הדירה שהיא ארץ לעולם לא

 

רן זירי חלם על דירה שתהיה מעין בועת האמנות האישית שלו. כדי להגשים את חלומו, הקריבו רן והאדריכל אריאל ליפשיץ שעות רבות של ירידה לפרטי פרטים ושל חיפוש אחר הפריטים המדויקים ביותר לקונספט.

התוצאה היא "ארץ לעולם לא" שנכנסים אליה דרך מבואת כניסה סגולה.

"אני חושב שהניאון הסגול בכניסה ממחיש את הגישה שלי ושל אריאל לכל הפרויקט הזה," מסביר רן. "כשראיתי את הדירה, ידעתי שאני רוצה לבודד אותה מהמולת העיר ומשגרת היום-יום. רציתי שבכניסה לדירה יהיה חלל שמנתק אותנו מהמציאות ומכניס לעולם חדש. אריאל ואני התחלנו לחשוב איך אפשר ליצור את חוויית הניתוק הזו... בסופו של דבר, החלטנו לתלות על הקיר שלט ניאון שעליו כתוב Never Land. החוויה של הדירה מתחילה כשהאורח עומד במבואה ורואה נקודה סגולה על דלת הדירה."

 

 

 

 

וכשרן מדבר על שלט ניאון, הוא לא מתכוון לפתרון המתבקש בדמותה של תאורת לד שנותנת אשליה של ניאון, רן הולך עד הסוף עם החוויה האמיתית. כלומר, מוצא את יצרן הזכוכית היחיד בארץ שיודע לעבוד עם ניאון שמופעל בגז, ומאתר סטודנט מוכשר לקליגרפיה שיעצב עבורם את הפונט המתאים ביותר.

לאחר שאני מתאוששת מקבלת הפנים המרשימה, אני שואלת את אריאל על הפגישה הראשונה עם רן. גם לתשובה הזו לא ציפיתי...

אריאל: "הסיפור של הדירה הזו התחיל בעצם לפני 12 שנים כשרן היה נער בן 15. אני הייתי האדריכל שתכנן את הבית של בני המשפחה לאחר שהם עלו לארץ. עוד כשרן היה נער, הייתה לו אג'נדה עיצובית ברורה, וגם בפרויקט הנוכחי רן ידע בדיוק מה הוא רוצה.

"אני תמיד בונה את הקונספט העיצובי סביב התכנים של הלקוח. יש לקוחות שאין להם תכנים מובהקים, ואז החיפוש שלי מתחיל מהצורך להבין את טעמם האישי. בפרויקט הזה, כבר בשלב ראשוני מאוד, ידענו איך הדירה תראה עד לרזולוציה של אילו פרטי אמנות נתלה על איזה קיר. כל הפרויקט סבב סביב התכנים הספציפיים מאוד של רן, ומבחינתי זה היה תענוג גדול."  

רן: "בעבודה שלי כמנהל מותג, אני יוצר את כל החליפה הגרפית של המותג. לכן התייחסתי אל תהליך העיצוב של הדירה כמו לתהליך של יצירת מותג. אז כמו שבמותג האריזה של המוצר, העיצוב של החנות והחיוך של המוכר מחוברים לליבה של המותג – כך רציתי שיקרה גם בדירה שלי.

 

 

"בהתחלה חששתי שאם אבוא לאריאל עם יותר מדי דרישות – אני אפגע ביצירתיות שלו. הרי אני שוכר את השירותים של אדריכל משום שאני רוצה את הראש המיוחד שלו. אני גם מאמין שאף אדריכל לא רוצה שהלקוח ייקח את העיצוב רק למקום שלו. למזלי, גם אריאל וגם אני הצלחנו להביא לידי ביטוי את השקפת העולם האישית שלנו.

"לפרויקטים של אריאל יש די-אן-איי מובהק, והדי-אן-איי הזה התחבר בדיוק מרבי לעולם שלי. אני חושב שקרה פה משהו מדהים, הקווים המזוהים של אריאל השתלבו בדיוק עם הדברים שאני חלמתי עליהם."

לאחר שאריאל ורן החליטו לצאת להרפתקה משותפת נוספת, אריאל שלח לרן "שאלון פרויקט" שהוא נוהג לשלוח לכל לקוחותיו. רן החליט לענות על השאלות בדרך אחרת.

