נאמנותם ואופן התנהלותם של חברי כת הטמפלרים שהגיעו לישראל- פלסטינה דאז, בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והאחרונים שבהם עזבו אותה ב-1948, הם מן הנושאים שאינם זכורים דווקא לטוב בתולדות היישוב, אך על דבר אחד אין חולק - על איכות הבנייה שאפיינה את הבתים שבנו. אלה שזורים בנוף המקומי בחלקי ארץ שונים בהם קבעו הטמפלרים את מושבם, ונאמנות או לא נאמנות - קשה להתווכח עם מידת הקסם הרחוק שעולה מהם. מלון אפינגר בחיפה, שעד עתה נשא את שם המשפחה הטמפלרית שבנתה אותו בשנת 1905 במושבה הגרמנית בעיר, הוא מבנה כזה, שבימים אלה, אחרי פרויקט שימור מקיף, עוצב מחדש והפך להיות מלון בוטיק "קולוני חיפה".
חזית המלון לפני השימורלעבודת התכנון שביצע האדריכל אריה דבילנסקי קדם תחקיר יסודי שערך אבי אגאגניי', העומד בראש חברת הניהול האחראית על הקמתו וניהולו של המלון, כאשר הקונספט המנחה היה בראש ובראשונה לשמר את המבנה הוותיק, לשחזר את שניתן לשחזר, ולייצר במקום "מחזור חיים" חדש של מלון בוטיק המעניק לאורחיו חוויה ביתית. "המושג "מלון בוטיק" הוא מושג שהשימוש בו פרוץ ולא תמיד מדויק" אומר דבילנסקי "כדי שלשימוש כזה תהיה הצדקה, צריך שהמקום יהיה בעל תוכן מסוים ו/או אפיון כלשהו שלא ניתן למחזר אותו במקום אחר". ואמנם, למלון אפינגר / קולוני לא חסר תוכן כזה. די להסתובב בחלליו הציבוריים ו/או לשהות באחד מארבעים החדרים שבו, כדי לפסוע במנהרת הזמן אל עברו: לראות את דמויות המשפחה הניבטות מתצלומים ישנים שמעטרים את הקירות, להתרשם מההיצע של תפריט ישן, או להציץ לרשימות אורחים שהצהיבו משנים.
מלון אפינגר תפקד כמלון משנת 1905עד שנת 1978. מאז ועד רכישתו ע"י היזם שימש כבית אבות, ועל פי דוקומנטציה קיימת במהלך השנים שעברו בוצעו במבנה המקורי מספר הרחבות - בשנת 1929נוספה לו קומה חלקית וב-1933 הוא עבר הרחבה משמעותית בה פורק גג הרעפים המקורי ולמבנה נוספו קומה וקומת גג חלקית.
מלון קולוני - מבט פנורמי
מרפסת הפונה אל הרחוב מאפשרת ליושבים בה לספוג את אווירת האזור וליהנות ממראה הגנים הבהאים. במסגרת הפרויקט הנוכחי, שלווה בתמיכה של מחלקת השימור בעיריית חיפה, נדרשה הרחבת בנייה נוספת לצורך שילוב מרחבים מוגנים ופתרונות נגישות המחויבים על פי חוק, והיא בוצעה בהתאמה ויזואלית מדויקת למבנה הקיים תוך שמירה על אחידות החזית. ככלל, מספר דבילנסקי "העבודה על המבנה המקורי הייתה מורכבת וכרוכה במציאת פתרונות קונסטרוקטיביים שאינם גלויים לעין. למשל, היות ומדובר במבנה בן 100 שנה שבנייתו התבססה על קירות נושאים בלבד, כל פתח חדש שנפער בו עלול היה לזעזע אותו ודרש פתרון קונסטרוקטיבי חלופי. בתוך כך גם פריצת הפתחים בוצעה בזהירות מרבית באמצעות ניסור". לצד תוספת הבנייה, שבמסגרתה שולבו במבנה גם שתי מעליות ונטוותה דרך גישה נוספת למדרגות המקוריות, עבר המבנה הקיים טיפול משקם: השלמות חיפוי באבן כורכרית במקומות בהם נפגם החיפוי המקורי, הסרת סורגים לא מקוריים שהתווספו במרוצת השנים, שיקום הפתחים והתריסים שניתן היה לשקם ושחזור מדויק ונאמן למקור של כאלה שנפגעו ללא תקנה. כפתרון להפרשי הגון בין האבן המקורית והחדשה הותקנו בנקודות החיבור ביניהן מרזבים "פיקטיביים" שחזותם תואמת את מרזבי התקופה; הפוגות בין האבנים מולאו מחדש; והבניין כולו עבר שטיפה להסרת פגעי הזמן. ארבע קומות המבנה כוללות היום קומת קרקע ששימשה כמרתף לאחסנת מזון ולאגירת מי גשמים וחלקה שקוע באדמה; קומת כניסה בה ממוקמים עתה האזורים המשותפים וכן מספר חדרים; ושתי קומות בהן מרוכזים מרבית החדרים ומהעליונה שבהן ישנה יציאה למרפסת גג רחבת ידיים בה ניתן להתבשם ממלוא יופיו של הנוף.
