מנחה של "יצירת הבלתי הגיוני" (יש להדגיש – מדובר על בניית קורה שאורכה 1.2 מ', המסוגלת לשאת משקל של 30 ק"ג ועשויה מקרטון בלבד). לאחר ההתמודדות עם אתגר יצירת הקורה הדרך ליצירת מתקן הנדנוד הופכת להיות פשוטה יותר. פרידמן, למשל, בדק את יכולת הקיפול של החומר על ידי בחינת עבודת הקיפול באוריגמי, במטרה להבין כיצד קיפול הקרטון מצדו הרך יוביל ליצירת המתקן השלם והעמיד.

אריזות וגם רהיטים
השימוש העיקרי בקרטון הוא בתחום האריזה, וההתבוננות בתהליך בו החומר השטוח, החד ממדי, הניתן בקלות לקיפול (עם כיוון סיבי הנייר) הופך למארז תלת ממדי היא סוג של קסם. חזי דרוויש, מנהל שיווק של חברת D.C. Pack, המתמחה בתחום הקרטון ופתרונות האריזה, מספר על תהליך בו דרישת הלקוח לאריזה שנועדה למטרה ספציפית, הופכת בעזרת מעצב המפעל לאריזה תלת ממדית, כאשר סוג האריזה וסוג החומר משתנים בהתאם למוצר: לאריזת ספרים, למשל, נעשה שימוש בקרטון גלי חד שכבתי, למוצרים כבדים יותר בקרטון גלי דו או תלת שכבתי, ולאריזת מוצרי אלקטרוניקה רגישים בקרטון גלי עם דיפון פנימי של חומרים סופגי זעזועים. לאריזת מזון (למשל קופסאות "Take Away") השימוש המקובל הוא בקרטון דופלקס שעובר תהליכים המכשירים אותו לשהות בסביבה רטובה, ולכוסות שתייה חמה משמש קרטון בעל מאפיינים אלסטיים, היודע לעמוד בתנאי לחות ובעל ציפוי מיוחד המכונה "Cups Stock". בעוד אריזות הקרטון הן מוצר מוכר, שכיח ומקובל, הרי שרהיטים עשויים מהחומר עדיין גורמים לספקנות. גם אם נושא איכות הסביבה יקר ללב, ויתרונותיו של הקרטון ברורים, הרי שבכל זאת יש שיפקפקו ביכולתו להפוך למוצר שמיש, היכול לשאת משקל רב ובו בזמן להיות אסתטי ויציב, וכל זאת בתהליך שווה לכל נפש, שאינו מיועד רק לסטודנטים או בוגרים של מחלקות עיצוב תעשייתי
על מנת להפריך תמיהה זו, ניתן להצביע על מגמה שהולכת וצוברת תאוצה בעולם, ובכלל זה גם בישראל, של ייצור רהיטים מקרטון. הכוונה לרהיטים של ממש – ספות, כורסאות, שידות, שידות טלביזיה ועוד, ולא רק של פריטים קישוטיים. אחת העוסקות במלאכה זו היא אנג'לה בן אליעזר, המעבירה סדנאות לעיצוב רהיטים מקרטון.
מבחינתה של אנג'לה, העיסוק בקרטון וביכולותיו הוא תוצר של הבנה כי מדובר בחומר ללא גבולות, המאפשר ליצור גם פריטים תלת ממדים שיכולים לשאת משקל גבוה. אנג'לה משתמשת בדרך כלל בקרטון דו-שכבתי שהיא מלקטת, ובכך מיישמת היטב את עקרונות המיחזור. מזבל, היא אומרת, אני יוצרת רהיטים.
ביקור בסדנה של אנג'לה מגלה שבעזרת קרטון, דבק חם, עפרון, סרגל ומסורית גם כאן מדובר בסוג של קסם,  כאשר יריעות קרטון כאילו קורמות עור וגידים ובאמצעות פריסה וחיתוך נכונים הופכות לרהיטים של ממש.
העבודה שדומה לעבודת נגרות בעיקרה, מהנה באופן מיוחד, אם לוקחים בחשבון  גם את האלמנט היצירתי שמניב רהיט פרטני ויחידי, מעוצב לחלוטין על פי רצון היוצר. גם אפשרויות הגימור הינן בלתי מוגבלות– צביעה, הדבקה, תוספות של מוזאיקה, ציפוי נסורת, שימוש בשבלונות, או כל אלמנט דקורטיבי אחר שעולה על הדעת, והנה דלותו של החומר הולכת ומסתתרת ועושרו יוצא לאור. ניתן לסכם ולומר כי כל מי שעוסק בקרטון חוזר על מילה מרכזית אחת "Sustainable"- "בר קיימא", ואם נוסיף לכך את כל שאר יתרונותיו שכבר צוינו לעיל, הרי שקל להבין את אלה שפשוט מאוהבים בו.

מתוך מגזין בית ונוי 94" קרטון - עושרה של דלות החומר"