חדשנות כמילת המפתח

הימים הם ימי שבוע העיצוב במילאנו. ימים עמוסים למבקרים, ולא פחות מכך, מסתבר, גם למעצבים פעילים ש"מדלגים" בין החברות המציגות את עיצוביהם, ראיונות, טקסים ושלל אירועים נוספים הדורשים את נוכחותם. זוהי גם הסיבה שלראיון שנקבע עם צמד המעצבים הבריטי אדואד ברבר וג'יי אוסגרבי, מגיע לבסוף רק אוסגרבי "לא הייתה ברירה, היינו חייבים להתפצל" הוא מסביר-מתנצל בחיוך נעים, וקל להבין את צורך ההתפצלות של מי שהשנה הם מהשמות החמים של התערוכה: עיצובים חדשים שלהם נכללים בתצוגות של חברות מובילות, כ-B&B, קפליני, ויטרה ו"מוטינה", והם אף נמנו על צוות מעניקי פרס אינטרני וארגון BEEPON למעצבים צעירים, כשבמסגרת זו נתבקשו גם להגיש הצעת עיצוב עבורו.

השראה לונדונית בסדרת אריחי MEWS, שעוצבה לחברת "מוטינה" והושקה באפריל האחרון במילאנו.

אנחנו נפגשים בביתן של חברת האריחים האיטלקית מוטינה (המיובאת לארץ ע"י חברת "מודי"), בו מוצגת קולקציה חדשה שעיצבו עבורה-קולקציית MEWS. אנחנו עומדים מול הקיר המחופה באריחים שעיצובם מוהל ממד מסורתי עם ניחוח אורבאני עכשווי, ואוסגרבי מספר: "זוהי קולקציית האריחים הראשונה שעיצבנו, וחשבנו על כך הרבה. בסופו של דבר את ההשראה שהולידה אותה שאבנו מהסביבה בה אנו חיים ויוצרים בלונדון, שהיא סביבה אורבאנית עשירה בטקסטורות, חומרים כלבנים וריצופי עץ, מוטיבים ויקטוריאניים ודיגומים גיאומטריים לא שגרתיים. גימור האריחים, למשל, הוא סופר מט, כמו זה של הלבנים שבמוזיאון ההיסטוריה הלאומי וגם הגוונים מזוהים עם נוף העיר. במידה מסוימת ניסינו לייצר את האורבאניות הלונדונית מחדש" מסביר אוסגרבי את עיצוב האריחים המתבסס על 6 צבעים הנחלקים לפלטה של 15 גוונים שונים, כך ששילובם זה עם זה מייצר עומק ותנועה נעימה לעין ומעניק מגוון רחב ביותר של אפשרויות.

כיסא Tip Ton המאפשר לנוע קדימה, ובה בעת משמר יציבות.

ברבר ואוסגרבי, שניהם בעלי תואר ראשון בעיצוב נפגשו במהלך לימודים לתואר שני באדריכלות ברויאל קולג' אוף ארט. עם סיומם הפכה החברות שצמחה ביניהם לשותפות פורייה, וב-1996 הקימו את הסטודיו הקרוי על שמם BARBER & OSGERBY "רצינו לייצר רהיטים, אבל לא היה לנו מקום ולא יכולת, רק קרטון מודלים לבן ששימש אותנו בלימודי האדריכלות. מרבית העיצובים שלנו מאותה תקופה התבססו על יריעות אלומיניום מקופלות שהובילו לשימוש נרחב בפורניר" מספר אוסגרבי על תחילת דרכו של הסטודיו המונה היום 60 אדריכלים, מעצבים תעשייתיים ומעצבי רהיטים. סניף נוסף שלו ממוקם באוסטרליה, ונסיבות הקמתו מלמדות משהו על תפיסת עולמם של השניים, מאמינים אדוקים בהון אנושי "אחד הארכיטקטים המאוד מוכשרים שלנו עבר לגור באוסטרליה, אז הצענו לו שיקים שם "שלוחה" של הסטודיו. אנחנו מאמינים שצריך לשמור אנשים טובים ולהשאיר אותם "במשפחה", וגם משתדלים מאד להיות גמישים ככל שרק ניתן" הוא מוסיף.

BUTTONS, שולחנות צד קטנים משלבים גוף צילינדרי ומשטח שיש, ושמם נגזר מעיצובם המדמה כפתורים.

למרות שהסטודיו עוסק גם באדריכלות ובעיצוב פנים- לאחרונה, למשל, סיים פרויקט עיצוב פנים נרחב (258 חדרים) של מלון אייס בלונדון, ההעדפה האישית של ברבר ואוסגרבי היא עיצוב רהיטים ומוצרים, הנתפס לדידם כאישי יותר מאשר פרויקט אדריכלי המערב מספר רב של גורמים נוספים. חתימת ידם מגובשת ואקלקטית, יצירתית אך לא גחמנית, ומאופיינת בדיוק רב ותשומת לב לפרטים כתוצר של מחקר מקדים ומעמיק. העובדה שהשכלתם משלבת לימודי עיצוב ואדריכלות זיכתה אותם, לדברי אוסגרבי, בערכים חשובים משתי הדיסציפלינות, והעניקה להם מבט רחב וכלים להתמודד עם מורכבויות.

