מוזיאון העיצוב בחולון

הקמת מוזיאון העיצוב היא סוג של פסגה עבור עיריית חולון, אשר מזה מספר שנים ממקדת חלק נכבד מפעילותה בקידום נושאי החינוך והתרבות בעיר, והיא מצטרפת לשורה ארוכה של יוזמות מוצלחות בתחומים אלה, דוגמת הקמת המדיטק הכולל ספרייה, תיאטרון וסינמטק, מוזיאון הילדים, מוזיאון הקומיקס, גני הסיפור שבעיר ועוד. ה"באזז" שעוררה הקמתו הקיף את קהילות העיצוב בעולם וזכה לציון בכל מדיה בינלאומית שעניינה בתחום, ואף זיכה את מתכנניו בפרס החדשנות והעיצוב השנתי של מגזין התיירות הנחשב Conde Nast Traveler  לפני כ-ארבע או חמש שנים.

בקומה השנייה בבניין המדיטק בחולון התקיימה בשעתו מסיבת עיתונאים בה הציג המעצב רון ארד את הקונספט התכנוני של מוזיאון העיצוב העתיד להיבנות בחולון. ההדמיות היו מרשימות ביותר והותירו על כותבת שורות אלה אימפקט עצום. לפני שנה, במרכז פומפידו בפריז, "פגשתי" את דגם הפרויקט שוב, כשהוצג במסגרת תערוכת היחיד של ארד – "No Discipline" - שהתקיימה במקום, ובסוף ינואר פגשתי בו בשלישית, הפעם לאחר שקרם עור וגידים, וליתר דיוק בטון ומתכת. הדמיון, שלא לומר הזהות, בין ההדמיות לבין התוצר הסופי היה מדהים, עד כדי תחושה חזקה של היכרות פיזית קודמת עם המבנה, ואת תחושתי זו אני חולקת עם האדריכל אסא ברונו, האדריכל האחראי על הפרויקט מטעם "רון ארד אדריכלות", ביום שלאחר ערב הגאלה בו נחנך המוזיאון. ההתרגשות עדיין ניכרת עליו והוא מהנהן בהסכמה.

ברונו, 38, אדריכל בוגר ה-AA  בלונדון, הצטרף למשרדו של רון ארד לפני עשר שנים, וכיום מנהל את חברת הבת "רון ארד אדריכלות", שהוקמה לפני שנתיים במטרה להרחיב את הפעילות גם לכיוון זה. מוזיאון העיצוב הוא הפרויקט הציבורי הראשון שתוכנן במסגרתה, אך כיום כבר מצויים בתהליכי תכנון פרויקטים ציבוריים נוספים ברחבי העולם, ביניהם מוזיאון בדרום קוריאה, שתהליך תכנונו כולל הרבה תובנות ולקחים שנלמדו מתכנון המוזיאון בחולון. בדקות המעטות שעומדות לרשותנו, רגע לפני שמתחיל אירוע המחווה לרון ארד "ללא אג'נדה", אני מקיימת עם ברונו שיחונת קצרצרה, שמופרת לא אחת, בעיקר בביטויי פרגון - פה טפיחה על השכם, פה חיבוק חם, פה שאלה לגבי המצגת שהוא אמור להציג בעוד זמן קצר.

"משמחת ומרגשת מאד. זה היה פרויקט מאתגר ומורכב ביותר, אבל למבנה הזה כיוונו והנה הוא עומד על תלו. היוזמה של עיריית חולון להקים בתחומה ומכספי קופתה מוזיאון עיצוב ועוד להפקיד את הפרויקט בידי אדריכל מחו"ל, היא ללא ספק צעד אמיץ, מה גם שעדיין ישנם קהלים רחבים שאינם מבינים כלל את מהות התחום".

עבורו, הוא אומר, זוהי התרגשות כפולה: "ראשית, מרגש לראות איך משהו שהחל כקונספט של קו אורגני בשרבוט ידני, כמו משיכת מכחול, מתורגם לבסוף למשהו מאד הנדסי, מתמטי ומדויק. שנית, זה קורה פה בארץ, ועבורי זהו סוג של טביעת חותם".

לתכנון המוזיאון, שחזותו האיקונוגראפית היא המוצג הראשון שנגלה למבקרים בו, קדמה פרוגראמה מקיפה שנעשתה בשיתוף עם המעצב והאוצר דניאל צ'רני, האחראי, אגב, "לשידוך" המוצלח של ברונו עם רון ארד. 

 

"במסגרת הפרוגראמה חקרנו רבות את נושא המוזיאונים שהינו תחום בפני עצמו בעולם התכנון, ואחר כך חידדנו את המהות הספציפית של מוזיאון לעיצוב. עד היום מוזיאוני עיצוב שאינם קשורים לחברות מסחריות, כמו למשל המוזיאון של חברת "ויטרה",  שתוכנן ככזה מבראשית, היו ממוקמים בבניינים קיימים שעברו הסבה לצורך הפיכתם לכאלה. להבדיל ממוזיאונים לאמנות, ההכרה במהותו של תחום העיצוב ככזה שמצדיק הקמת מוזיאון, היא עדיין "צעירה". בתוך כך בתהליך המחקר בדקנו מהם ההבדלים בין הצגת אמנות להצגת עיצוב בכל מה שקשור לפרופורציות, תאורה, סוגי תצוגות וכד', על מנת לזקק את הרעיון, לאפיין את כל הממדים והצרכים הספציפיים שנדרשים להצגת עיצוב ולייצר מהות מובחנת ומדויקת". 

