משהו קורה לספה בזמן האחרון. ולא רק לספה, אלא לתפיסת ה'ישיבה' בחלל המגורים. מערכות ופריטי הישיבה עברו אבולוציה רעיונית ומבנית במסגרתה הם הפכו נוחים יותר, מאובזרים יותר, משולבי אקקסוריז' שונים, מזמינים ומפנקים. הנוסחה הסטנדרטית שכיכבה במרבית הסלונים של בתי ישראל והורכבה ממערך של שתי ספות וכורסה, מפנה את מקומה למערכות ישיבה שגמישות ונוחות הן מילות המפתח של עיצובן.
ככלל, בין אם מדובר על ספה דו-מושבית, תלת מושבית, או ארוכה יותר, על שזלונג עם הגבהה באזור הראש, על 'ספת אוהבים' זוגית, עם מסעדים, בלי מסעדים, 'ספת התעלפות' של התקופה הויקטוריאנית, ספה נפתחת ההופכת למיטה - הקונספט המאחד את הפריטים שנועדו לישיבה על שלל הסגנונות והצורות שלהם, הוא יצירת אובייקט ישיבה/שכיבה נוח. לאחר המהפכה התעשייתית, עם התחלת קווי הייצור ההמוניים, פיתוח טכנולוגיית הקפיץ הפנימי ושכלול חומרי המילוי, הפכו ה'ספות' באופן הדרגתי לאביזר נפוץ, אשר השתלב בנוחות בחדר המגורים הבורגני. אבל עדיין העובדה שמערכת הסלון היא אחד הפריטים היקרים בבית הממוצע והיותו של ה'סלון' מוקד האירוח הפכו אותם למעוצבים באופן פורמאלי. הופעת כורסת הטלוויזיה הייתה, אמנם, ציון דרך ברצון להכניס אובייקט מסוג שונה, 'מפנק' במהותו, אבל זו הייתה שמורה, בדרך כלל, לבעל הבית – כעין טריטוריה נפרדת, הן מגדרית והן מבחינת גיל.
כך או אחרת, ציון הדרך שסימנה כורסת הטלוויזיה אכן התפתח, והארגון הידוע מראש של ריהוט סלון המורכב ממערכת- 3+2+1, דועך היום נוכח היצע של מערכות ישיבה מתוחכמות המעניקות למשתמשים בהן ערכים מוספים, דוגמת אחסון או מצבי ישיבה משתנים לבחירה. מגמה זו צועדת יד ביד עם תפיסת מגורים רחבה יותר, שהפקיעה מסלונים רבים את הממד הרשמי שאפיין אותם ואת תפקידם כחללי אירוח בלבד. שנים רבות נחשב הסלון לאזור ששמור אך ורק לנסיבות של אירוח, וככזה התמקד עיצובו ביצירת "מעגל ישיבה" נוקשה ופורמאלי, כאשר מושגים כרביצה, התרווחות או השתרעות נינוחה היו שמורים לפריטי ריהוט שנועדו לחוץ.
את מחוללי השינוי שחל בתפיסת הישיבה ובחלל הסלון ניתן לייחס לשני גורמים: האחד, כניסתו של מערך בידור (טלוויזיה, מקרן סרטים, מערכת קול וכד') לחלל זה ולחיינו בכלל, והתאחדותו עם אזור המטבח לכדי מרחב אחד. בבתים שהתברכו בשטח גדול ניתן אמנם להקצות פינה נפרדת (פינת משפחה) לשילוב מערך הבידור ולצדה לייצר פינת אירוח "פר סה", אך עדיין במרבית הדירות הוא משתלב בחלל הסלון שהתרחב, ובתוך כך הפך לאזור פחות פורמאלי, בעל ייעוד גמיש ורב תכליתי. את המענה לאופיו זה ולצרכים שנולדו ממנו, מעניקים היצרנים והמעצבים בקשת של מערכות ישיבה המותאמות לכך, אם במידותיהן אם ב"הפתעות" שהן משלבות בתוכן, ובעיקר במודולאריות שלהן. כך ניתן למצוא ספות שחלקים מהן נפתחים לכורסאות, כאלה שהן בעלות מסעדי ראש מתכווננים, כאלה המסתיימות בשזלונג וכאלה המורכבות מיחידות בודדות, אותן ניתן לצרף על פי הצורך. גם ההדומים שנכנסו בעת האחרונה בסערה לחלל המגורים מציעים גמישות מעניינת, כאשר ניתן לעשות בהם שימוש כיחידת ישיבה בודדת או לחברם למערכת תוך יצירת מעין מרבץ רחב, כשולחן צד קטן או כזה המשולב בין הכורסאות, ולעתים אף כיחידת אחסון. כל אלה ועוד יוצרים 'סלון' גמיש, המשנה את פניו ונע על ציר של פונקציונאליות וחזות מעוצבת, ומאפשר עיצוב פנים אלסטי בהתאם לצרכים.
קשת של עיצובים ואפשרויות
- ספות ארוכות במיוחד, מיטות מרבץ, שזלונגים, כריות ענק, הדומים ועוד מוצאים כיום את מקומם בחלל המגורים, ובתוך ההיצע העשיר אפשר למצוא שלל אפשרויות ליצירת חללים מזמינים, אם להתכנסות משפחתית א-פורמאלית, ואם לאירוח
- שילוב של מערכות ו/או אביזרים שונים, כחלק אינטגראלי מפריט הישיבה – רמקולים מובנים, נקודות חיבור ל-MP3, שלט רחוק, מגשים ועוד.
- שילוב של משענות ראש תפוחות ומתכווננות ליתר נוחות בישיבה.
