מילאנו, אפריל 2012. אין ספק שאוקי סאטו, מי שבדיוק לפני עשור הקים את סטודיו ננדו ומשמש כמעצב הראשי שלו, הוא מהאושיות הכי מבוקשת כאן בקרב העיתונות, אם לא המבוקשת ביותר, ולא בכדי.
עשר שנות פעילותו בשדה העיצוב הניבו עד היום רשימה ארוכה ומגוונת של עבודות, בין אם עיצובי חללים ובין אם אובייקטים, ידו עוד נטויה עם למעלה מ-200 עבודות בתהליך שמונחות, לדבריו, על שולחנו, וחתימתו של הסטודיו שזורה בגדול בכל רחבי העיר- פריטים שיצר עבור קולקציות של חברות מובילות, חללים וחלונות ראווה שעיצב, ותערוכות שמציגות את עבודותיו. למרות גילו הצעיר, 35, ולצד עיצוביו הרבים, הרזומה שלו עשיר גם בתערוכות יחיד והשתתפות בתערוכות קבוצתיות שהתקיימו ברחבי העולם, הוא זוקף לזכותו זכייה בפרסים ובציוני הוקרה, ועיצוביו נכללים באוספים קבועים של מוזיאונים נחשבים, וביניהם ה"מומה" ו"קופר יואיט" בניו יורק, "ויקטוריה ואלברט" בלונדון, מרכז פומפידו בפריז ועוד.
אנחנו יושבים ב"לאונג'" של חברת מורוסו שבמתחם התערוכה עם אקיהירו איטו, שהקים יחד איתו את הסטודיו ומשמש כמנכ"ל שלו, וסביבנו רוחשת המולה עסקית. אבל זו אינה מסיחה את דעתו של סאטו הנערי למראה ונעים ההליכות. רהוט, מקרין חום אנושי וחף מכל יומרה או גינוני כוכבות, נראה שסאטו, יליד קנדה, אינו נלאה משיחות על עיצוב, התחום בו בחר לעסוק אחרי שסיים תואר שני באדריכלות באוניברסיטת WASEDA ביפן.
DEW, רצועות עור במידות רוחב משתנות ארוגות זו בזו תוך יצירת נפח ואפקט תלת ממדי למשטחו העליון של פוף. עוצב עבור חברת MOROSO. באחד מאינספור הראיונות שהעניק, אמר סאטו כי כדי להיות מעצב צריך להכיר את איטליה ואת העיצוב האיטלקי, ואמירה זו, מסתבר, היא גם הסיפור האישי שלו "ב-2002, במסגרת טיול של סוף הלימודים, הגענו (אוקי, אקיהירו וחברים נוספים מ.א.), לאיטליה ולתערוכת הרהיטים במילאנו והאנרגיה של העיצוב שבתה אותי. הכול היה שמח וגמיש כל כך, משוחרר, ושונה מאד מהחוקים, המגבלות והנוקשות של לימודי האדריכלות. הרגשתי שזה, בעצם, מה שאני רוצה לעשות, ליצור בחופשיות" הוא מספר על מה שכבר באותה שנה התממש והפך לסטודיו ננדו שהקים עם איטו בטוקיו, אשר אף השם שהעניקו לו נגזר מרעיון הגמישות וחופש היצירה שביקשו לעצמם "ננדו ביפנית זה פלסטלינה, והשם התאים בדיוק למה שרצינו- לשחק עם חומרים כאוות נפשנו, ליצור צורות, לפרק ולשנות אותן, לנסות שוב, לפרק שוב וכן הלאה- פשוט לעצב".