 "עניתי על השאלון מתוך נימוס, והחלטתי להכין מצגת כמו שאנחנו עושים בעבודה. הכנתי כמה שקפים עם חומרים שקארין חברה שלי ואני אוהבים; צבעוניות מועדפת, סגנון ריהוט שמצא חן בעינינו, סוגים של יצירות אמנות וכדומה. השתדלתי לא להיכנס לרזולוציה של: 'אני רוצה בדיוק את הספה הזאת', רציתי רק לתת תחושה של מה שאנחנו אוהבים.

"אריאל קלט מיד את הראש שלנו. הוא לא רק התחבר לקונספט, אלא גם הוסיף את הטוויסט היצירתי שלו. כשאריאל הראה לנו את ההדמיה הראשונה של הדירה, אמרתי לו: 'תשמע, הבנת אותי יותר טוב ממה שאני הבנתי את עצמי'."

"ברגע שיש קונספט ברור, קל מאוד לקבל החלטות, משום שההחלטות הן בינאריות – כן או לא. היה לי קל להתחבר לרצונות של רן, אבל בגלל הפרפקציוניזם המטורף של שנינו – לאנשי המקצוע היה יותר קשה." אריאל צוחק.

הפרפקציוניסטיות של השניים באה לידי ביטוי בשפע של פרטים קטנים כגדולים. כמו למשל בתאורת ה- Dark Lightבסלון, שבאמצעותה נראים רק האפקטים של האור ולא האור עצמו. "הרעיון הכללי היה להסוות כמה שיותר אלמנטים כדי שהבמה תהיה כולה של פרטי האמנות השונים." אריאל מסביר.

דלתות מוסוות, חלל רחצה ושירותים שהוא חלק בלתי נפרד מחדר השינה, דלת נסתרת במטבח שמובילה לחדר העבודה שהוא גם הממ"ד, שפע של מקומות אחסון – כולם יחד יוצרים אשליה של דירה הרבה יותר גדולה מסך שבעים המטרים שלה.

 

 

 

 

 

 

אריאל: "יש בארץ יותר ממאתיים סוגים של דלתות, אבל לכל הדלתות יש את אותן הידיות ולכן הן נראות אותו הדבר. זאת הסיבה שהתעקשתי על דלתות סמויות שנבלעות בקירות. זה אמנם פרט קטן יחסית אבל הוא משנה את המראה של הדירה כולה."

לכל מגוון פרטי האמנות בדירה יש חוט מקשר. למשל, התמונות של האמן היפני טאקאשי מורקמי, שמצייר דמויות מנגה צבעוניות ומטורללות, מתכתבות היטב עם האמנות של בריאן דונלי המוכר בשם Kawz.

רן: "אני אוהב אמנות עם תוכן – יצירה שיש מאחוריה סיפור, קונספט ואמירה. גם בעבודה שלי, אני משתדל שלכל מותג שאני יוצר יהיו אמירה ותוכן. אני מאמין שאם משהו הוא רק יפה, לא כל האנשים יכולים להתחבר אליו, אבל אם יש מאחוריו סיפור, אפשר להתווכח אם הוא יפה או לא, אבל אי אפשר להתווכח על זכות הקיום שלו בעולם."

אריאל: "ברגע שעובדים מתוך קונספט ולא מתוך השאלה אם משהו יפה או מתאים לסגנון העיצוב – אז כל הפרטים מתחברים זה לזה. הערך המוסף מחבר את הכול ליצירה אחת."

בסוף הריאיון אני מבקשת מאריאל ומרן להגדיר עבורי את המושג יצירתיות.

אריאל: "יצירתיות בשבילי היא היכולת לעצור ולהסתכל על דברים רגילים בדרך לא שגרתית. כשהבת שלי ואני הולכים יחד ברחוב, היא יכולה פתאום לעצור ולבקש ממני להסתכל על משהו, ואני עוצר ומסתכל איתה. אני חושב שכולנו שכחנו לעצור ולהסתכל. אנחנו כל כך עסוקים, הראש שלנו עמוס במשימות, שלא לדבר על הטלפון שצמוד אלינו... ואז אנחנו שוכחים להסתכל על היופי ועל הפלא שסביבנו, וכשאנחנו שוכחים – היצירתיות הולכת לאיבוד."

רן: "באנגלית יש מושג שנקרא free thinking וזאת בעיניי יצירתיות; לא לקחת דברים כמובנים מאליהם וגם לא להתפשר. אני אוהב לטייל, לראות דברים, לאסוף נעליים מעוצבות וגם פרטי אמנות מיוחדים, ליצור מיקס של דברים חדשים שאני מגלה ואוהב... אני מאמין שככל שאתה מטייל יותר ומסתכל יותר – הלהבה היצירתית נשמרת."