- דגש על מבנים אנטומיים, ארגונומיים ואורטופדיים.
- 'מיטות יום'/מרבצים רחבי ממדים, המתאימים גם לזוג וגם למבוגרים וילדים גם יחד.
- כורסאות טלוויזיה מפנקות במיוחד, המשלבות מערכות מסאג', רפלקסולוגיה ועוד.
- הדומים –להצבה לפני כורסאות, כספסלים ארוכים (הדום רציף) בסמוך לספה, כיחידה החוברת לספה תוך יצירת מרבץ רחב, כתשובה להגדלת מספר מקומות הישיבה וכשולחן קפה בעת הצורך. הדגש הוא גם על הצורך בהרמת הרגליים כחלק מבריאות הגב והענקת תמיכה טובה יותר לגוף.
- כריות – הן בפני עצמן והן כחלק ממערכות הישיבה – תפוחות, גדולות יותר ומעצימות את תחושת ההסבה.
- מערכות ישיבה בעלות קצוות המשלבות שזלונגים/מיטות מרבץ מובנים.
- מערכות ישיבה אשר בהרמת ידית הופכות לכורסאות טלוויזיה.
- מערכות ישיבה ההופכות למיטות.
- חזרה לספות הסבה קלאסיות (בדרך כלל לזוג) בעלות מסעד אחד בלבד וגב מוגבה בחלקו. זוהי 'ספת האוהבים' או 'ספת ההתעלפות' שהייתה מקובלת באירופה ונתפסה כפריט 'נשי' וחושני.
- מערכות מודולארית המורכבות מיחידות אותן ניתן לפצל ולחבר על פי צורך.
מערכת ישיבה מודולארית, בגווני נחושת ותכלת, הכוללת הדום לשימוש כשולחן אירוח, לישיבה, או להשתרעות. שמרת הזורע
Nautica - מערכת ישיבה מודולארית, בעיצוב רך, המאפשרת גמישות פונקציונאלית כמו גם התרווחות. פנטהאוז רהיטים.
מערכות ישיבה כנושא עיסוק מאתגר בעבודות גמר של סטודנטים לעיצוב: גמישויות, התייחסות אקולוגית, ונשים כמקור השראה.
במסגרת פרויקט הסיום של לימודיו במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון, הציג אור יערי את My Sofa- ספה שמיישרת קו עם אג'נדה ירוקה.
הספה עשויה מ-5 סוגי חלקים: מושב, משענת, גובל צד, כרית מושב וכרית משענת.
מאחר וכל החלקים הינם בעלי חוקיות מבנית זהה ועשויים מפלסטיק בר מחזור, במקום לזרוק ספה שלמה לפח ניתן פשוט להחליף חלקים בודדים, כאשר חלקים שיוחזרו לחנות ימוחזרו ע"י החברה ליצירת חלקים לקולקציות חדשות.
כך יכולים הלקוחות ליהנות מתחלופה של עיצובים- הגדלה או הקטנה של הספה ושינויים כראות עיניהם, תוך מינימום פגיעה בסביבה ועם ערך מוסף של עיצוב ירוק שאינו בבחינת פשרה. במהלך פיתוח הספה הקדיש יערי תשומת לב רבה להמשכיות של הקו העיצובי כך שיתאים בכל שילוב של החלקים, וכן ליצירת גיוון צורני משמעותי שייבוא לידי ביטוי בהחלפות מועטות.
אלעד פומרנץ, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבית הספר 'שנקר', הציג כפרויקט סיום את 'איילנד' – מערכת המציגה תפיסה חדשה של מהות הישיבה הסלונית. המערכת היא מודולארית ודינאמית ומאפשרת משחקי צורה-מהות היכולים לשנות את חזות ותוכן חלל המגורים הביתי. לפיכך, חוזקה של מערכת זו בכך שהיא מאפשרת וריאציות מגוונות ורבות של ישיבה ו'מתגמשת' על פי צרכים משתנים. ניתן לחבר את כל חלקי המערכת באופנים שונים, עד לכדי יצירת משטח המאפשר ישיבה, שכיבה ואפילו 'מצע משחקים' למבוגרים וילדים. הכריות משמשות גם כיחידות אחסון ומסתירות בחובן שמיכות פוך ליתר פינוק והתכרבלות.
מערכת ישיבה Duo Plasdtic, מוצעת כיחידות הניתנות לשילובים גמישים והצבה בהתאם לצרכים/ העדפות. הביטאט
הבוגרת הטריה רוני פלדשטיין, מהמגמה לעיצוב
פנים ב-HIT, מכון טכנולוגי חולון, מציגה תפיסה המתכתבת הן עם תחום הישיבה
הנוחה, הן עם חיבור למגדריות והן עם נושא הפרסונליזציה של העיצוב בחלל
הפנים. פרויקט הגמר של פלדשטיין עוסק בעיצוב קולקצית ריהוט בהשראת נשים
ופיתוח שפה ייחודית של אסתטיקה פרטנית, המתאימה עצמה באופן אישי לצרכי
האישה ומדגישה את קווי המתאר של אישיותה.
במסגרת בניית הפרויקט 'הכסא של ענבל השזלונג של ענבל והכורסה של תמר' חקרה
פלדשטיין את הקימור, הצורה, התנוחה, הסילואט הנשיים על מנת ליצור את פריט
הריהוט המושלם 'שזלונג' או 'כורסה' המתאימים עצמם באורח מוחלט למאפיינים של
אישה ספציפית.
מתוך בית ונוי 114: "לשבת, להשתרע, לרבוץ"
ספה שחלקה האחורי יכול להגיע במצב מקופל ובמצב פתוח לכלל מגש / משטח אירוח. מילאנו בדינג