מחוברים לעבודה

 

joani wunder studio

joani wunder studio

 

האם תוכלי לספר לי על הדרך המדהימה שהובילה אותך בסופו של דבר לעסוק בתכנון ובעיצוב של סביבות עבודה?

"באוניברסיטה למדתי כלכלה ותקשורת ובשנה השנייה המשכתי את לימודיי באוסטרליה. לאחר שחזרתי לארה"ב וסיימתי את לימודיי, ניסיתי לעבוד בחברה גדולה, אבל כבר לאחר ארבעה חודשים הבנתי שאני לא מוצאת את עצמי בסביבה הזו. הרגשתי כמו פרפר שנכלא במיכל זכוכית. התפטרתי, ומצאתי עבודה על יאכטה פרטית של מיליונר. שם בעצם התחלתי להבין את החשיבות של החלל וכיצד אפשר לעצב אותו כך שיתאים בדיוק למי שמשתמש בו. במקרה של היאכטה מדובר בחלל קטן מאוד שאמור להתאים לאורח החיים של אדם עשיר מאוד. למדתי שאין מקום לעיצוב שאינו יעיל.

"לאחר תשעה חודשים של עבודה אינטנסיבית על היאכטה, מאסתי בעושר ובבזבוז, לכן התפטרתי ונסעתי להודו למשך חודשיים כדי ללמוד יוגה. המעבר להודו היה מבחינתי שינוי קיצוני; למרות ההבדל העצום ברמה הכלכלית, האנשים שפגשתי בהודו היו הרבה יותר מאושרים מהאנשים שפגשתי על היאכטה. למדתי שני דברים חשובים מאוד בהודו: אפשר לבחור להיות מאושר, ולסביבה יש תפקיד חשוב מאוד ביצירת האושר הזה."

 

 

מה הייתה העבודה הראשונה שלך בתחום עיצוב סביבות עבודה?

"העבודה הראשונה שלי הייתה בחברת Airbnb. כשהתחלתי לעבוד שם, החברה הייתה רק בתחילת דרכה. בדירה הקטנה של מייסד החברה עבדו כעשרה אנשים במשך שעות על גבי שעות. את בוודאי יכולה לדמיין לעצמך כמה נורא הדירה הזו נראתה. אני ידעתי שאני צריכה להפוך את הדירה לסביבת עבודה נעימה וגם בריאה – כלומר שבמקום שהחברה יאכלו כל היום ג'אנק פוד, שהאוכל יהיה מזין יותר, שהדירה תהיה מאווררת, שהחברה ינוחו, שיהיה להם נעים לעבוד שם. לאחר שישה חודשים, Airbnb הייתה לסיפור הצלחה, ואני קיבלתי הזדמנות לעצב את המשרדים החדשים של החברה."

 

רובינסון מספרת שמלבד החוויות שהיא עברה ולימודי היוגה והפנג שוואי, גם משפחתה משפיעה על הדרך שבה היא מעצבת סביבות עבודה. "יש לי משפחה גדולה להפליא והאירוח היה חלק גדול מאוד מההווי המשפחתי שלנו. כבר בגיל צעיר אימא שלי לימדה אותנו להתייחס לאורחים שלנו בצורה מיוחדת. כשהייתי ילדה נהניתי לשרת אנשים ולתת להם את ההרגשה שהם רצויים בביתנו. מה שחוויתי בבית, העבודה על היאכטה והנסיעות ברחבי העולם, לימדו אותי שלמקום שבו אנחנו נמצאים יש השפעה גדולה על הרגשות שלנו."

 

 

מהניסיון הרב שצברת, למה העובדים זקוקים כדי להרגיש טוב?

"בואי נתחיל מזה שאנחנו חיים בעידן שבו אנשים עובדים קשה ביותר ופעמים רבות הם שוכחים לדאוג לעצמם. לכן אני חושבת שהמטרה העיקרית היא שהעובדים ירגישו טוב, וזה מגיע עד לפרטים קטנים כמו למשל לעודד את העובדים לשתות מים, לאכול אוכל בריא, להירגע, להזיז את הגוף במהלך יום העבודה. העובדים גם צריכים להרגיש חיבור לקונספט של החברה – הרי אנשים הגיעו לעבוד בחברה מסוימת כיוון שהם אוהבים את האג'נדה של החברה. כלומר, אם החברה עוסקת בתיירות או במוזיקה או בטכנולוגיה, העיצוב של סביבת העבודה צריך להיות מושפע מכך. עיצוב נכון יוצר נאמנות ומחויבות לערכים של החברה."

"דבר חשוב נוסף הוא התקשורת בין אנשים. אני מעדיפה שאנשים ידברו זה עם זה פנים מול פנים מאשר שיתקשרו דרך אמצעי טכנולוגי כזה או אחר. אני מאמינה שאם בעבודה נוצר קשר אישי אותנטי ואמיתי, העובדים ירגישו את זה וירצו להיות שם.