המבנה הטופוגראפי של השטח עליו הוקם המוזיאון הינו משופע קלות, ותכנון המבנה נעשה בהתייחס אליו, כמו גם אל מידותיו הלא גדולות - שתי קוביות בטון עטופות במערכת ספיראלות מפלדת קורטן המייצרת תנועה פיסולית סביבם. בחלקים מסוימים הספיראלות צמודות זו לזו כמקשה אחת וכחלק בלתי נפרד מהמבנה, ובאחרים הן נפרדות זו מזו, כמו חגות סביבו וממסגרות אותו. את שתי הקוביות מחבר ציר חיצוני המתעקל כמעלה כלפי מעלה כשזרימתו תואמת את התנועה הגלית של מערכת הספיראלות וממשיכה את החוויה הויזואלית שהן מעניקות.  

"המבניות הפיסולית נועדה לנצל את השטח הלא גדול באורח מיטבי, כאשר באמצעות החללים הנגטיביים (חיצוניים: מעל, מתחת ובצדדים) נוצרת הכפלה של מידותיו. בנוסף, רצועות המתכת מהוות, למעשה, את התמיכה הקונסטרוקטיבית במקום עמודים, והמתח שנוצר בינן לבין הקוביות המוצבות כמו בהזחה קלה זו כלפי זו (קצה האחת נשען על קצה השנייה), מסמן את ציר ההתנהלות במקום ומייצר חללי ביניים ושירות המצויים בתווך, בין לבין. מעבר לכך, אחת הדרישות שהוצגה בפנינו הייתה לייצר אייקון, והמבניות הפיסולית על גווניה העזים שבולטים בשטח עונה על כך".

" זוהי בדיוק הפואנטה. החוץ מיועד לעורר משיכה ולהזמין פנימה, וחללי התצוגה מיועדים לכבד את המוצג בהם ולא לגנוב מהם את ההצגה. חלל התצוגה התחתון, הקטן מבין השניים, הוא מעין "קופסה שחורה" שמוארת בתאורה מלאכותית ונועדה לתצוגות שמתאימות לתנאים אלה או כאלה בקני מידה קטנים, והחלל העליון, שהינו גדול יותר, נועד לתצוגת אובייקטים גדולים, מיצבים וכד', והוא מתוכנן כך שתאורת יום טבעית חודרת אליו דרך התקרה המכילה אלמנטים של הצללה"

"מבין כל האתגרים שהציב התכנון, וכאלה לא חסרו כי למרות התיעוד היומיומי שקיבלנו עדיין מדובר בפרויקט בשלט רחוק, האתגר הטכני היה המשמעותי ביותר, ובעיקר התיאום בין ייצור הספיראלות שבוצע באיטליה, ובין ההתקנה בארץ על ידי קבלן מקומי. הדיוק היה קריטי ורק אחרי שראינו שזה עובד- נרגענו. הרצועות הובאו לארץ במכולה שהכתיבה את מידתן - 12 מ' כל אחת, כאשר חיבורן ביחד מגיע לאורך של קילומטר".

מערכת הספיראלות העשויה פלדת קורטן עוטה גוונים משתנים בהדרגתיות צבעונית של גווני אדום-כתום. הצבעוניות התקבלה באמצעות תהליך חמצון טבעי שלאחריו הוספגו הרצועות בתערובת של שמנים עתירי פיגמנטים אשר הקנו להן את גוניהן העזים. זאת כחלופה לצביעה "רגילה" החשופה לדהייה והדורשת תחזוקה שוטפת ואף כרוכה בעלויות יקרות. הניסיונות והניסויים שבוצעו להשגת המרקם והצבע הם, למעשה, חלק בלתי נפרד ממשנתו הסדורה של המשרד המייחס חשיבות ראשונה במעלה לתחום החומרים, ובכל פרויקט, לדברי ברונו, מנסה לפצח "עוד סודות מעולם החומר"- נוקט בדרך של ניסוי וטעייה כדרך לייצר אמירות חדשות וחדשניות בעשייה העיצובית והאדריכלית.

"לחומרים יש משמעות רבה בתחום התכנון, וככלל אני מאמין שאדריכל חייב להבין בהם ו"ללכלך את הידיים" - לא להסתפק רק בישיבה מול המחשב. לי עצמי יש ניסיון מעבודות כאלה ואחרות שעסקתי בהן במהלך השנים, וכך גם לכל אחד מהעובדים במשרד. אין ספק שהכרת תהליכים וחומרים תורמת רבות לעשייה האדריכלית".

הזמן אוזל, ברונו חייב ללכת ולוודא שהכול בסדר עם המצגת אותה יציג לקהל המשתתפים בעוד כמה דקות, ולסיום מוסיף רק עוד "אחת קטנה", אך גדולה מבחינת חשיבות המסר העומד בבסיסה

"מבחינה אישית אני נרגש מההזדמנות שזימן לי הפרויקט להיות שותף לתכנון מבנה ציבור בסדר גודל כזה, והייתי שמח מאד אם הזדמנויות כאלה יינתנו גם לאדריכלים צעירים בארץ, ויאפשרו להם להשתלב בזירת התכנון של מבני ציבור, דבר שכרגע עדיין לא כל כך קורה". 

מתוך מגזין 111: "מוזיאון העיצוב"