6. BLOCK VASE, מערכת מכלים/אגרטלים קטנים דמויי בלוקים, הניתנים לקיבוץ וצירופים בתצורות שונות. צילום: HIROSHI IWASAKI אחרי לימודים ארוכים ותובעניים וסיום שני תארים החלטת כך בפשטות לעזוב את תחום הארכיטקטורה? "לא עזבתי את תחום הארכיטקטורה, אבל אני מרגיש שיש עוד הרבה דברים שאני רוצה לעשות ונכון לעכשיו עושה אותם. בעצם, התהליך בשני התחומים דומה- מתחיל ברעיון ורק התוצר הוא שונה. אפשר גם לומר שהתפיסה שלי של מתן משמעות לעיצוב וחיפוש אחר פתרון בעיות באמצעותו הם ערכים שאני מביא איתי מארכיטקטורה".
סאטו, שנבחר כמעצב השנה לשנת 2012 ע"י המגזינים "וולפייפר" ו"אל דקו", אמנם מתגורר רשמית ביפן, אך בפועל נמצא בה רק עשרה ימים בחודש. יתר הזמן הוא מבלה במטוסים, נע ונד בין הסטודיו הנוסף שהקים במילאנו בשנת 2005, לבין תערוכות בהן הוא משתתף ברחבי העולם ולפגישות עבודה עם חברות עבורן הוא מעצב, וכשהוא נשאל על זהותו הוא צוחק "ביפן אני מרגיש מערבי, ובאירופה מרגיש יפני". עיצוביו מאופיינים באסתטיקה תמציתית בדומה לשיר הייקו שמנציח רגע או סיטואציה, מהולים לא פעם בממד מחויך, ומעוגנים בחזונו המוצהר של הסטודיו- "ליצור רגעים של " ! " - .. ישנם כל כך הרבה רגעים מפתיעים ששזורים בחיי היומיום, אבל לא תמיד מבחינים בהם. אנחנו מאמינים שרגעים אלה הם שמעשירים את החיים והופכים אותם למעניינים" וסאטו מרחיב " הכוונה היא לגרום לאנשים להבחין ברגעים האלה. ההשראה שלי מגיעה מהם ומסיטואציות "פשוטות" שמושכות את תשומת לבי, כמו צל שאני רואה, המשקפיים האלה כאן או אפילו פירורי הלחם" הוא אומר ומצביע על משקפי השמש שלי שמונחים על השולחן ועל הפירורים שנותרו עליו בעבודת ניקיון רשלנית "זה אולי לא נשמע פואטי, אבל דברים מסוג זה הם שמספקים לי השראה והופכים לסיפורים/עיצובים".
POND, שולחן נמוך בעל משטח מראה שצדו האחורי מעוטר בדיגום גראפי. עוצב עבור חברת MOROSO בגבהים שונים.
-
| זה נכון, הטבע הוא במידה רבה החיים, אבל מה שמעניין אותי זה לאו דווקא תופעת הטבע עצמה, אלא מה שהיא מחוללת וההשפעה שלה על אנשים. כמו ילד קטן שרואה משהו, נפעם ממנו, ורץ לספר את הסיפור הלאה, הכוונה היא לגרום לכך שגם ילד וגם סבתא שלו ירצו לראות את מה שאני ראיתי. זה מה שמעניין אותי וזהו, לדעתי, עיצוב טוב- לא רק משחק עם חומרים וצורות, אלא משהו בעל משמעות עמוקה יותר. כזה שאפשר לדבר עליו בטלפון, ושכולם מבינים אותו, ילדים ומבוגרים כאחד".