 

 

 

 

 

"אף על פי שהטכנולוגיה היום היא אדירה ואין ויכוח על כך שהיא שיפרה את איכות חיינו, אני מעדיפה לתכנן חללים שבהם אנשים יכולים להשאיר את הטכנולוגיה מאחור. בחללים אלו אנשים יכולים להירגע, לעשות מדיטציה ואפילו לישון. אני גם מעניקה תשומת לב מיוחדת למטבח או לחדר האוכל; אכילה משותפת היא חלק כל-כך חשוב מהחיים שלנו. בזמן הכנת האוכל ואכילתו אנשים משוחחים זה עם זה ויוצרים קשרים אינטימיים."

 

אחת הדילמות הגדלות במרחבי עבודה פתוחים היא שלפעמים אנשים זקוקים גם לפינה השקטה שלהם שבה הם יוכלו לעבוד לבד ובשקט. איך לדעתך אפשר לפתור את הדילמה הזו?

"גם היוגה וגם הפנג שוואי מדברים על מציאת האיזון בחיים. לפני כמה שנים אנשים עבדו לבדם סגורים בקוביות קטנות, ואחר כך נוצרו החללים הפתוחים שהם טובים יותר מהקוביות. אבל החללים המשותפים שמעודדים שיתופי פעולה ותקשורת לא מתאימים לכל אחד, ואם יש איזה מהנדס שכדי לעבוד טוב צריך להסתתר במערה השקטה שלו, אז חשוב לי שתהיה לו המערה הזו. באותה מידה חשוב לי לגרום לכך שלפחות בהפסקת הצהריים אותו מהנדס יצא וישוחח עם אנשים אחרים. התפקיד שלנו כמעצבים הוא למצוא את האיזון בין היתרונות העצומים שהטכנולוגיה מעניקה לנו לבין הצרכים הספציפיים של העובדים, ובנוסף, אנחנו צריכים לדאוג לכך שהעובדים יתקשרו זה עם זה, ישתפו פעולה ויעבדו יחד – עיצוב נכון יכול לגרום לכל זה לקרות."

 

 

 

רובינסון מספרת שבאמצעות העיצוב היא משתדלת לענות על הצרכים השונים של העובדים, אך לא תמיד הדבר אפשרי: "אחד האתגרים הגדולים שלנו כמעצבים הוא להחליט אלו פעילויות אנחנו רוצים לקדם באמצעות עיצוב החללים, ובדרך כלל אנחנו גם נצטרך לוותר על חלק מהפעילויות. אחת הדרכים לדעת מה חשוב יותר היא פשוט לשאול את העובדים במשרד כיצד הם עובדים ומה הם מעדיפים. נכון שבסופו של דבר לא כולם יקבלו את מה שהם רוצים, אבל אני משתדלת לענות על הצרכים של הרוב."

 

 

 

אפשר לומר שהמהפכה הגדולה בתחום המשרדים כבר התרחשה, אלו עוד שינויים את חושבת שעתידים לקרות בשנים הבאות?

"מכיוון שהעיצוב מתייחס לאנשים ואנשים כל הזמן משתנים, אני מאמינה שהעיצוב ישתנה יחד איתם. למשל, בדור שלי אנשים מעריכים יותר את החופש האישי שלהם ואת הגמישות שהעבודה יכולה להעניק להם. אני יכולה להעז ולומר שאנשים יעדיפו להרוויח פחות ולהרגיש חופשיים על פני עבודה רווחית יותר שבה הם כבולים למשרד במשך שעות רבות. אולי בעתיד אנשים יעבדו מהבית ורק פעם בשבוע הם יגיעו לישיבת עבודה במשרד ופעם בחודש תהייה ועידה גדולה שתלמד אותם דברים חדשים.

 

 

 

 

"כשאני מדברת על חופש, אני מתייחסת גם לחופש בתוך המשרד. כלומר העובדים צריכים להרגיש שהם יכולים ללכת למקום מסוים בלי שיהיו מכשולים בדרכם, אם הם רוצים ללכת לאכול הם יכולים לגשת למטבח בחופשיות; כשהם רוצים לנוח או לישון הם מרגישים בנוח ללכת לחדר המתאים; כשהם צריכים להתרכז הם יודעים שיש מקום במיוחד עבור זה.

"ועוד גורם חשוב הוא המגמה שכבר עכשיו משפיעה עלינו; יותר ויותר אנשים מעדיפים לעבוד בחברה שדואגת להם, אבל לא פחות מכך – הם מעדיפים לעבוד בחברה מוסרית בעלת ערכים גבוהים שדואגת גם לקהילה ולסביבה."