שתי גרסאות, קפה ואוכל, לשולחן TOBI ISHI המאופיין בקווים רכים נטולי זוויות חדות ושתי רגליים לא זהות המשוות לו עניין צורני. עוצב לחברת B&B.

כמעט עשרים שנה אתם חולקים סטודיו משגשג. מהו הסוד? איך מתנהל הדיאלוג המקצועי ביניכם?

 "אדוארד ואני מתיישבים בחדר, מתחילים לגלגל שיחה ורעיונות ולשרבט סקיצות ראשוניות. א"כ אנחנו קוראים לעוד אנשים מהסטודיו להצטרף אלינו, לחוות את דעתם ולהאיר נקודות נוספות, ואז מתחילים לייצר מודלים בסיסיים קטנים עד שהעיצוב מתגבש סופית". שלב הסקיצות הוא גם זה שאהוב על אוסגרבי בזרימת התהליך "זהו שלב שמזמן רגעי השראה בלתי צפויים. לדעתי מה שחשוב זה דווקא שהוא לא מושלם ומותיר מקום לאינטרפרטציות. כאשר אתה מנסה להסביר את הרעיון יש לך בראש את השלד הרעיוני של הסקיצה, אבל גם מרחב פתוח לחוות דעת נוספות, ואנשים יכולים לתת לו פרשנויות בדרכם הם". ההשראות לעיצובים השונים מגיעות, לדבריו מהכול ומכל מקום "אנחנו רק מקווים להיות שם כדי "לתפוס" אותן" הוא אומר בחיוך. "הן נולדות כשיש לנו תקופה של שקט ושלווה, ולחלופין דווקא כשאנחנו עסוקים "מעל הראש" עם משהו אחר. גם נסיעות הן מקור טוב להעלאת מחשבות ורעיונות".

גוף העבודות שלכם רחב ומגוון, האם יש איזה מכנה משותף העומד בבסיסו? האם תוכלו לנקוב במילה אחת שתבהיר מהו עיצוב בשבילכם?

"רוח של חדשנות! אנחנו מאמינים שלכל פרויקט צריך להיות ממד חדשני. כשחברה מזמינה אותנו לעצב עבורה אובייקט כלשהו, אנחנו מחפשים את הדרך להעריך מחדש אבות טיפוס מוכרים מסוגו ולאתגר אותם. אנחנו בוחנים דרכי ייצור חדשות למוצרים, לאו דווקא ע"י שימוש בחומרים חדשים או נקיטת גישה רדיקאלית, אלא יותר בכיוון של שימוש בטכניקות קיימות בדרכים מקוריות יותר ואינטליגנטיות יותר".

ספת MARIPOSA, מקסימום נוחות ורווחה מושגות בפרופורציות "ידידותיות".

במבט לאחור על "מלאי" האובייקטים המכובד שעיצבתם במהלך השנים- האם יש כאלה שמעוררים אצלכם סנטימנט מיוחד?

"גוף התאורה טאב שעיצבנו לחברת "פלוס" הוא מבחינתנו העיצוב שהכי השביע את רצוננו, כי הוא מאחד בתוכו את כל מה שאנחנו חותרים אליו בעיצוב אובייקט: קונספט שהתגבש מהר מאד, כנות עיצובית, ומוצר תעשייתי לחלוטין. המנורה היא בת השגה להרבה אנשים, ולמעשה, היא המוצר הראשון שלנו שנועד להיות מסחרי והוא אכן נמכר יוצא מן מכלל. אובייקט נוסף הוא השולחן "לופ" שעיצבנו לקפליני והיה הראשון שגם הוכנס לייצור. השולחן הזה "מיסד" עבודה קבועה עם החברה עבורה עיצבנו בהמשך אובייקטים רבים נוספים, ואפשר לומר שבאופן עקיף הוא אף הוביל אותנו לשיתופי פעולה עם יצרניות נוספות ולפרויקטים עכשוויים שלנו. גם הפרויקט עם חברת מוטינה הוא מיוחד עבורנו, מפני שהוא הפגיש אותנו עם תחום חדש".

האובייקט שיצר את התנופה: שולחן קפה LOOP שעוצב לחברת קפליני.

אנחנו חיים בתקופה של שפע, שיש בה "הרבה מהכול". מהו תפקידו של המעצב במציאות כזאת? האם אנחנו באמת צריכים עוד מוצרים, או שמא זה הזמן לנקודת מפנה?

