ברז הוא ברז הוא ברז? לא עוד, מסתבר. כשחדר הרחצה הופך לספא מפנק והמטבח לטריטוריה מעוצבת למשעי, זוכים גם הברזים לעדנה. הברז העכשווי הוא אובייקט חכם, שנוכחותו בחלל היא בעלת משמעות אסתטית, הרבה מעבר לפונקציה שהוא ממלא.
הברז (או ראש המקלחת) הוא אביזר פונקציונלי; שסתום הנועד לווסת זרימה של חומר (גז, מים, בירה וכד'), ולמעשה, לענייננו כאן, אביזר קצה המסיים את מסלול הולכת המים באופן הנוח ביותר למשתמש. טכני ככל שיהיה, במהלך עשרות השנים האחרונות עבר הברז מהפכים שאינם טכניים בלבד, והפך לאלמנט קישוטי ומעוצב.
עד לפני שנה או שנתיים ניתן היה להבחין במגמה ברורה של "הנכחת " הברז בחלל כחלק בלתי נפרד משפת עיצובו של החלל בו הוא מותקן, כאשר מעצבי על רבים, כמו פיליפ סטארק, רוס לבנגרוב וקארים ראשיד, נטלו חלק בתהליך מיתוגו ככזה. ובכ"ז, למרות שברזים ממותגים ומעוצבים הם עדייין שם המשחק ותהליך זה הולך ומתחזק כל העת, בכל זאת ניתן להבחין בשינוי. תשומת הלב העיצובית עברה מהברז כאביזר וכאלמנט קישוטי אל החומר אותו הם מובילים – מים. אם נרצה, עיצובי העל של החברות המובילות תחום זה, מדגישים את החומר, אופן הנביעה ועוצמת החוויה וממזערות (פיסית וקונספטואלית) את האביזר הפונקציונאלי. יש לסייג ולומר שדווקא בתחום של ראשי המקלחת עדיין הגודל קובע בהחלט. ראשי מקלחת בגדלים שלא נודעו בעבר, עד ל- 80X100 ס"מ, מקובלים מאוד בחברות היוקרה. אולם גם כאן ניתן להבחין במגמה של שינוי, כאשר ישנם כאלה ההופכים לנסתרים באופן חלקי או מלא (למשל על ידי השקעת בתקרה) ובכך מיישרים קו עם גישת ההתמקדות במים עצמם. כך, למשל, ניתן להבחין שכאשר מדברים על ברזים וראשי מקלחת מקובלים היום ביטויים כמו "מקלחות גשם", "תחושת מפל" ו-"נביעת מעיין" על מנת לתאר את האפקטים הטבעיים למראית עין הנוצרים בחדר הרחצה ויוצרים את אפקט ה- WOW המבוקש.
אין לטעות, גם כאשר הנוכחות הפיסית של הברזים הופכת למינימלית ובודאי כאשר מדובר על פריטים "קישוטיים" ודרמטיים יותר, הם עדיין נתפסים כתכשיטים ייחודיים, אקססוריז' שנועדו להשלים את מראה חדר הרחצה.
תהליך זה של מיקוד תשומת הלב במים ובחווית הרחצה מלווה בשלל אמצעים שלא היו שייכים קודם לכן לעולם התוכן של חדר הרחצה, ובוודאי לא של ברזים וראשי מקלחת. עם אלה ניתן למנות תאורת לדים היקפית לראשי המקלחת, תאורת לדים צבעונית הניתנת לשינוי גון, ברזים אלקטרוניים שצבע המים בהם משתנה במעבר בין חום/קור, שילוב של מוסיקה, תוספות שמנים ארומתרפיים, שימוש בשלט רחוק לוויסות אלקטרוני של עוצמה/טמפרטורה של המים ועוד.
