ירון טל - לראות ולהרגיש

המעצב ירון טל, אוהב את קצבו המהיר של עיצוב מסחרי ומספר על זיכרון ילדות שהפך, כך מסתבר, לרגע מכונן שהביאו עד הלום: משאית צהובה שהותירה עליו רושם עז שלא נמחה עד היום. חוויה כזאת, של "לראות ולהרגיש", הוא מבקש להחיל על פרוייקטים שהוא מעצב

מאת: מיה אור | צילום: | - 03/04/2013
המעצב ירון טל, שחתום על עיצוב מספר רב של מקומות בילוי, מלונות וחללים מסחריים, מכנה את הפרויקטים שהוא מעצב סיפורים, אך כשהוא מתבקש לספר עליהם הוא מתקשה "קשה לי לשחזר איך הם נולדים, כי מדובר באינטואיטיביות המניעה תהליך שרק א"כ הופך להיות מובנה" אומר מי שהרומן שלו עם עולם העיצוב החל כבר מילדות צעירה מאד, והאינטואיטיביות שהוא מדבר עליה מעוגנת אצלו כזיכרון רחוק שהפך להיות רגע מכונן "כילד קטן חזרתי יום אחד מבי"ס וראיתי משאית צהובה שהובילה משקאות קלים - משקה "קווינס" ליתר דיוק, שאז ניסו להחדירו לשוק. צריך לזכור שבשנות השבעים עוד לא היו קיימות כל טכנולוגיות ההדפסה והפרוצס שצובעות לנו היום את החיים, ומשאית גדולה בצבע צהוב עז על רקע תקופה שהייתה אנמית מבחינה זו ומונוכרומטית למדי, ממש כישפה אותי. זה פשוט הרגיש לי נכון ושם, לדעתי, נולד מה שאני עושה היום".


 

 

תיק עב כרס שטל שולף אי משם, מכיל המוני שרבוטים וציורי פרסומות מלווים בסלוגנים שנכתבו בכתב יד ילדותי, ומעידים שחלומו הראשון היה דווקא עיצוב גראפי. חלום שהוביל אותו באופן טבעי ללימודי עיצוב גראפי בבצלאל, אם כי כבר אז, הוא מספר, הייתה לו משיכה לתלת ממד והמורים גם "ירדו" עליו לא פעם בשל כך "העיצוב הגראפי בהחלט הקנה לי בסיס טוב שמשרת אותי במובנים רבים, אך בתחום עיצוב הפנים, אני, למעשה, אוטודידקט שלמד הכול בשטח "דרך רגליים". מבחינתי זהו סוג של יתרון בכל מה שקשור להיכרות עמוקה עם חומרים, אפשרויות השימוש בהם ודרכי הביצוע, כמו גם לפתיחות שאינה מושפעות מתיאוריות כאלה או אחרות".

 

החלל הראשון שעיצב נולד בנסיבות אקראיות לפני 16 שנה. טל שניהל אז את בית הקפה "פיקאסו" בתל אביב זכה לאמון הבעלים שהפקיד בידיו את עיצובו של בית קפה נוסף שעמד לפתוח, וכל השאר היסטוריה - הוא צלל לעולם של עיצוב מסחרי ומקומות בילוי, שקצבו המהיר הולם את אישיותו התזזיתית משהו, שתדיר נתונה במצב של קליטה וספיגה. צורות, צבעים, המולת עיר, טיול במחוזות זרים, מוסיקה או כל דבר אחר שיש לחיים להציע, נקלטים אצלו ומעובדים להשראה שמתורגמת לעיצוב. רק בימים אלה מצטרפים לרשימת הפרויקטים הארוכה שלו פרויקטים חדשים שסיים לעצב: מלון דן פנורמה ת"א, מקס ברנר פילדלפיה, תכשיטי מילר, בליקר בייקרי, חנויות האופנה "סטורי", מסעדת אדמה...


"עיצוב מסחרי נושא אופי מאד מסוים, וההנאה הגדולה שלי מהעיסוק בו נובעת מכך שהוא מחבר תחומים כמו גראפיקה, עיצוב מוצר, אמנות ועוד. זהו סוג עיצוב שנועד לגרות, ואת הגירוי הזה משיגים באמצעות יצירת חוויה רב חושית שלוקחת מכל העולמות ואינה מסתפקת רק בהיבט הוויזואלי. גם לחוש השמיעה, הריח והמגע יש תפקיד ביצירת החוויה". עם זאת, הוא מדגיש, כל העיסוק בחוויה, הוא חלקו השני של התהליך. החלק הראשון, והחשוב ביותר לדידו, מוקדש להיבטים טכניים, כשעל עיצוב עדיין לא מדברים בשלב זה "מקומות בילוי או מסחר הם מעצם הווייתם אתרי "הבי דיוטי" ולכן ההקפדה על עמידות ובטיחות היא קריטית. כל רעיון, מדליק ככל שיהיה, אינו עובר אם לא ניתן לגבות אותו מבחינה בטיחותית. כובד האחריות המוטל עלי כמעצב הוא פן פחות מוכר של עבודת העיצוב, אבל החשיבות שלו עצומה ואינה נתונה לשום פשרות- כל פרט, ולו הקטן ביותר, נבחן עד העצם. כשאתה מעצב צעיר אתה בעיקר רוצה לייצר "וואוו", וככל שאתה מתבגר אתה מודע למידת האחריות שעומדת מאחורי ה"וואוו" הזה. אני מניח שהתבגרתי".


