את התיקים של חברת LeSportsac, המוארים בצבעם ובשפע פרטים ודמויות שמחות, קשה מן הסתם "לפספס" בימים אלה, שכן כמו את כל העולם הם שוטפים גם את רחובות הארץ.
מאחורי האיורים המלבבים שלהם עומד האמן Simone Legno האיטלקי, שסיפורו הוא קצת סיפור סינדרלה של עולם העיצוב והאמנות.
הכול החל בשנת 2003, כאשר Simone Legno העלה את תיק העבודות שלו לרשת האינטרנט וזכה לפופולריות רבה.
גם הצמד 'Pooneh Mohajer & Ivan Arnold בעלי חברה הקוסמטיקה hard candy שבלוס אנ'גלס, נתקל בהן והשאר הוא סוג של היסטוריה שמתהווה מול עינינו. הם זימנו אותו לפגישה בארה"ב והציעו לו הצעה שקשה לסרב לה- הפיכת יצירותיו למותג צעיר ואופנתי.
Legano הרים את ההצעה בשתי ידיים, וכך החלה החבורה לרסס את העולם כולו בשפע של מוצרים תחת השם tokidoki שמשמעותו ביפנית = לפעמים.
"השיגור" הראשון לעולם נעשה במסגרת השקת תיקים של המותג המפורסם והיוקרתי LeSportsac.
התיקים, במספר הדפסים שונים, והאביזרים שנתלו עליהם (דמויות קטנות) הפכו להצלחה מסחררת, ושוק החיקויים שלא התמהמה יותר מידי והחל להפיץ תיקים "זהים" ברחבי העולם.
בתשובה החל המותג tokidoki .להתפרש על תחומי נוספים, ואמנותו של Legno תורגמה למוצרים שונים, כמו, למשל, תיקים, פריטי לבוש, הנעלה, תכשיטים, מוצרי נייר, צעצועים ושפע של מוצרים נוספים.
סגנון ה- tokidoki מושפע מן התרבות היפנית, תרבות עשירה שנודעת גם בזכות עולם האיור שלה, דוגמת המנגה והאנימה.
במהלך הזמן צבר המותג לעצמו דמויות אייקוניות רבות שמזוהות איתו, כאשר לכל דמות יש סיפור ואופי הייחודיים רק לה.
איך מרגיש יוצר צעיר (יליד 1977) שביום אחד קונה את עולמו? סימון ליגנו סיפק את סקרנותנו בראיון קצר מה הייתה תחושתך נוכח ההצעה המפתיעה השל Pooneh Mohajer & Ivan Arnold?הם ראו את האתר שלי ברשת והזמינו אותי ללוס אנג'לס בכדי לדון על רעיון שיעביר את רעיון ה-tokidoki שמופיע באתר שלי, למותג. האמת היא שפחדתי לעשות צעד כזה שדרש ממני לעזוב את רומא ולעבור ללוס - אנג'לס, אבל כמובן שגם הייתי נלהב מאד מאחר וידעתי שזאת הזדמנות מצוינת שתשנה את עולמי.
זיכרונות usb מעוצביםקשה להסביר את אהבת הארץ הזאת. אולי המושג ג'פאניזם (מונח המתאר את הלך השיגעון היפני) מסביר זאת טוב יותר.
זה משהו שאני מרגיש מבפנים, כל מה שמגיע מיפן מפתיע אותי, ומושך אותי כמו קסם. יש לי אפילו שרטוטים ששרטטתי כאשר הייתי בגן הילדים שמוכיחים שכבר אז איירתי אנשים יפניים ואלמנטים יפניים.
לא רק האמנות שלי אלא העולם היומיומי שלי נצבע וקושט כולו על ידי אובייקטים יפניים.
אני חושב שמה שהכי השפיע עלי, הייתה מתקפת המדיה שהפציצה באנימציות יפניות ותוכניות שהוקרנו באיטליה בשנות ה-80.
זה לא רק הדמויות או הסיפורים שהדהימו אותי אלא האנימציה. דרכה הצלחתי לחוות את החיים שלהם, להכיר את האנשים והבתים שלהם, הדרך בה הם אכלו, איך נראות השכונות והרכבות שלהם, מדיי בת ספר, גרגיריי האורז, את הדובדבן שבפריחה.
יש ביפן כל כך הרבה דברים שאני אוהב, היא קסומה והמון אנשים מתאהבים בה.
היופי שבתרבות שלה, היופי שבתרבות הסופר פופ שמציעה נקודת מבט ראוותנית ומסנוורת, האדיבות, העליזות, הנימוס,הרצינות שלהם (למרות שהם יכולים להיות מאוד מצחיקים ועליזים ) וכמובן את היצירתיות הבלתי נגמרת.....
אני חושב שיפן היא המקום הכי ממריץ לאנשים שעובדים בתחום יצירתי. היא מאוד חדשנית בעיצוב גרפי, אומנות,הרחוב והאופנה שלהם.
הכול איקוני ביפן, ולכן, כנראה, נמשכתי אליה כבר בילדותי. ראו זאת בציורים שלי. כשהגעתי לגיל הנעורים החלום מספר 1 שלי היה לנסוע ליפן. עכשיו אני כבר לא נוסע נסעתי עד היום 18פעמים סה"כ. היום אני חי בשכונה יפנית בלוס- אנג'לס.
היכן אתה עובד על פרויקטים שלך?בכל מקום.....במשרד, בבית, במיטה, במלונות, מטוסים, שדות תעופה, כשאני אוכל כשאני מבשל – הקדשתי את חיי למען הפרויקט הזה שנקרא: tokidoki
האם אתה אדם שמח כמו האיורים שלך?כן מאוד, מאוד מאושר אבל תמיד לחוץ! האמת היא, שלפעמים מרוב לחץ אני שוכח עד כמה אני בר מזל.
חברי להקת הרוק +44 , ומכונית ההונדה סיביק המאוירת שמשמשת אותם במסע ההופעות שלהם.
מניפת רוחאני אוהב את כולם, אבל הכלב שמחופש לקקטוס bastardino הוא החביב עליי - הוא גם הכי דומה לי. כלב קטן ונבחני, חזק ולא פחדן. כלב טוב ונאמן ששומר על אלו שאוהבים אותו.
כמה זמן לוקח לך לבנות דמות שכזאת?זה תלוי .... זה יכול לקחת שעה, 5 שעות עם המון שינויים, וגם שבוע או אפילו חודש.
על איזה פרויקט אתה עובד עכשיו?אני תמיד עובד על מספר דברים באותו הזמן. אני עובד על נעל עם חברת Onitsuka tiger, עוד מוצרים של Hello Kitty, ליין חדש של בגדים, תכשיטים כובעים וכל מיני מוצרים אשר מופיעים בקטגוריות שאנחנו מוכרים. בקרוב יש שתי תערוכות שאנחנו מופיעים בהן, בברצלונה ובלאס ווגס,
וכל הדוגמאות חייבות להיות מוכנות עד אז.
איזה עוד אובייקט אתה חולם או היית רוצה לעצב? מטוס, כיסוי למטוס עם גרפיקה יכול להיות חלום.
האם היית בישראל? אף פעם לא הייתי - הייתי שמח לבוא יום אחד.
ואחת אחרונה- למה דווקא "tokidoki"? ראשית, כי זו מילה ביפנית כמובן, שנית, נראה לי שכולנו מחכים לרגע הזה שמתרחש לפעמים, משנה את הגורל והייעוד והופך לתקווה ולהגשמת חלום.
מתוך מגזין 104: ""tokidoki" = לפעמים"