עיצוב
שם המשחק "עיצוב" שברור כל כך בכל תחומי החלל הביתי שוטף גם את עולם הברזים עם הכרזות על חדשנות צורנית ו/או טכנולוגית. ההיצע העצום מקשה לעיתים לפרש את הגודש הקיים, ועם זאת ניתן למפות את סגנונות העיצוב בעולם פונקציונאלי זה על ידי חלוקה לשלוש קטגוריות עיקריות:
סגנון עתיק - למרות הדגש הרב במגזינים לעיצוב על עיצוב מודרני, מנוכר ונעדר קישוטיות, הדרישה לפריטים בסגנון עתיק היא דרישה יציבה שלה קהל לקוחות קבוע ואוהב. ברזים בסגנון זה הם בעלי דומיננטיות גבוהה בחלל, קישוטיים ומעוטרים. בדרך כלל מדובר על ברזים עם שתי ידיות "פרח" מסתובבות (למרות שקיימים גם ברזי ידית אחת בסגנון זה). הסגנון אינו אחיד וברזים בתצורות שונות יתכתבו עם סגנונות מתקופות שונות (לואי ה- 14, רוקוקו, ארט נובו, ויקטוריאני וכד' ועם אזורים גיאוגרפיים שונים (אנגליה, צרפת וכד'). ברזים בסגנון זה יכולים להיות בגימור כסוף (כרום), אך פעמים רבות הם מופיעים גם בגימור פליז. בנוסף, לברזים בסגנון עתיק מצטרפים אלמנטים קישוטיים מחומרים נוספים כמו פורצלן, קריסטל, שיש ועוד.
סגנון מודרני / עכשווי - ברזים בסגנון המודרני העכשווי הם מינימליסטיים ופחות קישוטיים. הגודל שהלך והצטמצם (כמו בטלפונים סלולריים לדוגמא) נמצא כעת כבר בגבול הנוחות הארגונומית. כל האלמנטים של הברזים בסגנון זה - הרוזטות, הידיות, הפיה - הולכים וקטנים. גם בסגנון זה קיים מגוון אפשרויות שנע על הציר שבין המודרני הרך (קווים יותר מעוגלים) ועד למודרני הקר (פרופילים מרובעים).
סגנון קלאסי - הסגנון הקלאסי ממוצב בין שני הסגנונות הקודמים ומתייחס לעיצוב שאינו בהכרח המילה האופנתית האחרונה, אך מאידך גם אינו פונה לקהל יעד שטעמו הוא הסגנון העתיק המובחן. סגנון זה פופולרי במדינות בהן הטעם הכללי הוא שמרני ומאופיין ברוזטות גדולות ובידיות "לשון" בברזים בעלי ידית אחת.
ברז בעיצוב מעצב העל פיליפ סטארק, בצבעוניות בלתי שגרתית של שחור בשילוב צבעים עזים – ירוק, ורוד ועוד. 'נגב'
ברז מצופה זהב 24 קארט ובידיות משולב קריסטל של חברת בקרה. 'קאנטרי פלורס'
חידושים בתחום הברזים וראשי המקלחת
חדשנות טכנולוגית שבאה לידי ביטוי לא רק בחלקים הנסתרים, הטכנולוגיים של הברזים וראשי המקלחת היא אחד השינויים הגדולים בתחום. כמו בתחומי חיים אחרים ובהמשך לתפיסות של "בית חכם" ולמוצרי צריכה בעלי אופי "גאדג'טי", גם בעולם הברזים קיימים חידושים שנעים על הציר שבין נוחות, איכות ופינוק אמיתיים לגימיק. בין החידושים ניתן למנות:
- מערכות תרמוסטטיות מתוחכמות היודעות לפצל את ההפעלה הספציפית של כל יציאת מים.
- ברזים אלקטרוניים, שפותחו כבר בשנות השמונים על מנת לתת מענה להיגיינה בחללים ציבוריים, הופכים להיות פופולריים גם בחדרי הרחצה הביתיים. ברזים אלה משלבים חיישנים מסוגים שונים ו/או תאורת לדים המשנה את צבע המים במעבר בין חום/קור ו/או תאורת לדים היקפית סביב ראשי מקלחות. בנוסף, יודעים הברזים להגיב להנחיות שלט רחוק בויסות הטמפרטורה ועוצמת המים, וגם לזכור כל העדפה אישית.
- טכנולוגיה חדישה נוספת קיימת כיום גם בברזים למטבח המשלבים שליטה באמצעות לחצנים במקום באמצעות ידיות.
ברזי "Stand Alone" הפכו בעת האחרונה מגימיק לאלמנט רווח יותר ויותר, כשהם "משחררים" אלמנטים כמו כיורים ואמבטיות מהצורך להיות צמודים לקיר. ברזים מסוג זה, בין אם בצמוד לאמבטיה או לכיור בשירותי אורחים ובחדר הרחצה, מהווים אלמנט פיסולי בעל נוכחות דומיננטית בחלל ויוצרים אפקט של יוקרה והפתעה.
