במבוק בשירות העיצוב והאדריכלות

במזרח הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, ובשנים האחרונות עמד גם המערב על יתרונותיו הרבים של הבמבוק כחומר גלם מאתגר ורב שימושים ועל תרומתו המשמעותית לאיכות הסביבה, עד כדי סימונו כתחליף אמין ונאמן לעץ שמקורותיו בעולם מידלדלים. רשמי מפגש עם העץ הנדיב בויאטנם

מאת: מיה אור | צילום: יח"צ | מעצבים ריצ'רד דנסי, האוו דאנג - 03/04/2013
בעידן בו נושא איכות הסביבה הוא מהנושאים הבוערים על סדר היום העולמי, והקול הקורא למצוא דרכים למניעת שואה אקולוגית הולך ומתגבר, מקבל המושג "טבעי" משנה תוקף, ומטבע הדברים-תרתי משמע- גם עולם החומר הבונה, למעשה, את סביבת החיים. ככלל, כשמדברים  על חומרים אי אפשר שלא להתייחס להבדל מהותי שקיים במישור זה  בין מזרח ומערב, ואשר ללא ספק רק "הקצין" וגדל במאה האחרונה: בעוד חלקו המערבי של העולם שעט קדימה נושא את דגל החומריות המתוחכמת-מתועשת, הרי שבמזרח נשמרה נאמנות  תרבותית למסורת החומרים הטבעיים, ואשר כיום, יותר מתמיד, גוברת המודעות לערכם הרב, כפי שאומרת רונית מידן-גרינברג, המייסדת והבעלים של חברת "קנה קש" המתמחה בריהוט, מוצרים וחומרי גלם טבעיים "החשיבות שאני ועוד רבים כמוני מארצות אחרות במערב רואים בהטמעת השימוש בחומרים טבעיים, ניזונה מהצורך, והולכת בד בבד עם התגברות המודעות לפן האקולוגי ולחובת שימור משאבי כדור הארץ".

אחד הכוכבים בזירת החומרים הטבעיים הוא הבמבוק, צמח אשר כבר משחר ההיסטוריה משפיע מטובו על האדם ומשמש אותו למגוון רחב של צרכים, החל מבנייה וכלה במאכל. האמת היא, שבעיניים מערביות נתפס הבמבוק לאורך שנים כחומר בסיסי ופשוט משהו, אך אין ספק שתפיסה זו חטאה לחומר הידידותי להפליא שניחן בהרבה סגולות טובות, שלא לומר החטיאה את העושר המבני והדקורטיבי שניתן להשיג באמצעותו. היום, גם אם באיחור, עמד המערב על שפע האפשרויות ויתרונות השימוש בבמבוק ומוצריו, וכך ניתן למצוא אותו משולב רבות בעיצובי פנים ובפרויקטים ארכיטקטוניים, כאשר לצד איכויותיו החומריות לצורכי בנייה ועיצוב הוא נושא עמו ערך מוסף של "ידידות אקולוגית". כתבה זו, שנכתבה אחרי מסע בעקבות הבמבוק בויאטנם, מעניקה הצצה לעולם ומלואו שהוא צופן בחובו עבור האדם וסביבתו.

