ניחוח יפני בטקסס ‏

ללקוחותיהם הם מעצבים בתים עשירים למראה ועמוסים פרטים אדריכליים, אך את ביתם שלהם ביוסטון, טקסס, בו ממוקם גם משרדם, תכננו האדריכלים כריסטופר רוברטסון וויוי נגויין בשפה מינימליסטית המגלמת זיקה לסגנון יפני ותוך שימוש בבטון האהוב עליהם

מאת: אורנה גטניו שנייד | צילום: Christopher Robertson | תכנון: אדריכלים ‏Christopher Robertson, Vivi Nguyen - 03/02/2016
 
חזית הבית: קוביית בטון שמעליה, בהזחה קלה, מרחפת קוביית עץ וקיר בטון קדמי כ"כיסוי" מצניע.

כריסטופר רוברטסון וויוי נגויין, אדריכלים ובני זוג החולקים משרד משותף, החליטו שבית החלומות שלהם בו הם מתגוררים ועובדים יהיה שונה מהנוף הבנוי המאפיין את סביבת מגוריהם ביוסטון ,טקסס. בעוד מרבית הבתים באזור הזה,  ובארה"ב בכלל, בנויים  מעץ, החליטו בני הזוג שביתם הפרטי ייבנה מבטון ויתרה מזאת-  הם אף יותירו אותו במופע חשוף. "בטקסס בונים רק מעץ והכול נראה אותו הדבר, ואילו אנחנו רצינו בית עם אופי אחר- משהו פשוט שיהיה בנוי היטב, ושנינו גם אוהבים בטון כי הוא עמיד יותר. אמנם לא היינו ממש "ירוקים" בתהליך הבנייה הזה, אולם מאוד חשוב היה לנו שהבית יהיה עמיד" אומר כריסטופר.  

שער כניסה הקבוע בתוך קיר הבטון מעוצב כשילוב של מסגרת מתכת וסרגלים אנכיים. פתיחתו מובילה לחצר פנימית המרמזת על שפת התכנון המינימליסטית.

שטחו הבנוי של הבית משתרע על שטח של 300 מ"ר, וההחלטה להשאיר את העץ והבטון ששימשו לבנייתו חשופים הייתה מכוונת "מצאנו שדווקא הפגמים שיש בבטון מאוד מוסיפים לאופיו של הבית ובחרנו להשאיר את החומרים כמות שהם" הם אומרים. הבית, המגלם זיקה ברורה לסגנון יפני בניקיון קוויו, ברצף ובתמצות הצורני והחומרי שהוא חושף, כמו גם בממד אניגמטי כלשהו שמאפיין אותו בשל מיעוט הפתחים בחזית הקדמית, מורכב משלושה אלמנטים: קוביית בטון, קוביית  עץ המרחפת מעליה, וקיר בטון נמוך שכמו מכסה/מצניע את חזית הכניסה. בתוך הבית פנימה מייצגות הקוביות את חלוקת החלל הדו קומתי, כאשר קוביית הבטון מכילה את הפונקציות המשותפות ואת חדרי העבודה, וקוביית העץ העליונה את חדרי השינה ופינת משפחה/ספרייה. חלל הפנים תוכנן עם תקרות גבוהות במטרה להעצים את תחושת הגודל והמרחב, ולחשיבות שמייחסים בעליו לאור שמש ולתאורה טבעית מספקים מענה שני פתחי "סקיי ליין" ענקים בגודל מטר וחצי שנפרצו בתקרה, כשהם "מפצים" בכך על מיעוט הפתחים בחזית ואכן מחדירים פנימה אור יום טבעי ונעים שממלא את רוב החלל. 

החלל הציבורי בקומת הכניסה גבוהת התקרה שממוקמת בקוביית הבטון. תחום בקירות הבטון החשופים וזורם במבנה מפלסים המגדירים את אזוריו השונים. מפלס הסלון מרוצף בבטון מוחלק, ומפלסי המטבח ופינת האוכל בפרקט עץ. ה"קיר" השחור הנראה מימין אינו אלא דלתות הזזה המשתלבות בקו אפס עם קיר הבטון וסוגרות על חלל משרדם של בעלי הבית.