צורת קוביה הנחשקת כל כך בתחום חיטוב הגוף אפיינה את חוד החנית של העיצוב בשנתיים האחרונות. מיטב חברות הברזים היוקרתיות הוציאו קולקציות ברזים וראשי מקלחת שאופיינו בצורת ריבוע/קוביה ששברו את המראה המסורתי והקלאסי של "צינור" ושל "כפתור". ראשי מקלחת, רוזטות, ידיות אחיזה וצינורות, עטו מראה זויותי ובכך הדגישו עוד יותר את הסגנון המודרני/שיקי/אופנתי בחדרי הרחצה. קשה עדיין לנבא האם צורניות זו נמצאת כאן על מנת להישאר או שתיזכר כטרנד חולף בלבד.
צבעוניות הברזים היא עדיין שמרנית. יחד עם זאת, ישנן כיום קולקציות המנסות לשבור את מונופול הצבע הכסוף ולהחדיר לעולם זה גם ברזים מצופים בחומר פלסטי בשלל צבעים וגוונים, אותם ניתן להתאים באופן מושלם לצבעוניות חלל חדר הרחצה – אם על דרך ההנגדה, ואם על דרך ההשלמה.
חומריות הברזים גם היא עוברת שינויים, גם אם אלה נצפים עדיין בשולי הסצינה. רוב הברזים עשויים מפליז (60% נחושת ו-40% אבץ) כאשר לאחר תהליך היציקה גוף הברז עובר עיבודים שונים של פני השטח, ציפוי וגימור. אחד הציפויים המקובלים ביותר הוא גימור כרום, שיכול להגיע בתצורות שונות – מבריק, מט, מוברש ועוד. לצד זאת ניתן לראות גימורים נוספים ושילוב של חומרים מעניינים, דוגמת פלסטיק, סיליקון, ברונזה, אבני קריסטל, שיש, אוניקס, אם הפנינה, קרני חיה, קוריאן ועוד.
פטמות סיליקון המחוברות אל נקודות יציאת המים בראשי מקלחת הן אחת ההמצאות הטובות של העת האחרונה. בישראל בה המים "כבדים" במיוחד, הצטברות האבנית היא אחת הרעות החולות של פתחי יציאת המים. אין מתסכל יותר מאשר רכישה של ראש מקלחת גדל ממדים, מעוצב למשעי, יוקרתי ויקר, אך להישאר, בסופו של דבר, עם הצורך לפרק את ראש המקלחת על מנת לטפל באבנית הסותמת את הפתחים. פטמות הסילקון המורכבות על פתחי היציאה מטפלות בבעיה באופן יעיל.
חסכון במים נראה אולי תמוה לנוכח כל השפע הזה, אך בגלל התדלדלות משאבי כדור הארץ בכלל, ובעיית המים בישראל בפרט, הצורך בחסכון הוא דבר שלא ניתן להתכחש אליו. בחלק גדול מהברזים ניתן להתקין אמצעי לחיסכון במים "חסכמים" אשר מצמצמים באופן ניכר את צריכת המים. למי שנושא זה חשוב, כדאי לוודא לפני רכישה כי הברז כולל, או יכול לכלול אביזרי חסכון במים.
עתיק או מודרני, מעוגל או מרובע, קבוע או נשלף, יהיה הברז אשר יהיה, הוא אשר מוביל אלינו את המִנחה החשובה ביותר – המים.
ברז אלקטרוני של החברה האיטלקית NEWFORM – ברזים אמנותיים מבחינה עיצובית אך גם משוכללים טכנולוגית. הברז נשלף ומגיע ללא ידית. 'חזי בנק'
היסטוריה
הפעולה הפשוטה של סיבוב/לחיצה המביאה לנביעת מים בחלל הביתי היא תוצר של תהליכים חברתיים, תובנות מדעיות ופיתוחים טכנולוגיים ארוכי טווח. אך, למעשה, תשתיות של מערכות אינסטלציה בסיסיות היו קיימות כבר בעת העתיקה, והידועה שבהן מתוארכת ל–1700 לפני הספירה והתגלתה בארמון מינואי באי כרתים - מערכת המורכבת מרשת צינורות עשויים טרה קוטה, שסיפקה מים גם למזרקות וברזיות ציבוריות, והברזים היו עשויים משיש, זהב וכסף. מערכות שינוע מים עשויות מצינורות עופרת פותחו גם ברומי העתיקה ובתי המרחץ הציבוריים היו אז פופולריים מאוד, יותר למטרות הנאה ופינוק ופחות מטעמים היגייניים. אולם גם בעת העתיקה ועד למאה ה-19 רחצה ביתית הייתה פינוק שרק מעטים זכו לה. הברזים, המקום ממנו נובעים המים לטובת המשתמש, היו אביזרים פשוטים, קצה אלגנטי של צינור, ונביעתם הייתה בד"כ מתמדת והתשתיות לא הכילו אמצעים של חימום.
