ההחלטה על סוג הריצוף היא אחת ההחלטות הלא פשוטת בעיצוב הבית. ראשית, משום שמדובר על אלמנט קבוע שלא ניתן לשינוי בקלות לאחר ביצוע, ושנית משום שחומריות הרצפה מקרינה באופן משמעותי על אסתטיקת החלל כולו.
לכאורה, שימוש בעץ לריצוף אינו טריוויאלי במדינה ים תיכונית חמה כשלנו, ונדמה שהוא שייך יותר למחוזות אחרים, מושלגים, קרים ומיוערים. ובכ"ז, ההיצע הגדול הקיים בשדה הפרקטים - צבעים, עיצובים, וסגנונות גימור, הקלות היחסית של ההתקנה (עד לרמה של התקנה עצמית), נוחות השימוש בו ויכולתו לשוות לעיצוב חמימות נעימה, הובילו לסוג של מהפיכה בתחום זה גם במקומותינו.
ככלל, במהלך המאה ה-20, ובעיקר מאז שנות השמונים, חלה עליה גדולה בשימוש בפרקט, בין היתר בגלל פיתוחים ושיפורים בתחום הפרקט הסינתטי (למינציה), אשר הוזיל באופן משמעותי את הלוחות והפך אותם לנגישים יותר, אמינים יותר ועמידים יותר.
באופן כללי ניתן לחלק את הפרקטים המוצעים כיום לשלוש קטגוריות עיקריות:
פרקט עץ טבעי
מדובר על לוחות עץ טבעי שעשויים מסוגי עץ שונים: אלון, דובדבן, טיק, אגוז וכד'. הלוחות מגיעים בעוביים שונים ובמידות מגוונות המאפשרים להניח אותם בדרכים שונות ליצירת דיגומים המתאימים לעיצוב הרצוי.
החיפוי באמצעות לוחות עץ טבעי הוא אמנם יקר ודורש תחזוקה לאורך זמן, אך המראה המתקבל הוא אלגנטי ויוקרתי. העץ, כחומר טבעי ונושם (בדומה לאבן טבעית) משתנה לאורך הזמן ויהיו שיעדיפו את מראה ההתיישנות הטבעית הזה על פני כל מראה מהוקצע. כמו בבחירת אבן טבעית לחיפוי, כך גם בבחירת פרקט טבעי, ניתן לבקש פריסה של לוחות העץ על מנת ליצור אחידות במראה הרצפה. עם אריחי העץ ניתן ליצור דיגומים מגוונים אשר מעשירים את מראה החלל.
אחד החידושים המעניינים בתחום הפרקט הטבעי הוא שימוש בלוחות עץ ישנים שפורקו מרצפות פרקט מקוריות ממקומות שונים בעולם. חידוש נוסף הוא שימוש בלוחות עץ ששימשו בעבר כאדני רכבת או באסמים, בקתות, מחסנים ועוד, כאשר מעבר למראה המיוחד שלהם השימוש החוזר בהם תואם את תפיסת ה- eco-friendly הרואה במחזור ערך חשוב.
שחקן חדש ומעניין בשוק הפרקטים הוא פרקט הבמבוק, אחד מחומרי הבניה העתיקים בעולם, שמגיע מהמזרח הרחוק ויכול לשמש גם לריצוף. פלטות הבמבוק מגיעות בצבע טבעי או בגימורים של צבעים שונים, בדרך כלל בעובי לוח של 12 מ"מ והוא נחשב לעמיד ואקולוגי.
יש לציין כי מי שבוחר לרכוש פרקט עץ טבעי והתפיסה האקולוגית יקרה לו יכול לבדוק האם לוחות העץ מסומנים בתו ירוק המעיד כי הכריתה היא כריתה מבוקרת מיערות המיועדים לתעשיית העץ.
דוגמאות של פרקט עץ גושני מפירוק, לאחר עיבוד של חידוש, כולל צביעה וליטוש. הפרקט יוקרתי ומקנה לחלל מראה 'לופטי' זרוק-שיק.
ברכישה של פרקט מעץ מלא חשוב לוודא את סוג העץ המדויק שאיכותו היא הערובה לחיים ארוכים יותר. ראוי לזכור שאחד היתרונות של רצפת עץ מלא הוא היכולת לשמר אותה ולחדשה, אך מנגד, היעדר תחזוקה נכונה עלול לגרום לשחיקה ולבליה.
