מיני ספא בבית

את האיכויות הבריאותיות ואת תחושת הנועם והפינוק המתקשרים לטיפולים הידרותרפיים באמצעות מים מינראליים, מעיינות החמים, אמבטיות אדים ועיסוי גילו בני האדם ככל הנראה כבר לפני אלפי שנים. בתרבויות שונות התפתחו במקביל סוגים מגוונים של מרחצאות אשר בהם ניתן היה ליהנות מטיפולים מסוג זה, ולצד היותם אמצעי רחצה ושמירה על היגיינה, היוו גם מקום מפגש חברתי. בעידן המודרני תפסו את מקומם מכוני ספא המתקשרים לפינוק, לתפיסה של התרגעות וזמן פרטי ואינטימי, שאינו בהכרח אירוע חברתי ואינו קשור דווקא להיגיינה. במקביל עבר גם חלל הרחצה הביתי מהפך, והוא עתה מרחב המטופל ברוב תשומת לב עם דגש על עיצוב ופינוק. 

בהמשך לכך, בעת האחרונה ניתן להבחין בחדירה של אלמנטים שהיו שייכים בעבר למרחב הציבורי, כמו סאונות וחמאם, אל המרחב הביתי (ג'קוזי מרווח בחצר הבית, חדר סאונה, חמאם וכד'), כשהם מאפשרים לא רק ליהנות מהפינוקים שהם מציעים, אלא גם להזמין אורחים ולהתפנק בצוותא.

למקור המונח 'ספא' שתי גרסאות עיקריות: על פי הראשונה מדובר על ראשי תיבות של הביטוי הלטיני: Salus per Aquae (בריאות באמצעות מים) ואילו על פי השנייה מדובר על קישור לעיר Spa השוכנת בבלגיה וידועה כבר מהתקופה הרומית כעיר של מעיינות מרפא. כך או אחרת מדובר על מקום בו ניתן ליהנות ממגוון טיפולים שמטרתם להעניק חום, רוגע, שלווה, התנתקות מהעולם, ניקיון ויש הגורסים  שגם בריאות נפשית ופיסית. 

המגמה של הפיכת חדר הרחצה הביתי לסוג של מיני ספא, החלה לתת את אותותיה לפני מספר שנים, כשלחללו נכנסו אמבט ג'קוזי, זרמי מים מעסים, ראשי מקלחת נדיבים ושופעים, ומגוון נוסף של אביזרים ופריטים נלווים שייעודם הענקת חוויה מפנקת. מגמה זו רק הולכת ומתפתחת, וההיצע העכשווי מדבר על מקלחונים עם מחוללי אדים, על יחידות סאונה (יבשה, רטובה או משולבת), על אמבטיות ג'קוזי משודרגות מבחינת גודל, מיקום ואביזרים נלווים, ואפילו על חמאם, ובכלל זה על המבנה והעיצוב המאפיינים אותו.

מקורה של הסאונה (Sauna) בפינלנד וזוהי גם המילה הפינית היחידה במילון האנגלי. מפינלנד, שם התפתחה הסאונה כבר לפני יותר מאלף שנים, היא נדדה לארצות הסקנדינביות הקרות השונות ומשם לרחבי אירופה ולאמריקה. במקורה שימשה הסאונה להתחממות והתנקות, בדרך כלל בצוותא.  

 

 

יחידת סאונה ביתית מעץ, של המותג 'Effegibi', הכוללת, בין היתר, דלת זכוכית מתכווננת ומערכת קיטור חבויה. רשת 'מודי'.

  

הסאונה הפינית המקורית היא סאונה יבשה. עקרון פעולתה מושתת על חימום חדר הסאונה לטמפרטורה גבוהה (כ-90 מעלות) באמצעות תנור (במקור הסקה בתנור עץ ולאחר מכן באמצעות תנור חשמלי) כך  שהאוויר בו יבש. בחדר הסאונה ישנה  ערימת אבנים לוהטות ומידי פעם יוצקים עליה מים- המים המתאדים במגע עם האבן מוסיפים לזמן קצר לחות לחדר ומנעימים את השהייה בו.  

עיצוב הסאונה היבשה / פינית משלב חדר / מבנה עץ (או חיפוי בעץ, בדירות בנויות מאבן) הכולל דרגשים במספרים ובגדלים שונים, בהתאם לגודל החדר. 

בארץ מקובל כיום להתקין סאונה המגיעה כיחידה בפני עצמה – כעין חלל סגור בעל קירות מבודדים, אשר אליו נלווים ספסלים/דרגשים, בדרך כלל מעץ, וכן אביזרים מתאימים. גם אם היחידה איננה עשויה כולה מעץ, העיצוב בדרך כלל נקי, משולב בעץ בהיר ומתאים מבחינה השפה החזותית לעיצוב הסקנדינבי.

הסאונה הרטובה נבדלת מזו היבשה בכך שהטמפרטורה בה נמוכה בהרבה (כ- 40-60 מעלות) ורמת הלחות באוויר גבוהה מאוד (כ- 95%). הלחות הגבוהה מחייבת שהסאונה לא תהיה עשויה מעץ, אלא מחומרים עמידים יותר בפניה (אבן טבעית, קרמיקה, חומרים אקריליים וכד'), והחימום מתקבל מתנור שעליו מותזים מים היוצרים את הלחות הנדרשת בחלל.