במבוק - תעודת זהות
מבחינה בוטנית נמנה הבמבוק, צמח רב שנתי ירוק עד, על משפחת הדגניים, "אח" של האורז, הדשא והחיטה שאף הם נמנים עליה. בעולם מוכרים מעל 1000 סוגים ומינים של הצמח, וכמקורות גידולו העיקריים נחשבות יבשת אסיה ואמריקה הדרומית, אם כי הוא גדל גם באוסטרליה ובאזורים מסוימים בצפון אמריקה. הבמבוק ידוע בקצב גדילה מהיר ביותר - יש אומרים שסוגים מסוימים מגיעים עד מטר ליום - ובתוך חודשים ספורים מגיעים קניו לגובהם הסופי - בין 30-40 מטרים. מבנהו החלול, המשלב סיבי אורך פנימיים ומפרקים המשמשים כעין חישוקים העוטפים את הקנים, מקנה לו חוזק רב לצד גמישות - שילוב מנצח שהופך אותו מתאים למגוון רחב של שימושים, מהם "כבדים", כמו, למשל, לצורכי תמיכה קונסטרוקטיבית בפיגומי בניינים גבוהים. יתרון משמעותי אחר מגיע דווקא מכיוון שורשיו של הצמח, שתצורתם כמערכת חזקה ומסועפת ה"קושרת" את הקרקע, מעניקה הגנה מפני סחף שיטפונות מחד, ורעידות אדמה מאידך. אך יתרונו המשמעותי ביותר של הבמבוק טמון בהשפעתו על איכות הסביבה: הוא סופח דו תחמוצת פחמן, שבין היתר גורם לחיזוק שורשיו, ובמקביל משחרר חמצן יותר מכל צמח אחר. בנוסף, כריתתו אינה פוגעת בסביבה, שכן הוא גדל מיד אחרי שנכרת, ואף אחרי שריפה הוא אינו "מוותר" על צמיחה מחודשת. יתרונות אלה סימנו את הבמבוק כפתרון חלופי יעיל ביותר לעץ, שמקורותיו הולכים ומידלדלים וכל כריתה של יער הינה בבחינת בורג נוסף בארון הקבורה של הריאה הירוקה המגנה על כדור הארץ.

עיבודים ושימושים כיד הדמיון הטובה
התבוננות בתהליך שעובר הבמבוק מאז כריתתו ועד היותו חומר מוכן לשימוש, היא בבחינת חוויה של ממש לעיניים מערביות שהורגלו בפסי ייצור חכמים שאינם נדרשים ליד אדם. כאן - תשכחו ממיכון: כל שלב בתהליך מטופל ידנית, עם כל הסבלנות שבעולם, כמו, למשל, הנשים הכורעות על ברכיהן מול כמות עצומה של קנים המונחים לפניהן על האדמה לצורך איגודם לאלומות, כשגם השמש הקופחת לא מרפה את ידיהן העושות במלאכה והן מתגוננות מפניה עם שרוולים ארוכים וכובעים אופייניים- משולשים ורחבי שוליים, עשויים מבמבוק כמובן.
לאחר שכורתים את הבמבוק ומנקים אותו מכל עליו, חותכים את קניו לפי מידה וקוטר, ואוגדים אותם במעין אלומות גדולות לצורך ייבוש. כשהם יבשים לחלוטין עוברים הקנים תהליך של כיפוף / יישור המתבצע באמצעות חימום שגורם להם "להתגמש" ומאפשר לכופף / לישר אותם בהתאם לרצוי, וכשהם מתקררים מתקבעת התצורה המבוקשת. לאחר מכן ניתן להפיק מהם את האלמנטים הרצויים, בתצורתם הגולמית או להעניק להם עיבודים מגוונים, כחיתוך, צביעה, השחמה המתבצעת באמצעות "אפייה" בחום, אריגה, פריסה, הטבעה, דחיסה עם תוספת של דבקים ועוד. אין תמה אם כן, שעם גמישותו, חוזקו המבני והאפשרויות העניק לו עיבודים מעיבודים שונים, הבמבוק הוא חומר גלם מאתגר ורב שימושים עבור עולם העיצוב: הוא מהווה חומר עמיד ונוח לבניית גדרות, פרגולות ואלמנטים מבניים דוגמת קונסטרוקציות, ניתן לעבד אותו בדחיסה ולהפיק ממנו משטחים ליצירת אריחי חיפוי, ריצוף ומדרכים, ליצור לבידים ופורנירים לתעשיית הריהוט, וכמובן לעצב פריטי ריהוט כיד הדמיון הטובה.