פיתוח תשתיות שאפשר שינוע מים לכל חלל מגורים החל באופן רציני בערים המתפתחות של אירופה וארה"ב רק במאה ה-19, כאשר אנגליה היא חלוצת התחום. גם כאשר החלו כבר להתפתח תשתיות, עדיין הברזים היו יכולים להיות ממוקמים בקומת המבנה הראשונה בלבד, בגלל היעדר מכניזם של לחץ שיעלה אותם לקומות גבוהות יותר.
שתי המצאות גדולות ביססו את אביזר הברז מבחינה טכנית במיקום שיש לו כיום. האחת, המצאתו של הקנדי Thomas Campbell משנת 1880, אשר פיתח את ברז ה"מיקסר" – ברז המיוצר כך שהמים החמים והקרים מתערבבים לפני הגעתם לצינור יציאה אחד (עד אז היו צינורות יציאה נפרדים למים חמים ולמים קרים, כפי שמקובל עד היום בחדרי רחצה באנגליה). ברזי ה"מיקסר" מקובלים לשימוש במטבחים ומעל כיורים ברוב ארצות העולם. השניה היא המצאתו של Al Moen האמריקאי שבשנת 1937, בהיות סטודנט, סבר שיש למצוא פתרון לברז בעל שתי הידיות ולהקל על ערבול המים, עוד לפני יציאתם מהפיה. הפטנט של ברז חד-ידית של Moen התגלמה לכלל ייצור המוני רק בסוף שנות ה-40 וכיום כמחצית מן הברזים המיוצרים בעולם הם ברזים מסוג זה. המצאה זו נכללה בשנת 1991 בסיכום מגזין Fortune כאחת ממאה ההמצאות האמריקאיות החשובות.
התוצר של שתי המצאות אלה – ברז "מיקסר" המערבל את המים הקרים והחמים לפני היציאה דרך הפיה המווסת באמצעות ידית אחת, הוא בעצם הברז השכיח ביותר כיום.
שיבוץ אבני קריסטל סוורובסקי בידיות ברזים, למראה מהודר ויוקרתי בחדר הרחצה. 'ילון'
שלוש אינטרקציות עם מים
במסגרת תערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, הציג שחר גייגר עבודת גמר שעסקה באינטרקציה של האדם עם החפצים המשרתים אותו. במהלך התפתחות התרבות האנושית והטכנולוגיה שנלווית אליה, גורס גייגר, סיגל האדם לעצמו אינטואיציות שונות שנוגעות ליחסיו עם חפצים שונים, ובתוך כך התרחק מהטבעי והראשוני ואף פיתח ציפייה לגבי חזותם ו"התנהגותם" של חפצים אלה. כדוגמא לרעיון בדק גייגר הפעלה מוכרת של ברזים - סיבוב, הרמה או משיכה, והציע כחלופה שלושה אובייקטים שהפעלתם נעשית בדרך טבעית יותר:
Stroke - ברז עץ שהפעלתו נעשית באמצעות ליטוף. התנועה הינה של "משיכת" מים מתוך הברז, או "דחיפתם" חזרה פנימה על מנת להפסיק את הזרימה.
Twist - משאבה פרימיטיבית (בורג ארכימדס) היושבת בתוך קערה. שאיבת המים נעשית ע"י סיבוב מהיר שלה, ועל מנת להפסיק את הזרימה כל שנדרש הוא לאחוז בה.
Paddle - קערת חמר עם מים. הזרמת המים מעבר לשפת הקערה מתחילה פעולת זרימה, שהפסקתה נעשית ע"י חסימת המים בכף היד.
מתוך מגזין 103: "עדנת הברזים"