|
-
| לצד רגעי ההפתעה והשראות מחיי יומיום, חומרים וחקר חומרי הם ממד נוסף ומשמעותי ביותר שמאפיין את סטודיו ננדו ומניע אצל סאטו את גלגלי היצירה. כך, למשל, תערוכת STILL & SPARKLING שהתקיימה בסופר סטודיו באזור טורטונה והציגה חמישה קונספטים שכל אחד מהם מגלם פן אחר של איכויות הזכוכית, היא תוצר של חקר החומר ומפגשו הראשון עם מלאכת הניפוח "במסגרת עבודה לחברת LASVIT הצ'כית, נסעתי כל חודש למפעל שלה בנוביבור, מרחק שעתיים מפראג, וביליתי שעות בסטודיו בהתבוננות בעבודת המנפחים. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי ניפוח זכוכית, והחומר עצמו היה מלא השראה, כמו דבש או מים. משהו זורם שמקפיאים אותו בנקודה מסוימת, וממנו גם נגזר השם של התערוכה. בד"כ כל אמן עובד עם צינור אחד ותבנית אחת, ואני שאלתי מה יקרה אם שני אנשים ינפחו בו זמנית תבנית אחת. הם צחקו, ובטח חשבו איזה רעיונות יש ליפני המוזר הזה, אבל שמחו לעשות זאת, וכך המשכנו הלאה עם הניסיונות והצלחנו ליצור שולחן עם שתיים ושלוש בועות, ואפילו ספסל עם שמונה מנפחים".
|
- | תערוכה אחרת שהתקיימה אף היא באזור טורטונה במילאנו, THE BLACK & BLACK COLLECTION"" שמה את הדגש דווקא על סטרוקטורה וצורה והציגה קולקציה ראשונה שיצר סאטו כארט דירקטור של חברת k% מסינגפור, במסגרת שיתוף פעולה שנרקם בינה לבין סטודיו ננדו. כל פריטי הקולקציה (פריטי ריהוט, אביזרים וגופי תאורה) נוצרו תוך שימוש בעץ ובמתכת בלבד, על מנת להתמקד בערכי המבניות והצורה נטו, ללא כל התערבות של אלמנטים וחומרים נוספים, והבחירה בגון השחור, נאמר בטקסט שהתייחס אליה, נועדה לייצר האחדה ולחדד את תוכן הצורה. לגבי גווני שחור ולבן ככלל, ובעולם העיצוב היפני בפרט, מספק סאטו הסבר מעניין "שחור ולבן הם, למעשה, אור וצל, הזקוקים זה לזה על מנת להיווצר/להתקיים- השחור סופג את האור, והלבן מפיץ ומשקף אותו, בשונה ממעצבים אירופאים העושים שימוש בהרבה צבעים ומבחינים בגוונים שונים שלהם, אצל מעצבים יפנים ההתייחסות היא לא לצבע אלא לאור ולצל שמודגשים באמצעות גווני שחור ולבן. הם מתייחסים יותר לטקסטורות ולמרכיבי החומר וככה הם יוצרים צורות- אם בקווים חדים מאד שמדגישים את הקונטרסט, ואם בצורות רכות"
|
ואם הזכרת פואטיקה ומקורות השראה- מעצבים יפנים מדברים רבות על הטבע, אשר כמרכיב חזק מאד בתרבות ממנה צמחו מהווה עבורם מקור השראה משמעותי.
עיצוב חלון ראווה עבור סניפי המותג HERMES בטוקיו ויוקוהמה. צילום: KEI TAKASHIMA , באדיבות HERMES JAPON 
כיסא MELT, מתוך BLACK & BLACK, סדרת פריטי ריהוט שעוצבה עבור חברת K% מסינגפור, על טהרת הגון השחור ובדגש על צורה ומבניות. צילום: HIROSHI IWASAKI ההיבט המחקרי של עבודת הסטודיו הוצג במילאנו בתערוכה נוספת TRIAL& ERROR"" שהתקיימה בארמון ויסקונטי, ובה הוצגו פריטים מחמש תערוכות יחיד שהתקיימו בגלריות שונות ברחבי העולם, וכן אובייקטים מקולקציית 1% שמציע הסטודיו- קולקציות שמוגבלות ל- 100 פריטים בלבד, כך שאדם הרוכש לעצמו פריט מקולקציה כזו הינו בעליו של אחוז ממנה. המוצגים השונים חשפו את תהליכי הניסוי והתהייה בדרך להיווצרות מוצר סופי, אשר לדברי סאטו הינם חלק דומיננטי ובלתי נפרד מעבודת הסטודיו "לצד עבודת העיצוב השוטפת עבור לקוחות, אנחנו משקיעים הרבה מאד זמן והרבה מאד תקציב בתחום האקספרימנטאלי- בשאלות "מה יקרה אם נעשה כך וכך" ובניסיונות למצוא חומרים חדשים, טכניקות חדשות, שילובים לא שגרתיים וכד'. מטבע הדברים, בדרך אנחנו עושים הרבה טעויות אבל גם מזהים רעיונות מעניינים, ולכן שמחים מאד לשתף פעולה עם גלריות ומוזיאונים שנכונים להציג את התהליכים ואת הרעיונות הגולמיים. הרעיונות האלה, אגב, יכולים להפוך א"כ לאובייקטים מוגמרים בפני עצמם, גם אם אחרים לגמרי ממה שהתכוונו אליו בתחילת התהליך".
