מידותיו הנדיבות של החלל, קרבתו של הים, נוף צמחייה ומדשאות ירוקות, ומעל הכול השקט שמזמן המיקום הפסטורלי, הם שהביאו את האדריכל והמעצב
ג'ורג' (חורחה)
פנסי (Jorge Pensi) לבחור במתחם ששימש למגורי משלחות הספורטאים באולימפיאדה שנערכה בברצלונה בשנת 1992 - הכפר האולימפי - כמקום מתאים לקבוע בו את הסטודיו החדש שלו. "שלוותה של הסביבה והחלל הגדול, מספקים תנאים אופטימאליים לייצר אווירה נינוחה הראויה לפעילות היצירה בה אנו עוסקים ולתקשורת נעימה, שלשיטתי הינה חלק בלתי נפרד מהעניין" הוא אומר.
פנסי, יליד ארגנטינה בה סיים לימודי אדריכלות, מתגורר בספרד מאז 1975. בשנותיו הראשונות בברצלונה היה שותף בקבוצת העיצוב "Burenguer Group" יחד עם המעצבים אלברטו ליבורה אוריאול פיברנט והתיאורטיקן נורברטו צ'בס ,ומאז 1984 הוא בעל סטודיו עצמאי העוסק בעיקר בעיצוב מוצר. פעילותו הערה בתחום אף זיכתה אותו בשנת 1997 בפרס העיצוב הלאומי הנחשב של ספרד, ובין האובייקטים שעיצב יש שהפכו לאייקונים מוכרים, דוגמת גוף התאורה Regina, כיסא Toledo, ואחרים. עד המעבר היה הסטודיו של פנסי ממוקם באזור הגותי של ברצלונה, אותו המיר, כאמור, באווירת הרוגע של הכפר האולימפי, מתוך אמונה באווירה שמזמינה יצירה.
חללו של הסטודיו החדש, שהקמתו הסתיימה לפני שנה, נחלק לשתי קומות: קומת כניסה ששטחה משתרע על 100 מ"ר והיא חשופה לנוף הירוק, וקומת מרתף ששטחה 200 מ"ר.
על מנת להכשיר את החלל הנתון לייעודו החדש "נוקה" שטחו מכל מה שהיה בו- קירות, תשתיות ישנות, תקרות תלויות וכד', ובהיותו "עירום" מכל אלמנט שהוא, תוכנן בהתאם לפונקציות המבוקשות "לקחנו לעצמנו זמן כדי לחשוב ולהתגבש על מנת שהתכנון יענה במדויק על הצרכים שלנו. המטרה הייתה לייצר חלל גמיש, חופשי, שקוף ומואר, ולכן שילבנו בו מינימום קירות, רק כאלה שהיו הכרחיים במסגרת ארגון הפונקציות" אומר פנסי.
קומת המרתף הפתוחה שתוכננה עם מינימום קירות חלוקה על מנת לייצר חלל גמיש, חופשי ומואר.
בקומת הכניסה מוקמו חללי העבודה- עמדות עיצוב, אזור סדנה-הכנת המודלים ואזור מזכירות וניהול, כאשר לאזור הסדנה, שהינו במידה רבה לב הסטודיו, הוקצה שטח נכבד בסמוך לדלת הכניסה על מנת להבטיח גישה נוחה לחומרים המובאים אליו.
קומת המרתף יועדה לשמש כמקום מפגש עם לקוחות ואזור ישיבות, ובשטחה מצויים גם ספריה, אזור להתכנסויות לא פורמאליות של העובדים, מטבח וכן אזור העבודה הפרטי של פנסי, בו הוא יכול, לדבריו, להתבודד קמעה הרחק מ"ההמון הסוער".
אחת המשימות המרכזיות הייתה להאיר את שטחו של המרתף שמטבע הדברים לא נהנה מאור יום טבעי. לצורך זה נפרצו בין קורות תקרתו, שהינה למעשה רצפתה של קומת הכניסה, 6 פתחי סקיילייט גדולים, שאכן מחדירים לחללו קרני השמש ואפילו את תנועת ענפי העצים המשתקפת על משטח שולחן הישיבות הארוך כ"הפתעה גדולה ומתנה לעיניים ולתחושה" כפי שמנסח זאת פנסי.
לריצוף שתי הקומות נעשה שימוש בעץ חמים, הקירות נצבעו בגון בהיר מאד עם שילוב אפור כהה בקומת המרתף, וגרם המדרגות המקשר בין שתי הקומות ועשוי שלד מתכת קל עם שילוב של זכוכית שקופה תורם בנוכחותו לאווריריות החלל. תכנון התאורה נעשה באורח ייעודי, המבטיח לכל אזור פעילות את התאורה המתאימה - ממוקדת או תאורת אווירה רכה, ואף מערכות התשתית תוכננו באורח מושכל, דוגמת מיזוג האוויר הפועל פרטנית בהתאם לצרכיו של כל אחד מהמשתמשים.
קומת המרתף משמשת גם כחלל תצוגה לעיצובי הסטודיו - פריטי ריהוט, גופי תאורה ואובייקטים שונים, ועיצובו הנקי נרקם במסגרת התכנון הארכיטקטוני עם ריהוט שעוצב ייעודית עבורו. פריטי ריהוט נוספים שמשולבים בו הם כולם כאלה שעוצבו בבית היוצר של פנסי עבור חברות שונות, ומאופיינים בחתימת ידו הנקייה-אוורירית. ואולם, בעוד עיצוביו מגלמים קווים נקיים, מסתבר שפנסי עצמו הוא טיפוס צבעוני למדי, כפי שמעידה עבודתו האחרונה והמפתיעה ללא כל ספק - דיסק בשם "החיים הם נצח קצר", בו הוא מזמר ושר בספרדית ובאנגלית שירים פרי עטו, כמו שכבר נאמר - יוצר הוא יוצר, הוא יוצר....
מתוך מגזין 103: "הרחק מן ההמון הסוער"