כיום קיימות גם יחידות סאונה משולבות, הכוללות סאונה יבשה, סאונה רטובה, זרמי מים צידיים לעיסוי וראש מקלחת נדיב ממדים. בחלק מהדגמים משולבת גם תאורה LED, וכן מערכות שליטה ובקרה מתוחכמות, מתזי שמנים ארומאטיים, מערכת שמע, חיבור לטלפון ועוד, ההופכים את היחידה למרחב שכולו פינוק. 

יחידות הסאונה מגיעות בגדלים משתנים, חלקם בגודל המאפשר להתקינן גם בדירות, כאשר יחידות הסאונה המשולבות מחליפות גם את המקלחון, כך שאין צורך בהכפלת החלל. היחידות הקטנות יותר כוללות כסא/דרגש אחד, יש כאלה הכוללות שניים, ויש הכוללות ספסלים ומתאימות למספר גדול של אנשים, כך שהן יכולות לשמש מוקד להתרחשות חברתית - משפחתית/חברית.

החמאם, בית מרחץ ציבורי, התפתח במזרח התיכון וצפון אפריקה, בהקשר של דרישות המוסלמיות לשמירה על היגיינה אישית. בהיעדר חדרי רחצה ביתיים ביקרו בו באופן קבוע גברים ונשים (בנפרד) מכל המעמדות, ועם השנים הוא הפך למרכז חיי החברה – שם התקיימו אירועים, נשים ביצעו בו את כל טיפולי הטיפוח וגברים סיכמו עסקאות. ככל שחשיבותו גדלה, כך גם השתנתה האדריכלות שלו, עד שהפך להיכל שיש, עם מאפיינים ארכיטקטוניים מסורתיים, אך עם חיבור הבתים הפרטיים למקור מים זורמים והוספת חדרי רחצה, פחת מעמדו. 

החמאם המסורתי מחופה שיש טבעי (במקור, אבן 'מרמרה' תורכית) וכולל ספסלי אבן בנויים בהיקף החדר, במת טיפולים מרכזית, כיורים עם ברזי נחושת שהמים זורמים בהם כל העת וכן כלי נחושת. האבן הטבעית מחוממת על ידי מערכת פנימית (במקור מבוססת על צינורות מים חמים וכיום, בדרך כלל על מערכת רדיאטורים חשמליים) ויוצרת בחלל טמפרטורה של כ- 60 מעלות. השוהים בחמאם מצננים עצמם באמצעות התזת מים על גופם מכלי הנחושת,  והמים המרובים הזורמים באופן קבוע יוצרים לחות המדמה תחושה של סאונת אדים רטובה. לאחר שלב ההתחממות קיבלו מבקרי החמאם טיפולי קרצוף ושטיפה על גבי הבמה המרכזית. את הטיפול ניתן היה להמשיך בחדר אחר עם מסאג' ולסיום לעבור לחלל שלישי לצורך התרגעות והצטננות הדרגתית של הגוף.

למרות שהשימוש בחמאם הציבורי המסורתי הלך ודעך, החוויה שאפיינה את השהייה בו המשיכה להתקיים ולפרוח במכוני בריאות וספא, אם כי במתכונת מצומצמת ואינטימית יותר,  ובשנים האחרונות היא מוצאת את מקומה גם בבתי מגורים. חשוב וראוי להדגיש כי בניגוד לסאונה, בניית חמאם היא בדרך כלל מורכבת ויקרה יותר. החמאם הוא חלל בפני עצמו, שבדרך כלל אינו משולב במקלחת ולכן דורש הקצאת מקום, ומיצוי החוויה שהוא מעניק מצריך טיפול על ידי מטפל חיצוני. את מי שקיימת בו התשוקה והיכולת הכספית, דברים אלה אינם מרתיעים. חמאם ביתי מחופה שיש טבעי ומאובזר בפריטים מעולם התוכן האוריינטלי הופכים להיות לתופעה קיימת המשמשת, בסוג של חזרה היסטורית, מקום בו דרי הבית יכולים להתכנס ו/או לארח.

אל הסאונה והחמאם מצטרפת אפשרות נוחה יותר ליישום בדמות מקלחון העיסוי. מדובר במקלחון רגיל (מרחב בחדר הרחצה אשר תחום בקירות ו/או בקירות זכוכית), הכולל ראש מקלחת, בדרך כלל בגודל לא סטנדרטי, המייצר תחושת 'מפל', אך גם ג'טים צידיים של זרמי מים המעסים את הגוף וממריצים את זרם הדם, ולכך ניתן להוסיף גם מחולל אדים היוצר תחושה של אמבט אדים. מקלחון מסוג זה אינו חייב לכלול ספסל/דרגש ישיבה או השתרעות, ולפיכך ניתן לשלבו גם במרחב מצומצם. גם כאן רמות הפינוק והאבזור הן שונות, ונעות ממקלחון סטנדרטי אך משודרג, ועד חלל הכולל כסאות, מיטות שכיבה, מתקן רפלקסולוגיה, תאורת LED, מערכות עיסוי מתוחכמות, מערכת שליטה ועוד.