בתערוכה האחרונה במילאנו, הציג הסטודיו עיצובים חדשים בין היתר עבור חברת מורוסו, לסביט, KWE. וקולקציית אמבט מרשימה במיוחד לחברת ביזצה, שהוצגה באזור טורטונה בחלל רחב ידיים שאף אותו עיצב הסטודיו "זה היה תהליך מעניין של עירוב הסגנון היפני עם המערבי, ועם ממד ניסויי גדול מאד, בעיקר במישור החומרי: שימוש לא קונבנציונאלי בעץ, הרבה אקספרימנטים עם מוזאיקה ועם צורות הנחה שונות של זכוכית, ושילובי חומרים, כמו, למשל, הדבקת אריחי זכוכית על ספסל משיש קררה".
VISIBLE STRUCTURE , מתוךTRIAL & ERROR . התנסות בסיבי פחם, חוקרת אפשרויות ביטוי חדשות תוך שימוש בחומר כאלמנט תומך בהדגשת חומר/מבנה אחר. 
עיצוב חללה של חנות האופנה BEIGE בטוקיו. נשען על שלושה אלמנטים: קונסטרוקציית מתכת כמסגרת הניצבת עצמאית בחלל, וילונות, וקירות לבנים המספקים רקע מאירכמו עיצוביו הנקראים בבהירות ידידותית לעין, כך גם גישתו לסוגיות שונות הנמצאות על סדר היום העכשווי של עולם העיצוב, מבטאת יחס מאוזן, שאינו "נסחף" לשום כיוון קיצוני: הוא מחייב עיצוב אקולוגי אך אינו יוצא מגדרו בהצהרות גורפות, וככלל נמנע מאימוץ הלכי רוח אופנתיים. "כאלה, נולדים כל הזמן, ובהתייחסות אליהם צריך לשמור על פוקוס ומינון נכון". בהמשך לכך, גם גישתו לגבי קו התפר הדק בין עיצוב ואמנות גורסת שאין צורך להבחין בין התחומים בדרך לעיצוב נכון "כשעושים הבחנות ומנסים להגדיר הגדרות זה סוגר דלתות בפני אפשרויות. עדיף לא לשפוט ולא להגדיר, כי רק ככה שומרים על גמישות". המראיינת הבאה כבר נושפת בעורף. אין ברירה אלא לסיים את הריאיון, ו"להגניב" לסאטו שאלה אחרונה לגבי תפקידו של המעצב כפי שהוא נתפס היום, כמהות שנועדה לשנות את הדרך בה מתייחסים לעיצוב וצורכים אותו. תשובתו אינה מפתיעה. נאמן לעצמו הוא חוזר ומדגיש את גישת הרגעים הקטנים שלו "אין לי שום יומרה ליצור איקונות. הסיפור הוא שמעניין אותי, ואני רוצה שהוא יהיה מובן לכולם, בין אם זה עיצוב מוצר, עיצוב תעשייתי או עיצוב חלל".
מתוך 'רגעים של!'. גליון 125 יולי - אוגוסט 2012.