חדר רחצה מפנק כחלק מתוספות של התכנון החדש. ריצוף בגווני שחור ולבן, אמבט פרי סטנדינג, כיור מסוגנן ונוף שמשלים את האווירה.
עיצוב שנגזר מהמקור ותוכנן תוך שמירת זיקה אליו בחללי החדרים. "רצינו להבליט את ערכו ההיסטורי של המקום, ובו בזמן לשוות לו נגיעות עכשוויות מתבקשות", אומר דבילנסקי על עיצוב הפנים שחלקו בוצע תוך חלוקת חלל מחודשת: גרעין המבנה וציריו המקוריים נותרו כשהיו, ובכלל זה מיקומו של חדר האוכל, ובחללים אחרים "ננגסו" שטחים מסוימים לטובת יצירת חדרים שיענו על תקני משרד התיירות, כמו, למשל, שילוב חדר רחצה ושירותים מרווחים ומאובזרים כיאות למלון עכשווי בכל חדר. מהבנייה המקורית נותרו גרמי המדרגות הפנימיים, המעקות, וחלק גדול מריצוף אריחי בטון מצוירים, והאלמנטים החדשים ששולבו בעיצוב הפנים נבחרו כך שישמרו על הצביון המקורי ומאפייני התקופה הבנייה, דוגמת תוספת של אריחים מצוירים. פריטי הריהוט, שתוכננו אף הם ע"י דבילנסקי תוך שמירת זיקה לעבר, יוצרו כולם בהזמנה, כאשר אחד המעקות ופריט ריהוט שצלחו את השנים ונשתמרו במצב טוב היוו השראה לעיצוב המאופיין בארומה של פעם. טעם העבר מופיע אף בדיגום הטקסטילים ובמוטיבים המאפיינים אותו, וכן בגופי התאורה הדקורטיביים העשויים ברזל ,זכוכית ובד ומשדרים ביתיות נעימה. בחללים הציבוריים, דוגמת המסדרונות, הותקנו גם גופים השוטפים רכות את הקירות ומאירים את התמונות ההיסטוריות שמעטרות אותם ומזכירות בכל רגע נתון את ערכי התוכן של המקום.
את מרתפו של מלון אפינגר, אחד ממאפייני הבנייה הטמפלרית ששימש בד"כ לאחסנת מזון, ניצל התכנון ליצירת חדר ישיבות וחדר טיפולים. בחללים אלה מקבל חיבור התקופות וממדי הזמן משמעות חזקה, הבאה לידי ביטוי מודגש במיוחד בחדר הישיבות, שבחללו המאופיין בקמרון חבית נותרו קירות האבן חשופים כפי שהיו, כשהם משתלבים עם אלמנטים מודרניים הנובעים מעצם הייעוד שנקבע לו - הרצפה חופתה בשטיח לבליעת קול ובתקרה הותקנה רצועת תקרה צפה עם גופי תאורה שקועים.
המרתף המקורי ששימש לאגירת מזון ומי גשמים, ובגלגול הנוכחי משמש כחדר ישיבות. בתוך כך, מעבר להיבט החזותי של נאמנות למקור המבני, מלון אפינגר - קולוני עונה על היסוד החשוב של מהות השימור, שהינו השמשה חדשה של מבנים עתיקים, ובמקרה דנן הוא עושה זאת "בגדול" כשהוא מחדש את הייעוד הראשוני-מקורי של המקום, ויתרה מזאת: לתוכן הבלתי ניתן למחזור שנדרש למלון בוטיק כדי שיענה נכונה על הגדרתו ככזה, נוסף בונוס של תוכן "נופי" ייחודי - קסם יופיים של הגנים הבהאים שנחצבו בצלעו הסמוכה של הר הכרמל ומעתירים את נוכחותם המרהיבה גם על המלון.
מתוך מגזין בית ונוי 108: "מאפינגר עד קולוני"