שולחן כתיבה, בין אם של ילדים, נוער או מבוגרים, הוא היום פריט מובן מאליו בכל בית, כשם שכתיבה (או ההקלדה) נדמית מובנת מאליה. אם לצורך לימודים, או לצורך עבודה. ואולם, האם באמת זהו פריט מובן מאליו? לאו דווקא. שולחנות כתיבה במרחב הביתי הם דוגמא לאופן בו התפתחות בעיצוב, סגנון וארגונומיה חוברים לצרכים שהם תולדה של תהליכים חברתיים ותרבותיים. בניגוד לפריטים אחרים (כסאות, שולחנות אוכל, מיטות וכד'), כניסה של שולחנות עבודה/כתיבה אל פנים הבית לא הייתה צורך טבעי בסיסי (כמו אכילה ושינה), אלא תוצר של תהליכים כמו ידע בקריאה וכתיבה, המצאת הדפוס, תהליכי חילון ואורבניזציה, וכמובן המהפכה הטכנולוגית והאינטרנטית.
שולחן מדגם 'Pivot Desk and Vanity', בעיצוב שי אלקלעי לחברת 'Raw Edges', הכולל מגירות תלויות הניתנות לפתיחה בו-זמנית. 'טולמנ'ס'.
שולחן כתיבה בא לעולם- קצת היסטוריה
שולחן – פלטה מעץ המונחת על ארבע רגליים, הייתה פריט קבוע במרחב הביתי כבר לפני אלפי שנים. אלא ששולחן זה היה בדרך כלל פריט מולטי פונקציונאלי ששימש לאכילה, הסבה ועבודה מסוג מלאכת כפיים כזו או אחרת. מאחר ורוב האנשים עד לסוף ימי הביניים היו עדיין אנאלפביתיים ואמנות הקריאה והכתיבה הייתה שמורה באופן כמעט אקסקלוסיבי למעמד הכמורה והאצולה, שולחנות ייעודיים לכתיבה לא היו פריט נחוץ. עד המאה ה- 17 שולחנות כתיבה ניתן היה למצוא בעיקר בכנסיות, מנזרים ושאר מרכזים דתיים, היות ורק מי שעסקו בכתבי הקודש נזקקו לרהיט מסוג זה. פעמים רבות ה'שולחן' היה בתצורה של ארגז גדול, שבתוכו ניתן היה לאחסן את כלי הכתיבה ואותו ניתן היה לשנע. שולחנות הכתיבה הייעודיים הופיעו לראשונה באיטליה בתחילת המאה ה- 16. במאה השנה הבאות החלו להופיע תצורות שונות של שולחנות כתיבה ברחבי אירופה. בתחילת המאה ה- 18 כבר ניתן למצוא פריטים הקשורים לכתיבה וקריאה גם בבתים פרטיים (בעיקר בתי מידות). החל מאמצע מאה זו ניתן כבר למצוא פריטים רבים כאלה, בעיקר מסוג ה- 'Bureau Cabinet', שיוצר גם על ידי המעצב הבריטי צ'יפנדייל והפך פופולרי גם בארה"ב. למעשה עד תחילת המאה ה- 19 הפך תחום זה ליצירתי ופורה בקרב המעצבים האמריקאים, כאשר משפחות עשירות מתכננות באופן פרטני סוגים שונים של שולחנות כתיבה. השולחנות גולפו בעץ מסוגים שונים: אלון, מהגוני, אגוז ומייפל, והחלק הפנימי, שלא נראה כלפי חוץ, היה מיוצר מעץ אורן (רך וזול יותר). החל מהמהפכה התעשייתית, באמצע המאה ה- 19, החלו כבר לייצר שולחנות כתיבה בייצור המוני.
