חותָם בקיים

מה הופך התערבות בחלל קיים לצורך שינוי ייעודו למוצלחת? בין אם התערבות מינימאלית שנועדה לחזק את הקיים, ובין אם החלת קונספט חדש בתכלית, רעיון מובחן ומזוקק היטב הוא לדברי האדריכלים ארנון ניר וישיש ברסלואר הכלי להעברת מסרי התוכן החדשים

מאת: מיה אור | צילום: |
תכנון ועיצוב:
סטודיו ארנון ניר
 
 

התערבות חדשה במבנים/חללים קיימים היא ללא ספק מהאתגרים הגדולים של עולם העיצוב והאדריכלות. שכן מטבע הדברים התערבות מסוג זה מזמנת אילוצים מבניים עמם נדרש התכנון החדש/מחודש "להתיישר" עם פתרונות מושכלים, וכשמטרתה היא שינוי ייעוד, מתווספים למורכבות המבנית גם היבטים המתייחסים לתוכן השימוש החדש, להתאמתו לחלל, לקשריו עם הסביבה ועוד. אז מה הופך התערבות מסוג זה למוצלחת? האדריכלים ארנון ניר וישי ברסלואר מ"סטודיו ארנון ניר אדריכלות", שגוף העבודות הרחב שלו כולל פרויקטים מגוונים מסוג זה, גורסים כי כאשר הרעיון העומד בבסיס התכנון "המתערב" מובחן, מזוקק ומהודק כראוי, בכוחה של האדריכלות לגבור על האילוצים והמורכבויות ולהעביר את המסרים החדשים בהצלחה. "זיקוק הרעיון" הם אומרים, "הוא תוצר של ניתוח, מחקר ולמידה של מכלול ההיבטים הקיימים ושל התכנים החדשים, וככל שמדייקים אותו יותר כך מובטח יישומו הנכון. מידת ההתערבות משתנה, כמובן, בהתאם לנתונים הספציפיים של הפרויקט- לתנאי החלל, למהויות התוכן השונות, לייעוד החדש ולפונקציות הנדרשות בתוך כך להשתלב בו". את דבריהם של ניר וברסלואר ממחישים גלריה לאמנות, מלון בוטיק, חלל מסחרי ובית ספר לאמנות- ארבעה פרויקטים שונים זה מזה בתכלית המשרטטים כל אחד בדרכו את ההתערבות שנדרשה בהם, את הרעיונות האדריכליים שגובשו בסטודיו ועמדו בבסיס תהליכי התכנון-עיצוב, ואת  האופן היצירתי בו מומשו הלכה למעשה. 


גלריה זימאק, תל אביב,  צילום: עמית גירון 

גלריה זימאק היא גלריה לאמנות עכשווית הממוקמת בינות לחנויות נחשקות בכיכר המדינה, בחלל שקודם לכן אכלס בשטחו חנות מתנות ומשרד. "גלריה לאמנות השוכנת בלב סביבת שופינג "הרד קור" כמו זו של הכיכר היא סוג של טוויסט בעלילת המקום, היות ומעיני העוברים ושבים נתונים בד"כ לחלונות הראווה המפתים, ומשם נולד הרעיון- ליצור משהו שונה בתכלית מנוף הויטרינות של החנויות החושפות את תכולתן, שיעורר סקרנות וימשוך את תשומת הלב" אומרים ניר וברסלואר. המוטיב הצורני שמוביל את העיצוב נשאב מקונטקסט הקניות המאפיין את הכיכר- תצורת ברקוד שנושאים תגי מחירים, ותורגם לחזית מרשימה שמופעה משלב אלמנטים אנכיים במשחק של שקוף-אטום. 


