שיש - תכונות, שימושים ומגמות עכשוויות

כמו בעת העתיקה, כך גם היום אבן השיש, היא חביבת הקהל, והשימוש בה בעולם האדריכלות, העיצוב והאמנות אינו מאבד גובה. מיכאל אנג'לו, אחריך...

מאת: אביטל מאור | צילום: | - 03/04/2013

השיש הוא אחד מחומרי הבניה היוקרתיים העתיקים ביותר בשימוש החברה האנושית. את תכונותיו האסתטיות המרשימות גילו כבר לפני אלפי שנים בתרבויות העתיקות של מצרים ומסופוטמיה והוא שימש מאז כחומר גלם לבניית עמודים, משטחי ריצוף, חיפוי, מדרגות ואלמנטים דקורטיביים שונים כמו תבליטים או קישוט סביב אח במבני ציבור ודת, כמו גם בארמונות ובתי עשירים.

 

 

 

גם שערי ניצחון והנצחה נבנו משיש ומקומו כמובן לא נפקד גם מתחום אמנות הפיסול ואמנות יצירת חפצי נוי. עדויות ליוקרתו של השיש ניתן למצוא בפרתנון שבאתונה, ברצפת השיש האדומה של בזיליקת סנט פול ברומא, בקירות השיש בארמון ורסאי ובטאג' מהאל וכמובן ביצירות אמנות אלמותיות כמו פסליו של מיכלאנג'לו. על פַּסָל זה מסופר כי היה יוצא בעצמו למחצבות העיירה קאררה, על מנת לבחור את גושי השיש המושלמים לצורך יצירותיו. את הפסל "דוד", למשל, הוא יצר מגוש אבן שלם, אותו בחר בעצמו וממנו חצב את הפסל כולו.

מקור השם באנגלית (Marble) הוא מהמילה היוונית Marmaros שפירושה "אבן מבריקה" ואכן התכונה האסתטית הבולטת של אבן השיש היא הברק שלה לאחר ליטוש.

 

שיש במבט גיאולוגי
השימוש באבן טבעית כחומר בניה עתיק, כאמור, כימיה של האדריכלות האנושית. יחד עם זאת חשובה האבחנה הגיאולוגית בין סוגי האבן הטבעית השונים.
את האבנים הטבעיות מקובל לחלק לשלושה סוגים עיקריים על פי מקור הסלע ממנו נוצרו: סלעי יסוד (הקרויים גם סלעים מגמתיים, מאחר והם סלעים ראשוניים שנוצרו בשעה שכדור הארץ התקרר). דוגמא לאבן מסוג זה היא הגרניט. סלעי משקע – סלעים הנוצרים ממשקעים של תוצרי בליה של סלעים אחרים. סלעי גיר, שהם גם הנפוצים בארץ, הם דוגמא לסוג סלע זה. סלעים מותמרים – נוצרים מסלעי יסוד או סלעי משקע, בהשפעת חום, לחץ וכד'. השיש הוא דוגמא לסלע מותמר שממקור של אבן גיר. בתהליכי דחיסה וחום של מאות אלפי שנים נדחסת אבן הגיר ועוברת תהליכי התגבשות שונים, עד שהיא מתייצבת לכלל אבן מסוג "שיש". אבן השיש הלבנה, הטהורה, אשר התחבבה כבר על אדריכלי העת העתיקה ולאחר מכן גם על אמנים, היא אבן שמקורה בסלע גיר לבן ונקי מחומרים מינרליים שונים. יחד עם זאת אבן שיש יכולה להופיע במגוון אינסופי של גוונים ותצורות צבעים, בהתאם לסוג המינרלים אשר הכיל סלע הגיר המקורי – אבן שיש ירוקה, למשל, תעיד על הימצאות מגנזיום בסלע הגיר המקורי. דבר נוסף ראוי לציון הוא שבתהליך ההתמרה של אבן השיש מסלע הגיר המערב כוחות דחיסה עצומים, נעלמים המאובנים שהיו בסלע המקורי. בשיש, אם כן, אין למצוא עקבות של מאובנים.
חשוב לדעת כי למרות שבארץ אין כלל מחצבות של אבן "שיש" על פי הגדרתה הגיאולוגית. פעמים רבות מכנים בשם "שיש" גם אבנים טבעיות שהן בעלות תכונת הליטוש וההברקה, כמו למשל, אבן חברון או אבן מצפה, למרות שאלה אינן אבני "שיש" על פי ההגדרה הגיאולוגית. ביוון, למשל, מתוך כ-300 סוגי אבן המכונים "שיש", רק כ-11 הם שיש על פי הגדרתם הגיאולוגית.
 