ההתקנה של רצפת עץ מלא מורכבת יותר מהתקנת סוגים אחרים של פרקטים ולכן מחייבת התערבות מקצועית שתבטיח חיבורים נכונים בין הלוחות ובכך גם צמצום תקלות כמו התרוממות של הלוחות. בהמשך לכך, מים ועץ אינם חומרים שמתחברים היטב, על כל המשתמע מכך.
מבחינה עיצובית אחד החידושים שניכרים לאחרונה הוא שימוש בעץ מולבן וכן גימורים שונים (מלוטש, מוברש, לכה, שמן ועוד) שכל אחד מהם מייצר טקסטורה ומראה ייחודיים.
פרקטים שכבתיים
פרקטים אלה יכולים להיות דו או תלת שכבתיים, כאשר שכבות הבסיס עשויות מעץ לבן או סיבית דחוסה (HDF) ואילו רק השכבה העליונה היא לוח עץ מלא איכותי, בדרך כלל בעובי של 4 מ"מ.
פרקטים אלה דומים לפרקטים העשויים מעץ מלא, ניתן להגיע איתם לרמה אסתטית ועיצובית גבוהה, ומחירם נוח הרבה יותר. חשוב לזכור שמאחר ועובי הלוח העליון הוא דק יחסית, יכולת החידוש מוגבלת, ובדרך כלל מומלץ לבצע אותה אחת לעשר שנים בערך.
כמו בפרקט עץ טבעי, גם כאן ההתאמה של גודל הלוחות, צבעם ודרך ההנחה שלהם צריכים להיות מותאמים לגודל, למבנה ולמראה החלל כולו. אריחי עץ בהירים וקטנים יתאימו, לדוגמא, לחלל קטן הרבה יותר מאשר לוחות עץ גדולים וכהים.
פרקט אלון תלת שכבתי, של חברת 'מייסטר', בגימור שבע שכבות לכה. התקנה צפה בדיגום 'אדרת דג' המעניקות לפרקט מראה מהודר. 'אוסטרו דיזיין בע'מ'.
פרקט למינציה
אחד האלמנטים המרכזיים שהפכו את הפרקט לפופולרי ונפוץ כל כך הוא בסופו של הפיתוח של הפרקט הסינתטי, זה שאינו מכיל לוחות עץ טבעי, אך מקרין את תחושה ויזואלית דומה, מאפשר להתנאות ברצפה בעלת מראה יוקרתי ואלגנטי, ובמחיר נמוך הרבה יותר.
פרקט הלמינציה מורכב מתשתית של לוח עץ דחוס (HDF) שעליו שכבת צילום של פרקט על נייר המצופה שכבת מגן שקופה המעצימה את עמידותו.
הלוחות מגיעים במגוון רחב מאוד של דיגומים וצבעים, המדמים סוגים שונים של עץ טבעי.
מאחר ומדובר על חומר סינתטי השחיקה איננה ניתנת לטיפול ותיקון, מה שמחייב התייחסות ותשומת לב בכל הקשור לעמידות החומר. לפיכך פותח תקן סטנדרטי לעמידות – AC, המחלק את סוגי הפרקטים לפי רמת העמידות שלהם ויכולת ההתאמה שלהם לאזורי שימוש שונים (מסחרי/ציבורי, אזורי Heavy Duty לעומת חללים "רכים" יותר לשימוש וכד'). במסגרת בדיקות התקינה נבדקת עמידות לגבי פרמטרים של - שחיקה, פגיעה, כתמים, חריכת סיגריות, התנפחות בלחות ועוד. הדירוג הוא מ-AC1 (רמת עמידות נמוכה) ועד ל-AC5 (רמת עמידות גבוהה), כאשר בסופו של דבר יש להתאים את רמת העמידות למטרת השימוש.
יחד עם זאת חשוב לבדוק פרמטרים נוספים הקשורים לאיכות הפרקט לאורך זמן, פרמטרים אשר ימנעו עיוות, התנפחות, היפרדות של הלוחות וכד'. יש לבדוק מהי הדחיסות של בסיס הפרקט (דחיסות גבוהה יותר תיצור בסיס מוצק ואיכותי יותר), באיזה סוג חיבור נעשה שימוש לרבות שימוש בחיבורים אשר מונעים/מעכבים חלחול מים וכמובן בדיקה של תקינה ירוקה, למי שהסביבה יקרה ללבו.