האלמנטים האטומים עשויים ברזל חשוף, חומר בסיסי שמייצג חיבור לאמנות עכשווית, והאלמנטים השקופים עשויים מזכוכית המאפשרת הצצה כלשהי פנימה שדי בה כדי לעורר סקרנות בדומה "לחושף טפח ומגלה טפחיים". חלל הפנים גבה התקרה משמר מראה נקי כראוי למרחב שנועד להוות פלטפורמת תצוגה, ומוטיב הברקוד וההצצה משתלבים גם בגרם המדרגות המוביל לחלל התצוגה העיקרי שבחלל התחתון. עיצובו המשלב מדרכי ברזל מנותקים וכבלי מתיחה מגלם חזרה חומרית וצורנית המהדהדת את מופע החזית, כאשר המרווחים בין מדרכי המדרגות והכבלים מייצרים גם כאן את ממד ההצצה.  
 
 

מלון האפנדי, עכו, צילום: עמית גירון


מלון האפנדי בעכו, הוא מלון בוטיק השוכן בשני מבנים עתיקים סמוכים שחוברו להם יחדיו- מבנים הנודעים בשם 'בתים אפנדים' ששימשו בעבר את עשירי המקום והתקופה, היו מאופיינים בהדר רב וגילמו את מעמדם הרם של בעליהם. קודם להסבתם לשמש כבית מלון עמדו המבנים נטושים וזועקים מהזנחה, ממנה "ניצלו" הודות לחזונו של אורי ירמיאס, בעליה של מסעדת אורי בורי ויזם בנשמה, שנפל שבי בקסמם והחליט להפכם למלון בוטיק. 



ביצוע הפרויקט, שנעשה בפיקוח רשות העתיקות, כלל תכתיבי שימור קפדניים "מדובר במבנה "שכבתי" שנבנה לאורך תקופות, ובתוך כך הוא מכיל מאפיינים ביזנטיים, צלבניים ועותומאניים. האתגר היה לחבור לערכים התקופתיים שהוגדרו בתהליך השימור, ובה בעת להתאים את החלל לשימוש מלונאי עכשווי על כל הכרוך בכך מבחינת פונקציות, נוחות וחוויית אירוח" מספרים ניר וברסלואר על תהליך העיצוב שבוצע בשיתוף עם המעצבת אורית קולונימוס. על רקע דרישות השימור ההתערבות המבנית הייתה מינימאלית, ועיקר התכנון התמקד בחיזוק הערכים האדריכליים של המבנה והאיכויות הקיימות בו ובגיוסם לטובת התכנון/עיצוב. כך, למשל, למימוש הפרוגראמה שהגדירה 12 חדרי אירוח, ניצלו ניר וברסלואר את תצורת "בית הליוואן" (מרחב/חדר מרכזי בבית המוכר במספר גרסאות והינו גם ממאפייני האדריכלות העותומאנית) ומיקמו כל ארבעה חדרים כך שהם מרוכזים בהיקפו וחולקים חלל לובי משותף. 


 עיצוב החדרים עצמם, מהם שנוצרו תוך איחוד שני חדרים צמודים, משמר את חלליהם תוך נאמנות מלאה למקור, על פתחיהם המקושתים ותקרותיהם הגבוהות שמעוטרות בציורים עשירים. שילוב הפונקציות החדשות נעשה באמצעות אלמנטים "פרי סטנדינג", ובכלל זה מחיצות קלות להצנעה מתבקשת של אזורי השירותים, כאשר הבחירה באלמנטים מסוג זה משמרת את הייחוד הטמון בחללים העתיקים ואינה מפרה את התחושה המיוחדת שנסוכה בהם. אף פריטי הריהוט והתאורה נבחרו בקפידה כך שיחברו לרוח המקום, לא יתחרו בו, ישתלטו עליו או ייצרו דיסוננס חזותי עמו, ועיצובם מגלם אינטרפרטציות חדשות ומעודנות לסגנונות מסורתיים- רענן, ובה בעת משמר זיקה לקלאסיקה.     


סניפי רשת איל מקיאז', צילום: עמית גירון 


שפת העיצוב שיצרו ניר וברסלואר לסניפיה החדשים של רשת איל מקיאז', נבחרה לאחר שזכתה בתחרות שקיימה החברה במסגרת בחינת קונספט חדש לחנויות הרשת, שחלק מהן מכילים גם חללי כיתות לימוד של תחום האיפור. 