 

סטודיו ירון טל לופט הממוקם באזור התחנה המרכזית הישנה
 

 

סטודיו ירון טל לופט הממוקם באזור התחנה המרכזית הישנה.
 

בהיבט השני, הקריאטיבי יותר של התהליך, טל רואה עצמו כ"במאי של אירוע מתמשך" כהגדרתו, כאשר האחריות במקרה זה היא בעיקר אחריות/שאיפה עצמית של מעצב שרוצה להמציא ולייצר את הדבר הבא "אחד החלומות שלי הוא לקחת פסק זמן של התנתקות טוטאלית, ולהקדיש אותו לגיבוש כל מיני רעיונות הזויים למדי שמתרוצצים אצלי בראש. אני מאמין, וגם יודע, שהכול ישים ובר ביצוע. צריך רק את הזמן כדי לבנות אותם נכון" הוא אומר, ובו בזמן נאנח ומבטל את האפשרות שהתנתקות כזו יכולה להיות ריאלית עבורו כרגע, ואם בכלל. בינתיים הוא ממשיך "להנפיק" עיצובים חדשים כשלצדו צוות הסטודיו  הכולל ארבע מעצבות פנים, ובתקופות של לחץ אינטנסיבי במיוחד ישנם גם שני "מילואימניקים" כהגדרתו- מעצבים שעבדו עמו בעבר ובתהליך טבעי של התפתחות אישית פרשו כנפיים, אך הם מתייצבים אצלו בחום כל אימת שהם "נקראים לדגל".

חלל הסטודיו- סוג של לופט "מגניב" בעגת הנוער, ממחיש בצורה הטובה ביותר את מכלול העולמות מהם נרקמים עיצוביו המגוונים, שאינם מאופיינים בשפה אחת. יש כאן פריטי אספנות שהוא מלקט, דוגמת קופסאות פח או צעצועים ישנים; שלטי רחוב הנוסכים ארומה רומנטית- נוסטלגית; פריטי ריהוט שעיצב או מצא פה ושם; וגם עמדות עבודה "עכשוויות" למהדרין, המשמשות את המעצבות "אני אוהב אקלקטיות. לחבר, למשל, שפה קלאסית עם שפות וסגנונות שונים בתכלית, וליצור תרחישים עשירים וחווייתיים, בעלי תוכן רב ממדי". ככלל, אומר טל, במציאות העכשווית עיצוב מסחרי כרוך במיתוג, והנוסחה של "לראות ולהרגיש" חייבת להיות מובחנת היטב "הקונספט צריך להיוולד מתוך בחינה מדוקדקת של מכלול הנתונים, וכל הפרמטרים צריכים לעבוד ביחד כישות הרמונית אחת כדי שניתן יהיה להעביר כראוי את המסר הרצוי . אפילו השם שניתן למקום הוא משמעותי ויש לו חלק חשוב בכך".

ואיפה התהליך הכול כך המובנה הזה מתיישב עם אינטואיטיביות שמעצם הווייתה נולדת ממחוזות רגשיים יותר? "היא אכן "מגיחה" כסוג של "תחושת רעיון" כבר עם הגשת הבריף, אבל רק אחרי תהליך הפרוגראמה, כאשר כל הנתונים מצטרפים לגרעין מזוקק, היא קורמת את כל העור והגידים שהופכים לסיפור שאני טווה סביבו. במישור הצורני זה בא לידי ביטוי במשחק עם צורות שמתפתח לכדי גריד מסוים". ואמנם, אין ספק שהשכלתו הפורמאלית של טל בתחום העיצוב הגראפי מגולמת באהבה לצורות הנתפסות אצלו כמרכיב בעל משמעות דומיננטית בכל תהליך עיצוב, ודי לראות את ה"לייאאוט" שהוא משרטט ביד קלה, שנראה כמו ציור גראפי מוקפד שעמלו עליו שעות. בעולם החומרים הוא רוחש חיבה מיוחדת לעץ, אם כי לא על חשבון שימוש במגוון חומרים נוספים, ולמידה מתמדת של כל מה שיש לעולם זה להציע בעידן טכנולוגי מתקדם המוליד פיתוחים מתוחכמים חדשות לבקרים.


 

סטורי דיזנגוף חנות אופנה עדכנית המציעה ביגוד, הנעלה ואביזרים נלווים מיובאים מאירופה (כגון Fornarina, Nudie Jeans, Fly London וכו).
 

 

עיצוב מסעדה של השף שגב משה.
 

אבל מעבר לכול העדפה מקצועית והתייחסות להיבט עיצובי כזה או אחר, התשוקה והאהבה למטריה הן לשיטתו מרכיב ראשוני וחיוני לכל תהליך עיצוב "פרויקט שבא מאהבה, והעבודה עליו מתבצעת כדיאלוג פורה ונעים, הוא הנאה גדולה לשני הצדדים וגם מתכון להצלחה". ואיך הוא מרגיש עם העיסוק/תפקיד החדש שמושיב אותו על כס השיפוט בתכנית הטלוויזיה "הבלוק"? "החידוש הוא רק בהופעה על המסך הקטן, כי שיפוט הוא חלק בלתי נפרד מעבודתי כמעצב. אני שופט ומבקר את עצמי כל הזמן, וגם זה, בדיוק כמו האהבה, הוא מתכון להצלחה ולהשגת תוצאות טובות"

 

מתוך מגזין בית ונוי 107: "לראות ולהרגיש"