מבחינה טכנולוגית פרקט הלמינציה עבר בשנים האחרונות שדרוגים ושיפורים שונים, דוגמת שיטת חיבור ה"קליק", המשפרים עוד יותר את איכותו ועמידותו לאורך זמן.
פרקט למינציה בגוון במבוק מושחר, בעובי 1 ס'מ, דרגת שחיקה מקסימלית AC5, עם פאזה היקפית היוצרת מראה ייחודי. 'אוסטרו דיזיין בע'מ'.
התקנה
יתרונם של שלושת סוגי הפרקטים (גושני, שכבתי, למינציה) הוא בכך שהתקנתם אפשרית על כל תשתית קיימת, לרבות כזו הכוללת חימום תת רצפתי, ובלבד שהיא תהיה נקייה ומפולסת.
חשוב לזכור שללוחות המרכיבים את רצפת הפרקט יש תכונת התפשטות/התכווצות, שעלולה ליצור מצב של "לוחות מתרוממים" או "פתיחת" מרווחים בין הלוחות, ולפיכך, בעת הנחתם חובה להשאיר מרווחים בין אחד לשני, כמו גם ביניהם לבין הקירות. את המרווחים הללו ממלאים בפאנלים שתפקידם אינו אסתטי בלבד, אלא אמצעי לצמצום/מניעת נזקי ההתפשטות/התכווצות.
הספים הם האלמנטים בהם משתמשים לסיום הפרקט במפגשים עם פתחים שונים ו/או במפגש עם סוגי ריצוף אחרים. במידה ומדובר על משטח פרקט גדול במיוחד, במסגרת הנחת הפרקט משלבים גם "ספי התפשטות" מיוחדים.
מנגנוני החיבור של לוחות הפרקט יכולים להיות שלושה סוגים עיקריים:
נקבה לנקבה – שיטת חיבור שמתאימה רק לפרקט מעץ גושני. מדובר על פלטות שהסיום שלהן הוא בצורה נקבה בלבד, כאשר החיבור בין הלוחות נעשה באמצעות דיקטים מיוחדים.
זכר לנקבה – שיטה המתאימה גם ללוחות פרקט מעץ גושני וגם לפרקט שכבות.
שיטת ה"קליק" – השיטה החדשה ביותר מבין השלוש. ניתנת לביצוע גם בפרקט שכבתי, אך מבוצעת בעיקר בפרקט למינציה: החיבור נעשה על ידי הרמה בזוית של לוח אחד על מנת לחבר ללוח השני והורדה כלפי מטה על מנת לנעול את החיבור. בשל קלות השיטה פרקטים עם חיבור מסוג זה ניתנים גם להתקנה לא מקצועית ונמכרים ברשתות ה- DYI.
קיימות שלוש שיטות עיקריות לחיפוי באמצעות לוחות פרקט:
שיטת הפרקט ה"צף" – הפרקט לא מונח ישירות על גבי הרצפה אלא על גבי יריעות ספוג. בשיטה זו ניתן להתקין גם פרקט למינציה וגם פרקט שכבתי, ויתרונותיה הם בעיקר קלות ונוחות התקנה, כמו גם עלויות נמוכות יחסית. החסרונות יכולים להתבטא בנושא האקוסטיקה, כמו גם במסורבלות התיקון במידה ויש צורך בכך.
שיטת ההדבקה – הלוחות מודבקים ישירות על הרצפה. יתרונות השיטה באים לידי ביטוי ביציבות גבוהה יותר, אקוסטיקה משופרת, אפשרויות תיקון נוחות יותר וצמצום תזוזות. החיסרון העיקרי הוא בעלות התקנה יקרה יותר.
שיטת המסמור - מתאימה לפרקט גושני בלבד: לוחות הפרקט מונחים על לוחות בסיס וממוסמרים אליהם באמצעות מסמרים סמויים. יתרונות השיטה באים לידי ביטוי בקיבוע איכותי עם מינימום תזוזות, ועלותה הגבוהה יותר מכל השיטות נובעת ממורכבות הביצוע.
מדרך נעים, מראה חם, עוטף ויוקרתי, מבודד טוב, חשיבה אקולוגית ורמת עמידות גבוהה מאפיינים את הפרקט המודרני. אפשר להתענג עליו.