 

ריצוף באבן שיש מסוג "סולטן לייט" במטבח למראה נקי. גוון בז' קרמי בגודל 60/60 ס"מ בליטוש מבריק."שיש דן"

 

חזית של סרקופג משיש, מעוטר באלות ניצחון ובמנורה. רומא, סוף המאה ה- 3 לספירה. מוצג בתערוכת "Italia Ebraica" במוזיאון ארץ ישראל, הכוללת פריטים המשקפים אלפיים שנות מפגש בין התרבות האיטלקית ליהודית. התערוכה מוצגת עד ל- 28 בפברואר 2008.
 

תכונות, מאפיינים ושימושים 
בד בבד עם פיתוחים טכנולוגיים ומדעיים שונים וכן עם התרחבות הבניה ברחבי העולם המערבי, השימוש באבן טבעית לצרכים אדריכליים – ריצוף, חיפוי, מדרגות וכד', פינה מקום לשימוש באבנים לא טבעיות מסוגים שונים, אך אין ספק שאת קסם השימוש באבן טבעית לא ניתן להחליף בקלות. השימוש בחומר טבעי, תוצר פראי ורב-גווני של הטבע, היותו "חי", "נושם", ובעל בליה טבעית המעצימה את תחושת הטבע וההיסטוריה השזורים בו, אינו נשען אך ורק על מניעים ושיקולים רציונליים. לידיעה שמדובר בסלע שנחצב ממעמקי האדמה, שמכיל את העקבות הפתלתלים של המינרלים ושל כוחות ליבת כדור הארץ, אין תחליף מלאכותי. התהליך, שסופו מדרך או חיפוי בבית, מתחיל בגוש אבן הנחצב ונפרס לפלטות גדולות אשר עוברות תהליך ליטוש שאינו כולל התערבות של חומרים כימיים. מפלטות אלה חותכים יחידות לריצוף בגדלים רצויים, או שהפלטות נשארות שלמות ומשמשות כחומר גלם לתחום החיפוי והמשטחים.
בשיש קיים עושר צורני שנובע מהנימים, הגידים הקריסטליים (זכוכיתיים) והחרסיתיים, אשר בשילוב עם טקסטורה משתנה ומשחקי גוונים מעניקים לחומר את איכותו וייחודו האסתטיים. למרות השימוש עתיק היומין בשיש כחומר גלם באדריכלות ובאמנות שאת שרידיהם ניתן לראות עד היום, חשוב לזכור שאבן השיש היא אבן רכה (לכן הייתה נוחה לשימוש בפיסול) ואינה מתאימה לכל שימוש. אבן השיש היא גם אבן פריכה, נקבובית, נשרטת בקלות, רגישה לשינויי טמפרטורה ולחומרים חומציים, אולם כל אלה אינם עומדים בסתירה ליופייה הבא לידי ביטוי בטקסטורות ובגוונים מרהיבים ולשימושים שונים שניתן לעשות בה. אבני השיש יכולות להיות שונות זו מזו, לא רק בצבעיהן אלא גם בתכונותיהן ולכן חשוב להתאים את האבן הנבחרת לשימוש המבוקש.
תכונת נוספת של השיש, כמו של כל אבן טבעית, היא היעדר אחידות במשטח. הטבע אינו פס ייצור והאריחים הנוצרים מפלטות שנפרסות מגושי אבן טבעיים לעולם לא יהיו זהים. מי שבכל זאת מבקש אחידות, יכול לבחור, תמורת תשלום נוסף, אבן בצורה של "פריסה". בשיטה זו האריחים נפרסים לפני הלקוח והוא מצביע במדויק על האבנים בהן הוא מעוניין. עוד יש להביא בחשבון כי כאבן טבעית, השיש משנה את צבעו לאורך זמן, ויש כאלה שדווקא מעדיפים תכונה זו של תגובת החומר הטבעי למהלך הזמן.
כאשר מדובר בשימוש באבן טבעית יש להביא בחשבון גם את התחזוקה השוטפת שאינה דומה לתחזוקה שוטפת, וליתר דיוק להיעדר תחזוקה, של אבן מלאכותית. על מנת להגיע לתוצאות אופטימליות, ולהתגבר על הרגישות לסדיקה, ספיגת המים ותפיסת הלכלוך, מתבקשות פעולות מניעה ותחזוקה שוטפות: הטיפול המקדים / מונע כולל מריחת "סילר" היוצר שכבת מגן שמונעת ספיגת נוזלים ומצמצמת היווצרות שריטות והופעת כתמים. במסגרת התחזוקה השוטפת יש לחדש את שכבת המגן, כאשר כיום מוצעים סילרים מאיכות טובה אשר מחזיקים מעמד אפילו עד חמש שנים. כמו כן, את משטחי השיש יש לנקות באופן שוטף רק בחומרי ניקוי ייעודיים, או במים נקיים בלבד, ויש להימנע מגרירת חפצים על פני שטחם. היתרון בריצוף/ בחיפוי בשיש הוא היכולת לחדש את האבן באמצעות שיוף וליטוש, דבר ההופך את האבן (בתחזוקה נכונה כמובן), לנצחית.
רגישות השיש ותכונותיו הייחודיות הופכות אותו למתאים במיוחד לשימוש בחדרי הרחצה, הן לחיפוי והן למשטחים אופקיים, אך פחות מתאים למשטחי העבודה עליהם מתבצעת עבודה "קשה" דוגמת חיתוך, או התעסקות בחומרים שעלולים להיות חומציים, כמו במטבח.