"הקונספט העיצובי שיצרנו מבוסס על תאורה ונשאב מחשיבותו הרבה של האור בתהליך האיפור- הן האור הסביבתי והן זה של מהות האיפור ה"משחקת" על אזורי הצללה והארה" הם מסבירים את הרעיון שקרם עור וגידים תוך הפיכת ממד האור לחומר. הקירות והתקרות חופו ביריעות בריסול שתחתיהן הותקנה תאורה, ובסניפים הכוללים כיתות לימוד שובצו בקירות גופי תאורה אובלים שקועים המצטרפים לכדי מופע חיפוי מרשים, המייצר עניין יוצא דופן וחיות נכונה למקום. 



בסיס בית ספר לאמנות, הרצליה, צילום: טל ניסים, יובל חי


בית הספר לאמנות בסיס, שוכן בבניין שבעברו שימש כמבנה משרדים וזכה לחידוש ותוספת בנייה במסגרת תכנית תמ"א 38 עליה הייתה אחראית האדריכלית ורדינה רודי. התכנון של ניר וברסלואר התייחס לחלל הפנים, אשר לאחר התהליך מכיל קומת מרתף + 6 קומות וקומות ביניים: פונקציות משותפות כספרייה וקפיטריה מוקמו בקומה העליונה, בקומת המרתף נמצאת מעבדת הצילום, והקומות האחרות מכילות חללי סטודיו של האמנים המרצים, סדנאות המשמשות את תחומי היצירה השונים (פיסול, קרמיקה, ציור), אולם הרצאות, גלריה ומשרדים. היות מדובר בפונקציות שונות זו מזו במהותן שנפרשות בכל הקומות, הרעיון שגיבשו ניר וברסלואר נועד לקשר ביניהן עד כמה שניתן וכן ליצור איזון עדין בין אופיו הברוטליסטי של המבנה עתיר הבטון לבין תכני האמנות שהוא מאכלס בין כתליו. בתוך כך, שני האמצעים המרכזיים להחלת הרעיון היו הדגשת חלל המדרגות ושימוש בצבע כחומר לכל דבר ומוטיב משותף- מחבר ומאזן. 


"מבחינת גרם המדרגות השאיפה הייתה לשוות לחללו ערך של מסלול חווייתי המפגיש עם סיטואציות חלל שונות שמזמנות גם התרחשויות ויזואליות משתנות" אומרים ניר וברסלואר על חלל המדרגות שאכן נקרא כבעל משמעות של פרק מקשר גם בהיבט "הסדר והארגון", ומאפשר לקיים קשרי עין ישירים בין קומה לקומה כממד נוסף שהינו מעבר לתפקוד הפונקציונאלי גרידא של "גרם מדרגות כמו גרם מדרגות". 


הצבע כמוטיב מקשר, אדום במקרה זה, שולב בכל רחבי המבנה ומלווה אותו כבר ממבואת הכניסה דרך קומות הסדנאות, בכניסה לגלריה לאמנות בקומה הרביעית, באודיטוריום ואף בספרייה שבקומה העליונה. נוכחותו הדומיננטית שבה ומופיעה במכלול אלמנטים, דוגמת דלתות, צינורות חשופים, מדפים ועוד, ובולטת במיוחד בגרם מדרגות ביניים פנימי ששולב בכניסה לגלריות: עשוי ברזל צבוע אדום ומותקן בתלייה מהתקרה על מנת להותיר את החלל תחתיו חף מעמודים, כך שניתן להתרשם מעבודות אמנות גם מלמעלה כעוד זווית להתבוננות. את הנוכחות האדומה כחלק משמעותי ובלתי נפרד מעיצוב החלל משלימים אלמנטים גראפיים אדומים כשלטים או הספרות המציינות את מספרי הקומות, שעוצבו ע"י המעצבת הגראפית ענת סאקס.



 
 

יצירת קשר - חותָם בקיים