שחזור ושיפוץ מבנה ותיק לכדי בית מגורים

בעיירה כפרית קטנה בלב טוסקנה, מול מרחבי נוף טבעי העוטפים את העיר סיינה וצבעוניות חמימה אופיינית לאזור, בחרו האדריכל מגני ובני משפחתו המורחבת לרכוש לעצמם בתי נחלה ישנים טיפוסיים למקום לבילוי חופשות משותפות כמיטב המסורת האיטלקית. את המבנה ששימש כאסם, ייעד מגני לאירוח חברים המצטרפים לעיתים לבלות את חופשתם עם משפחתו, ובמקרים מסוימים אף להשכרה כבית נופש לאורחים מרחבי העולם המבקשים לעצמם הנאה ורגיעה בחיק הפסטורליה הטוסקנית. מטבע הדברים, כמבנה עתיק ששימש לאחסון קש וחציר, נדרש מגני להכשירו לייעוד החדש, ואת תהליך השיפוץ והשחזור ביצע תוך שמירת זיקה למקור. מבחינתו, הוא אומר "קוד המפתח היה "לחשוב את המבנה מחדש", אך לא לזנוח את האותנטיות שלו". בתוך כך, הוא מוסיף "קבלת ההחלטות הייתה לא פשוטה, והתהליך היה רצוף מחוות ביצוע, לעיתים כמעט כירורגיות במהותן, על מנת להשיג את השילוב המבוקש בין החלל המקורי לבין ממד מודרני ועכשווי".

 

 

מגני ניגש לעבודה ברגישות, על מנת למצוא את הנוסחה הנכונה לשמר את צללי הזמן ללא מחנק או כובד, כשהמטרה הייתה למהול אותם בעיצוב החדש באורח זורם. עבודת השחזור בוצעה תוך היצמדות פילולוגית למקורות והתמקדות בהיבטים ארכיטקטוניים, ובסופו של תהליך הוכיחה את עצמה כשהגולמיות המבנית של "אסם כמו אסם" אכן הפכה לבית, לחלל מגורים נוח ונעים לשהייה. שילוב האלמנטים המקוריים עם פרטים וחומרים חדשים יצר זרימת חלל שאינה מבחינה הבחנה מוצהרת מידי ביניהם, ואזוריה השונים משתלבים זה עם זה באורח עקיב כסוג של הכלאה מוצלחת המכילה אותם באופן טבעי. 

 

 

 

את החלל כולו עוטפים פתחיו המקוריים של המבנה שאפיינו אסמים ואורוות באזור זה בתקופה בה נבנה, כשבתוכם מובנה דיגום עשוי חמר שרוף בתצורה גיאומטרית המזכירה "חלת משולשים". כשהם ערוכים בסדר סימטרי כמעט על פני כל שטחה של המעטפת הם מחדירים פנימה אור יום נעים, ממסגרים את תמונות הנוף הנשקף סביב, מייצרים תחושת פתיחות ודיאלוג קרוב בין החוץ והפנים ואף נוסכים עניין ויזואלי המייצג את עברו של החלל. בפתחי החלל המהווים יציאה לחצר הומר הדיגום בזיגוג, ובשחזור המעטפת ככלל, נעשה שימוש בחומרים ממוחזרים, דוגמת טרקוטה ואבנים, שבחירתם נועדה להדגיש את הדיאלוג עם האדריכלות המסורתית-מקורית. לשימור אלמנטים מקוריים במרחב הפנים נבחרו חומרים מסורתיים  המדגישים את היותם כאלה, ואילו לאלמנטים החדשים נבחרו אמנם חומרים קרים ועכשוויים יותר, אך שאינם שחורגים מהצבעוניות ומהמארג החומרי הכללי. 

 

 

 

כנגזר מגג הרעפים של המבנה תקרת החלל משופעת ועשויה קורות עץ, וחלק מגובהו הרב נוצל ליצירת קומת גלריה עליונה בה תוכננו החדרים הפרטיים. בנייתה נעשתה כקונסטרוקציה של קורות מתכת ועץ, וגרם המדרגות המוליך אליה ומהווה את אחת התוספות המודרניות המשמעותיות, תוכנן בצמוד לקיר בקו קשתי רך המשלב מעין מסגרת מתכת צבועה לבן המכילה בתוכה מדרכי עץ מרחפים. ריצוף קומת המגורים נעשה באריחי אבן טרוורטין בגון דבש חמים, והתאורה מגיעה מספוטים גדולים שהותקנו בינות לקורות התקרה, ותוספת מדודה של קבועי קיר "הרעיון היה לשמר כמה שיותר את תחושת המרחב, ולייצר חלל שמטרתו לאפשר שהייה נעימה ביחד ואווירה משפחתית משותפת". ואמנם,  להוציא את המטבח שהינו פונקציה חדשה שנוספה ומוקמה מאחורי קיר אבן המדמה קיר ישן.

 

 

 

חלל קומת המגורים משתרע כמרחב גבה תקרה "פשוט" וקריא, ספוג תחושת פתיחות המקנה לו איכויות לופטיות שאכן ממקסמות ערכי "ביחד", ומזמינות עירוב פעילויות. מוקד מרכזי בו הוא קמין ששולב בקיר האבן, כאשר התקרה הנמוכה יותר שנוצרה באזור זה עם תוספת קומת הגלריה, הופכת את החלל סביבו לאזור אינטימי יותר בו מוקמה גם פינת הישיבה. המטבח החדש, שבמיקומו בעומק החלל פונה אל הנוף, תוכנן כציר אורכי כשהפונקציות הנדרשות משתלבות בנגישות נוחה משני עבריו, כאשר בנקודה מסוימת הופך משטח העבודה לדלפק אכילה. ריהוט החלל מצומצם מאד, ומרבית הפריטים בו עוצבו ע"י הסטודיו של מגני ייעודית עבורו, וכך גם הפסלים שהוצבו בשטחו, אשר נוצרו בסטודיו עבור תערוכה שאצר.

 

 

 

בעיצובו המינימליסטי ובמיעוט היחסי של אלמנטים מקוריים, אין ספק  שהחלל רחוק מארומה טוסקנית טיפוסית. אך בה בעת, המסגרת המבנית שעוטפת אותו עושה את שלה, ושלא לדבר על הנוף הנשקף סביב והשלווה הנסוכה בו.