"אנחנו רואים זאת מכיוון מאד מסוים. שואפים למצוא דברים שלא ממש חשבו עליהם קודם לכן, ואז מתרגמים אותם ומיישמים אותם כארכיטיפים מוכרים. אובייקט חייב להצדיק את קיומו, ואנחנו מאד משתדלים לחפש אבות טיפוס חדשים לאובייקטים מחיי היומיום: דרך חדשה להסתכל על דברים מוכרים ולפתור בעיות.העבודה שלנו כמעצבים ככלל, היא ערבול מתמיד של השפעות, רעיונות והגיית פתרונות לבעיות".

ואם נרחיב את השאלה הקודמת- מהי גישתכם לעיצוב מקיים ולמגמת האקו ככלל?

"למרות שאנחנו חיים בתקופה שבה הייצור הוא גדול מתמיד, היסטוריונים ללא ספק יגדירו אותה כתקופה בה הצריכה השכילה סוף סוף להכיר בחשיבות האקולוגיה ובאחריות גלובאלית. מבחינתנו כמעצבים, ואנו מתכוונים לכל קהילת המעצבים, אנחנו מאמינים שיש לעצב אובייקטים בעלי אורך חיים, הן מבחינת עמידות וחוזק פיזיים, והן מבחינה רגשית- אובייקטים שימשיכו להיות נדרשים ונחשקים לאורך זמן, לא גימיקים".

כמו גוף העבודות הרחב שלהם, כך גם "רשימת ההוקרה" שברבר ואוסגרבי זוקפים לזכותם ארוכה ומרשימה, עתירת פרסים, ציונים לשבח, תארי כבוד ובחירות למעצבי השנה בתערוכות נחשבות וע"י מגזינים מובילים. אחד הפרויקטים שהסב להם גאווה מיוחדת הייתה בחירתם לעצב את לפיד המשחקים האולימפיים שהתקיימו בלונדון ב-2012- לפיד שעוצב בתצורה מצולעת בת שלוש פאות, ויוצר מסגסוגת אלומיניום שחוררה ב-8000 חורים עגולים על מנת לשחרר את החום שמפיצה להבת האש.

הלפיד האולימפי שעוצב עבור המשחקים האולימפיים שהתקיימו ב- 2012, בלונדון.

מה הייתה התחושה לזכות בפרויקט ולעצב סמל שהפך לנחלת הכלל וייחקק לעד?

 "עד שנסענו לאולימפיה לטקס ההדלקה שסימן את תחילת המרוץ, הלפיד היה "מאד שלנו". אבל עם כל יום שעבר הוא הפך להיות של כולם. 15 מיליון איש הגיעו לרחובות בבריטניה כדי לקבל את פני הרצים, והוא התנוסס באופן קבוע על העמודים הראשונים של העיתונים. אנחנו מאד גאים על כל העניין, ועל העיצוב שהיה מוצלח מאד גם מהבחינה הפונקציונאלית: מתוך 9700 מסירות של הלפיד במסגרת המרוץ הלהבה "הגיחה" החוצה רק פעמיים. הפרויקט ככלל, היה מסוג הפרויקטים שכמעט הרגנו את עצמנו בשאיפה להשיגו וא"כ גם כדי לעמוד בלוח הזמנים. כל יום שעבדנו עליו עבר בהתרגשות אדירה, וכמות ציורי הלפיד ששלחו לנו ילדים מבתי ספר הייתה עצומה: זה היה כמו "בלו פטר" (תכנית טלוויזיה ותיקה ופופולארית) בסטודיו".

לצד העבודה השוטפת בסטודיו והרצאות שהם מעבירים, סדר היום של הצמד המוכשר עמוס בפעילויות עיצוב נוספות: בתחילת מאי הסתיימה תערוכה שאצרו השניים "אין דה מייקינג", אשר הציגה אובייקטים לא מושלמים הנמצאים בתהליכים שונים של ייצור, ובשבוע העיצוב שייערך בלונדון בספטמבר הקרוב, יוצג במוזיאון ויקטוריה & אלברט מיצב שיצרו עבור חברת ב.מ.וו- "דאבל ספייס פור ב.מ.וו"

מה תוכל לספר על המיצב המתוכנן?

"שלא יהיו מכוניות תלויות (צוחק...). המיצב יוצג בגלריה רפאל, ומדובר בפסל קינטי שנוצר מרפלקטורים ענקיים בגודל 10: 15 מטר. צד אחד של הרפלקטור שטוח, והשני הוא כמו עדשה שדרכה ישתקף חלל הגלריה במצבים שונים כסוג של כוריאוגרפיה".

המיצב מגלם זיקה הנדסית כלשהי אשר ככלל מאפיינים לא מעט מהעיצובים עליהם חתומים השניים, וכך לא מפתיע שתשובתם לשאלה על אובייקט כלשהו שהיו שמחים לעצב בעתיד, היא גשר." הממד ההנדסי מרתק אותנו ומאתגר אותנו, וגשר הוא השילוב המושלם בין פונקציונאליות ופיסול".