קומת הכניסה היא מרחב פתוח, שאת הגדרת אזוריו השונים מייצרים מפלסים שאף מוסיפים לתחושת הגודל והמרחב ומייצרים עניין משתנה בחלל: אזור הסלון מרוצף בבטון מוחלק המייצר המשכיות חומרית עם הקירות המשמרים גם כאן מופע גולמי ולא מעובד, משופע בחורים ובחריצים. אזורי המטבח ופינת האוכל ממוקמים בהמשכו כמפלסים נפרדים מרוצפים בפרקט עץ בהיר, ופתרון מקורי נהגה לטובת חדרי העבודה הממוקמים אף הם במפלס הסלון: מכיוון ששני בני הזוג עובדים מהבית, חדרי העבודה שלהם  נקבעו בתוך שתי "נישות" שתוכננו לצורך זה בקיר, כשהן ניתנות לסגירה באמצעות דלת הזזה שחורה. במצב סגור יוצרת הדלת אשליה של קיר אסתטי לכל דבר, כאשר, למעשה, היא מצניעה מאחוריה את כל ה"בלגן" המשרדי.


 חלל הפנים משמר איכויות מפוסלות ובעיצובו האנין והמינימליסטי ניכר שהוא שואב השראה מתרבות העיצוב היפני, וחובר אגב כך למוצאה  של בעלת הבית. פריטי הריהוט מאופיינים בקו נקי- עכשווי, וכוללים גם עבודות נגרות מקוריות, דוגמת יחידת נגרות נמוכה המשתלבת באזור הסלון ממשיכה וזולגת כרצף ישיר לאזור המטבח, או ספרייה בקומה העליונה שתוכננה תוך שילוב מרבץ ישיבה בתוכה. 

עיצוב נקי-מינימליסטי המשלב יחידת אי ארוכה עם ספסל "פשוט" למראה, ומשטח עבודה הממוקם בתוך מעין נישה בקיר. יחידת הנגרות המכילה את הפונקציות הנדרשות נמשכת כרצף ישיר מחלל הסלון.

גרם המדרגות המקשר בין הקומות משלב מדרכי עץ ומעניק מבטים ארוכים מטה אל קומת הכניסה ומעלה אל הקומה העליונה. להבדיל מקירות הבטון בחלל הציבורי, קומה זו נשלטת ע"י קירות לבנים המשווים לה מראה נקי, רגוע וטבעי,  ללא עיבודים או טקסטורות, ולריצופה משמש פרקט עץ בהיר. 


בחדר השינה נפרץ בקיר חלון נמוך כמעט בגובה הרצפה, על מנת שיחדיר אור לחללו אך בה בעת לא יאפשר הצצה לתוכו פנימה. "למרות שלפי הרושם שנוצר מסרטים ניתן להניח שבטקסס בכלל, וביוסטון בפרט, קיים מרחק גדול מאוד בין הבתים, האמת היא שכאן אנו גרים באזור צפוף יחסית ולכן חשוב למצוא פתרונות גם לכך" אומר כריסטופר. 

מפלס פינת האוכל, העליון ברצף המפלסים: תחום בשקיפות שמייצרות ויטרינות גדולות מרצפה לתקרה.

המגרש עליו ניצב הבית משתרע על שטח לא מבוטל של 750 מ"ר, אשר בתוך כך הותיר מרחב ליצירת אזורי חוץ בקדמתו ובחזיתו האחורית, שאף הם ממחישות את הפשטות השואבת השראה מתרבות יפן: משטחי בטון, חיפויי אבנים קטנות ושילוב מובחן של סוגיה צמחייה. וכך, את הדיסוננס בין ביתם לבין הפרויקטים שהם מעצבים ללקוחותיהם, מסכמים כריסטופר וויוי "אנחנו מאוד אוהבים את הבית שלנו. הוא עונה במדויק על הצרכים שלנו ועל האסתטיקה המועדפת עלינו. ולמרות שלמרבית לקוחותינו אנו בונים בתים מפוארים נוטפי עושר ויזואלי ועמוסי פרטים אדריכליים, טוב לנו במבנה המינימליסטי שלנו. זהו בית החלומות  שלנו". 

גרם המדרגות המחבר את קוביית הבטון עם קוביית העץ העליונה שמכילה את חדרי השינה והמשפחה/ספרייה. הקיר התוחם את חלקו התחתון "מתחלף" במחיצת סרגלים אנכיים המאפשרת יצירת קשר עין עם הקומה העליונה.



חלל המשפחה/ספרייה בקדמת הקומה העליונה: עיצוב מודרני אנין, ויחידת ספרייה בעבודת נגרות שבתוכה משתלבת מעין גומחת "השתרעות" להתרווחות נינוחה.


חדר השינה: חלון נמוך מחדיר אור ובה בעת מונע הצצה פנימה לחלל.

חדר הרחצה הצמוד: משמר את שפת העיצוב הנקייה-מסוגננת.

החזית הפונה לחצר האחורית כרצף ישיר מאזור הסלון שבחלל הציבורי. עיצוב נקי ספוג רוגע המגלם את הזיקה היפנית של שפת התכנון.