שולחנות הכתיבה הראשונים (Secretary), ובצרפתית 'Secretaire', היו מורכבים מבסיס עשוי ממגירות (כעין שידה) וחלק עליון. אחת מדלתות הארון נפתחה למשטח עבודה שבקצהו מספר מגירות צרות וקטנות יותר (לאחסון כלי הכתיבה), והחלק העליון כלל דלתות שפתיחתן גילתה עוד מערכת מגירות בגדלים שונים. למעשה, היה מדובר על פריט דמוי ארון, מסיבי, גדול ויקר, שלא נועד להזזה. פריט זה הפך מאוחר יותר לאחד מפריטי הריהוט העתיק הקלאסיים, שנמכר, עד היום, בין אם כפריט אותנטי ובין אם כחיקוי. מנקודה זו התפתחו שולחנות העבודה באופן שהפריד את החלק העליון של האחסון ממשטח העבודה מהחלק התחתון (בתצורות שונות) שכלל את משטח העבודה/כתיבה.
קיימים סוגים רבים של שולחנות עבודה, אשר רלוונטיים בעיקר לאספני עתיקות. לדוגמה 'Davenport Desk' המאופיין במשטח עליון מעט משופע שניתן להרמה ומתחתיו מסתתר מרחב אחסון. שולחן אחר הוא ה-'bureau à gradin' –העשוי ממשטח העומד על ארבע רגליים שבחלקו האחורי מותקנות מגירות קטנות לאחסון, וכן מוכר ה- 'bureau Mazarin' - שולחן כתיבה מהמאה ה- 17, אשר משטח העבודה שלו מונח על שתי מערכות של מגירות בצדדים ומתחתיו ישנה מגירה מרכזית (מבנה הקיים גם כיום בשולחנות מודרניים).
שולחן מדגם 'Pivot Desk and Vanity', בעיצוב שי אלקלעי לחברת 'Raw Edges', הכולל מגירות תלויות הניתנות לפתיחה בו-זמנית. 'טולמנ'ס'. 
גרסה עדכנית וצבעונית של שולחן כתיבה
שעיצב ג'ורג' נלסון לחברת 'ויטרה' בשנת 1958. במקור עוצב כ'שולחן נשים', ובעידן המחשב והסמארטפון מיועד לכולם. 'הביטאט'.
שולחן כתיבה משנות ה- 50, עשוי עץ בוק עם פלטה עליונה מפורמייקה. חנות 'Vintage'. שולחן כתיבה כאן ועכשיו
השולחנות המודרניים הפכו להיות חלק אינטגראלי מסביבת העבודה המשרדית ומסביבת העבודה הלימודית. אולם נדרש עוד פרק זמן עד שחדרו גם למרחב הביתי. בשנים האחרונות, כשהמחשב הפך לחלק בלתי נפרד גם מהסביבה הביתית, והאינטרנט טשטש גבולות בין בית לעבודה, בין ילדים ומבוגרים ובין עבודה ופנאי, שולחן כתיבה/עבודה הוא כבר צורך בסיסי בכל מרחב מגורים ומיקומו תלוי בחלל הנתון: בחלל גדול ניתן, כמובן, להקצות לכך אזור שישמש כסביבת עבודה "כללית" לבני הבית ולעצבו בהתאם עם פריטים נלווים, ובחללים קטנים יותר ניתן לשלב שולחן כזה בפינת הסלון, בחדר השינה, או אפילו כמשטח ייעודי במטבח.
ניתן להבחין בין שולחנות המיועדים להשתלב כחלק מהמרחב הציבורי בבית, לבין כאלה המיועדים לחדרי ילדים ונוער או למשרד ביתי. ההיצע בתחום כולל קשת רחבה ביותר של סגנונות, פתרונות, גדלים ומערכות נלוות לשולחנות הכתיבה הביתיים. אך ללא קשר לסגנון נבחר והתאמת הגודל לחלל, ישנם מספר עקרונות חשובים שראוי להביא בחשבון כאשר משלבים שולחן כתיבה במרחב הביתי. על מנת לבחור בחוכמה כדאי לשאול מספר שאלות מקדימות: מי המשתמש העיקרי בשולחן, מה השימושים העיקריים, מיקומו בחלל, תקציב, לכמה זמן.