סקירה הסטורית
בחינה היסטורית קצרה של הפרקט מלמדת כי מדובר על מוצר חדש יחסית.
חיפוי אלגנטי ואמנותי בעץ החל להיות נפוץ רק במאה ה-17, אז נקבע גם המושג "Parquet" שמקורו צרפתי. ככל הנראה, אחת מרצפות הפרקט הראשונות יוצרו בארמון וורסאי של תקופת לואי ה-14, והפכו במהירה לסמל של אלגנטיות, עידון, תחכום עיצובי ויכולות אמנותיות גבוהות. המלוכה והאצולה האירופאיים שאספו גובלנים, ציורים, עבודות זכוכית, כסף ופורצלן ושאר חפצי נוי לפאר את בתיהם, החלו להתנאות גם ברצפות פרקט שחלקן השתמרו עד היום בארמונות שונים, כמו ארמון וורסאי או ארמון החורף של הצארים הרוסיים ליד סנט פטרסבורג.
ריצוף הפרקט המקורי נעשה על ידי שימוש בלוחות עץ טבעי בגדלים שונים שדרך ההנחה שלהם יצרה פסיפס בדיגומים גיאומטריים מרהיבים, ואף אשליה של תלת ממד. ההנחות הקלאסיות, כמו, למשל, דוגמה של "קליעה", דוגמת "Herringbone", דוגמת שתי וערב ואחרות (שבחלקן מהן נעשה שימוש גם היום), יצרו "שטיח" עץ מקובע שקישט רצפות מהודרות והיווה חלופה לפסיפס האבן העתיק ממנו. לצד אלה נודע גם דיגום שהושג על ידי שימוש בלוחות עץ שאינם בעלי צורה גיאומטרית, ליצירת דמויות של ממש. טכניקה זו, שהצריכה מיומנות גבוהה מאוד נקראת בדרך כלל "Marquery" והיא שימשה גם לחיפוי עץ אמנותי על רהיטים. הצבעוניות של שטיח הפרקט התקבל מצבעים שונים של עץ טבעי, ובכלל זה של סוגי עצים אקזוטיים ונדירים, והשילוב של הטכניקה המסובכת והחומר היקר הפכו את הפרקטים לעוד אחד מסמלי המעמד הגבוהה, והעניקו לו תדמית יוקרתית שנותרה עד היום.
עד לסוף המאה ה- 19 רצפות הפרקט נותרו נחלת העשירים בלבד, אולם המצאת מסמר הפלדה וטכניקות חיבור של "זכר" מול "נקבה" בסוף המאה ה-19 גרמו לכך שחיפוי העץ הפך להיות פופולרי יותר, גם אם לא נעשו הדיגומים המפוארים שקישטו את הארמונות.
שילוב בין פרקט בחלל פנים ודק ברחבה חיצונית מייצר רצף ויזואלי ומדגיש קשרי פנים-חוץ. תכנון: 'אלרואי חזק אדריכלים'.
כדאי לדעת!
- מאחר והפרקט העץ מאופיין בכיווניות, יש משמעות לכיוון העמדתו (אורכי/רוחבי). כיוון וצורת ההנחה צריכים להיות בקונטקסט חלוקת החלל, כך שהחומריות הטבעית תודגש, ולא תעניק תחושה של חומר מלאכותי, דוגמת פורמייקה. דוגמא: הנחה בסיבוב מול עמודים של מעטפת הבניין.
- בחללים גדולים כדאי להשתמש בלוחות רחבים (14-18 ס"מ) ואילו בחללים קטנים בלוחות ברוחב של 9 ס"מ.
- בחללים קטנים כדאי להימנע מדיגומים דרמטיים המקטינים את החלל.
- על מנת להעצים את התחושה הטבעית של החומר כדאי ליצור פאזות בין הרצועות.
- מראה כפרי מתקבל עם שימוש בפרקטים העוברים התזת חול או הברשה, ויוצרים טקסטורה מודגשת של טבעות העץ.
- במפגש עם מדרגות רצוי שהפרקט יונח במקביל למדרגות ולא בניצב אליהן.
- במקום בו קיימת העדפה ליצירת רצף בין פנים וחוץ כדאי לשלב פרקט פנים עם דק חיצוני.
באדיבות: אדריכלים רוני אלרואי ואמיר חזק ממשרד "אלרואי חזק – אדריכלים".
מתוך מגזין 102: "עת הפרקט"