 

אמבט שיש עם גילוף אמנותי של אישה מתרחצת.
 

 

מראה של רעננות וניקיון עיצובי בחדר הרחצה, המתקבל על ידי ריצוף וחיפוי אחיד של שיש. "מודי קרמיקה"
 

מקורות ומגמות עכשוויות
אבן השיש נחצבת במחצבות ברחבי העולם, ומעניין לציין כי אם עד עתה היינו מורגלים לרכוש אבנים אשר מקורן בסין, הודו, וייטנאם ואזורים מרוחקים נוספים סביב הגלובוס, הרי שבעת האחרונה, בעיקר עקב עלויות הובלה, ניכרת מגמה למצוא מחצבות קרובות יותר מבחינה גיאוגרפית, כמו יוון, תורכיה ואיטליה. (מגמה זו, מאפשרת אמנם להוזיל את מחירי השיש, אך בו בזמן גם לקדם תהליכים מסחריים שונים בתחום הגרניט-פורצלן, שיכולים להיות מפוארים וממותגים, כשהם יוצרים מצב בו ניתן למצוא אריחים מאבן טבעית במחירים דומים לאלה של אריחים מלאכותיים).
למרות שהשיש הוא חומר גלם עתיק יומין ובדרך כלל אינו כפוף למגמות אופנתיות בנות חלוף, עדיין ישנן מספר מגמות עכשוויות הראויות לציון.
ראשית, בעת האחרונה ניתן להבחין שהביקוש הרב ביותר, בעיקר לצורך ריצוף חללים מרכזיים בבית, הוא לשיש בגווני לבן, אפור ושחור, בהמשך לפאלטה המונוכרומטית המאפיינת את העיצוב המינימילסטי המודרני. את הטון בתחום זה נותנים אדריכלי על בפרוייקטים גרנדיוזיים שהם מתכננים, בעיקר בתחום בתי המלון ובנייני הציבור ברחבי העולם. השימוש בשיש לריצוף לובי רחב ממדים, היכל משפט, או מוזיאון יחלחל מן הסתם בתהליך הדרגתי שאורך כשנתיים עד שלוש שנים, עד שהביקוש לגוון ו/או לטקסטורה יבוא לידי ביטוי גם בשוק הבניה הפרטית. את הצבעוניות המתפרצת ניתן למצוא יותר בשימוש בריצוף דווקא בחדר רחצה, חמאם וכד'.
שנית, מעמיק הרצון לשימוש במשטחי שיש לחיפוי קירות פנימיים, בעיקר באזורים רטובים וכן שימוש באבן טבעית למשטחים.
שלישית, פיתוחים טכנולוגיים שונים מאפשרים כיום לייצר גם כיורים משיש, כך שניתן לעצב את חדר הרחצה ממשטחי שיש שביניהם משולב גם כיור שקוע משיש.