עקרונות בבחירת שולחנות כתיבה/עבודה:
בחירת שולחן כתיבה למבוגרים:
1. | השולחן צריך להיות רחב דיו על מנת לספק את הצרכים הבסיסיים כמו הנחת המחשב והמקלדת וכן שילוב של יחידות מגירות לאחסון ומניעת מראה עמוס, בעיקר כאשר מדובר על שילוב בחלל המרכזי של הבית. |
2. | שימוש בשולחן פינתי יכול לחסוך מקום. |
3. | חשוב לשים לב לחיפוי הרצפה סביב השולחן והכיסא. רצפת פרקט עלולה להינזק מהזזה קבועה של הכיסא ואילו שטיח סמוך יכול לגרום ל'היתקלות'. |
4. | חשוב לתכנן מראש את החיבורים הנדרשים בסביבת השולחן – חיבור לחשמל, טלפון, אינטרנט וכד'. תכנון מראש וקביעת נקודות החיבור במקום נסתר מתחת לשולחן, ימנע מראה של ריבוי חוטים. |
שולחן עבודה מתכתי, בשילוב מגירות. רשת 'ביתילי'. 
שולחן עבודה זוגי מעץ לחדר הילדות. רשת 'עצמל'ה'.
1. | חשוב לוודא שהחומר ממנו עשוי השולחן מתאים לגיל הילדים ומטרת הפעילות עליו. עבור ילדים צעירים רצוי לבחור שולחן עשוי מחומרים רחיצים ועמידים יחסית. |
2. | נוחות עבודה וארגונומיה קודמים לכל שיקול אחר. השולחן אמור להכיל, הן מבחינת המשטח העליון והן מבחינת שילוב מערכות האחסון, את צרכי המשתמשים. |
3. | מיקום השולחן שעליו מונח מסך המחשב צריך להתחשב בתנאי התאורה הטבעית, על מנת למנוע מצב של השתקפויות. |
4. | גודל אופטימאלי של שולחן עומד על 60X120 וגובהו בין 70-75 ס"מ (גובה המרפקים בזמן ישיבה). |
5.
| המסך צריך להיות ממוקם במרחק הושטת יד ישרה לכיוונו בזמן ישיבה. |
'Bonheur du Jour' או Daytime Delight''
נתקלים בו במוזיאונים לאמנות שימושית, בארמונות ברחבי אירופה וארה"ב, או מבעד למסך בסרטים תקופתיים: שולחן קטן ממדים יחסית, עדין למראה ומורכב מארבע רגליים ופלטת עץ שתחתיה ישנה מגירה צרה ובקצה יחידה המורכבת בדרך כלל ממדף מרכזי ויחידות של מגירות קטנות משני צדדיו. בלשון עממית מכונה שולחן מסוג זה 'Secretaire'. מדובר על שולחן שמקורו בצרפת ומכונה 'Bonheur the Jour' ובתרגום חופשי 'עונג היום'. השולחן "נולד" בפריז של המאה ה- 18, והפך במהרה לאופנתי ביותר ומיועד באופן בלעדי לנשים. חלקו האחורי המוגבה מעוטר בדרך כלל, שכן לא תמיד הוא הושען על הקיר. המגירות השונות יועדו לאחסון ניירות, כלי כתיבה וחפצים אישיים שונים. סגנון השולחן השתנה לאורך זמן מבחינת עיצוב הרגליים, סוג העיטורים (מתכת, פורצלן, עבודות אמנות עץ וכד') והדיגום של העץ. ה"סקרטר" הפך לחלק אינטגראלי מעיצוב הפנים של בתי המעמד העליון באירופה ושימש את בעלת הבית לצרכי ההתכתבות וניהול הבית. שולחנות כתיבה שנועדו לשמש את בעל הבית קיבלו תצורה שונה, מסיבית יותר, ונדיבה יותר בממדיה.
שולחן עבודה מעץ מלא, למראה חם ועוטף, של המותג הצרפתי ' Roche Bobois'. 
פינת עבודה הכוללת שולחן וכיסא עשויים מעץ גושני בחיתוך של קווים ישרים. 'גלריית 'Vastu'.
מתוך 'כל בית צריך שולחן כתיבה'. גליון 125, יולי - אוגוסט 2012