עיצובים ומעצבים - ריצ'רד והאו
את מגוון האפליקציות הניתנות לביצוע תוך שימוש בבמבוק, ואת האפשרות "לקחת" אותו לקצוות שונים, ראינו אצל המעצב ריצ'רד דנסי Richard Dansey, יליד ניו זילנד שגדל באוסטרליה וכיום מתגורר בויאטנם והינו בעליה של חברת "Danbu" יצרנית רהיטי במבוק הממוקמת בפאתי סייגון, ואצל האוו דאנג, (Hao Dang)יליד המקום שרכש את השכלתו האקדמית בתחום הכלכלה בשוויץ וכמו דנסי גם הוא בעליו של מפעל לייצור רהיטים ואלמנטים מבמבוק בשם GRASS. דנסי ודאנג, אנשי מקצוע "משוגעים לדבר" שהפריטים שהם מעצבים משווקים בלעדית ב"קנה קש", שולטים ברזי הבמבוק וחולקים חזון משותף באשר לתפקידו החיוני בעתידו של העולם, אותו הם שמחים לחלוק גם איתנו. ואמנם, גם ימים ספורים בלבד במחיצתם גרמו לכותבת שורות אלה ללכת שבי אחר הלהט הרעיוני שהם מקרינים, וכמוהם להתאהב בצמח וביכולותיו- יש דברים שצריך לראות או לחוות כדי להבין את מלוא המשמעות הכרוכה בהם! למרות החזון המשותף, והשימוש שהם עושים באותו סוג במבוק Tam Von - הגדל בויאטנם ומצטיין בעוביו ובקניו המלאים יחסית למבנה החלול שמאפיין את משפחתם, ההבדל בפרשנות הצורנית שמעניקים לו ריצ'רד והאוו גדול, ובתוך כך מגלם, למעשה, את הפוטנציאל החומרי הרחב שלו. ריצ'רד, מאיר פנים ושופע חיות, עושה שימוש במוטות/קנים תוך שהוא מעניק להם עיבוד מינימלי בלבד, המשמר את הממד הראשוני-אותנטי שלהם, וכך גם הפריטים שהוא מעצב ומייצר מאופיינים בממדים נדיבים ובמראה גולמי נינוח ומזמין - ספות רחבות, שולחנות אוכל "אביריים", מיטות אפריון, כורסאות וכיסאות. בד"כ הוא מכופף/מיישר את הקנים בהתאם לשימוש המיועד להם בעיצוב הרהיטים, אך לעתים, הוא מספר, מעניק הטבע הזדמנות, כשהוא מפתיע עם קנים בעלי מבנה מיוחד שמזמין לזרום עמו ללא כל התערבות ולזכות בעיצוב ייחודי. האוו, נמרץ ושופע חיות לא פחות מעמיתו, מייצג את צדו המודרני והעכשווי יותר של עולם העיצוב, ולמראה פריטי הריהוט שהוא מייצר מבמבוק קשה להאמין שמדובר בתוצר של אותם קנים ארוכים בעלי מפרקים המשמשים את דנסי. העיבוד שמעניק להם האוו- דחיסה ולמינציה - הופך אותם למסה גושנית, כך שאפילו עין מיומנת תתקשה לזהות שמדובר בצמח הבמבוק ולא ב"עץ כמו עץ". מהחומר הגושני הוא מפיק עיצובים, מהם המשלבים חומרים נוספים כמתכת למשל, וכאלה המעוצבים על טהרת העץ ומאופיינים בעידון צורני, מסוגנן ומהוקצע למשעי, ולאחרונה הם אף זיכו אותו בפרס בקטגוריה של חדשנות בתחרות עיצוב שנערכה בסינגפור. הבמבוק הוא העץ של העתיד, חורצים בפסקנות דנסי ודאנג בכל רגע נתון של הימים שאנו מבלים איתם, וכשנמצאים במחיצתם במפעלים שלהם קשה שלא להאמין שהעץ הנדיב הזה הוא אכן התשובה ליום המחר, וראוי ל"תחילתה של ידידות מופלאה".

הכותבת הייתה אורחת חברת "קנה קש" בויאטנם.

 

מתוך מגזין בית ונוי 96: "בעקבות הבמבוק"