שלישית, המגמה של שילוב אבן טבעית בעיצוב הפנים הולכת ומעמיקה והדבר נכון לא רק לגבי שיש, אלא גם בשימוש בסוגי אבנים רבים נוספים כמו גרניט (אבן חזקה במיוחד המתאימה גם כמשטח עבודה במטבח), או צפחה (אבן שמקורה גם כן בסלע מותמר) המשמשת הן לריצוף והן לחיפוי וכמובן האוניקס – האבן היקרה מכולן. ייחודה של אבן האוניקס הוא הן בשקיפותה והן בצבעוניות יוצאת הדופן שלה שמקורה בכך שהיא נוצרת בשפכי נחלים לים, שם שוקעים מינרליים רבים שגורמים ליצירת צבעוניות ייחודית זו.
רביעית, גדלי האריחים לריצוף וגדלי המשטחים לחיפוי הולכים וגדלים. כיום לא נדיר למצוא מעצבי פנים אשר מבקשים אריחים בגודל של 80X80, או אפילו 100X100. הגודל הסטנדרטי המבוקש ביותר הוא 50X50 ו-60X60. גם חיפוי קירות פנים במשטחי שיש ענקיים, בעיקר בבתי יוקרה הופך להיות פופולרי.
השימוש העיקרי באבן השיש בעולם הבניה המודרני הוא בעיקר בתחום הריצוף והחיפוי. יחד עם זאת האבן משמש גם לצרכים נוספים כמו תבליטים, עיטורים, קרניזים, עיטורים סביב אח, פריטי נוי שונים וכמובן יצירות אמנות.
הבחירה באבן טבעית בכלל, ובאבן שיש בפרט, ושילובה בבית הפרטי היא צירוף של טעמים רציונליים ואמוציונליים גם יחד. המודעות ליתרונות והחסרונות של השימוש באבן טבעית ביחד עם ידע מספיק בעת הרכישה, התאמת האבן לצרכים, וידוא שהאבן מותקנת על פי הנחיות הספק ובהתאם לתקן הרלוונטי, וכן רכישה במקום מוכר העומד תחת תקני מכון התקנים ומעניק גם אחריות, יצרו את התנאים לבחירה נכונה ולהנאה ארוכת שנים מהאבן שנבחרה.
 

 

את גושי אבן השיש הטבעית ניתן ליישם במגוון רחב של אפשרויות, לרבות יצירת רהוט טבעי מקוביות אבן כשולחנות אירוח. "שיש פרביטל"

כדאי לדעת!
מידע מתוך החוברת "חיפויים וריצוף", בשיתוף מכון התקנים:
חשוב לדעת שחוזקה של אבן טבעית מורכב ממספר אלמנטים, אותם חשוב לבדוק בעת הרכישה:
עמידות בשחיקה – ככל שרמת השחיקה של האבן גבוהה יותר, היא הופכת לפחות מתאימה לריצוף.
עמידות בשריטה – הקלות/קושי בה נגרמת חדירה לעומק האבן.
עמידות בנגיפה – עמידות במצב של נפילת עצם כלשהו על הרצפה, העלול לגרום לסדיקה או שבר.
עמידות בעומס מרוכז – האם נוצר סידוק או שבר בעת הנחת חפץ כבד, כמו פסנתר, או כספת.
חוזק בכפיפה – עמידת בעומסים המופעלים על האריח.
 

מתוך מגזין 98: "דיוקן של אבן - שיש"