בני אדם החלו לייצר שטיחים כבר לפני אלפי שנים, ככל הנראה באזור אגן הים התיכון (בעיקר בתורכיה), משם עברו לאזורים שונים באסיה (פרס, סין והודו) ורק לאחר מכן הגיעו גם לאירופה. (אזורי המקור של השטיחים ידועים עד היום באריגה הידנית האיכותית והייחודית שלהם).
את עולם השטיחים ניתן לחלק ולסווג באופנים שונים לפי החומריות, הגודל, שיטת האריגה, אזור המוצא ועוד, כאשר הבחנה משמעותית נוספת היא בין שטיחים תעשייתיים (המיוצרים באמצעות מכונה) לבין שטיחים המיוצרים עד היום בטכניקות שונות של עבודת יד.
בין המסורתי למתועש
בתחום הייצור הידני, שטיחים אתניים/אוריינטליים ואקזוטיים מיוצרים בעיקר באיראן, אך גם במקומות נוספים שונים בעולם: תורכיה, הודו, אפגניסטן, טיבט, סין, מונגוליה ועוד. במקומות אלה נשארה מסורת של עבודת יד, זולה יחסית לצד ידע נצבר ארוך שנים שמאפשר המשך קיום אמנות עתיקה זו. שטיחים בעבודת יד מיוצרים מחומרים טבעיים בלבד, בעיקר מצמרים של חיות הנמצאות בסביבת האזור בו הם מיוצרים (כבשים, עיזים, אלפאקה וכד') וכן ממשי טבעי.
גם הצבעים בהם נעשה שימוש באריגתם הם צבעים טבעיים שמקורם בעולם הצומח (תותי בר, פרחים, צמחי תבלין ועוד), וחומרים טבעיים נוספים בהם נעשה שימוש לאריגת שטיחים הם: יוטה (מסיבים צמחיים), מבמבוק ומ- Coil (סיבים שמופקים מאגוזי קוקוס) וכותנה. למרות שהם מגיעים ממקומות שונים בעולם, שטיחים באריגה ידנית חולקים מספר מאפיינים משותפים. בדרך כלל מדובר על שטיחים צבעוניים, הכוללים דוגמאות אריגה מסורתיות עם מוטיבים מקומיים כאלה ואחרים, כאשר לכל אזור הצבעים והדוגמאות האופייניים לו.
השטיחים הפרסיים נחשבים עד היום לפסגת אמנות האריגה, ליצירות אמנות של ממש המגלמות מאות שנות מסורת וידע נצבר. המסורת והדוגמאות האופייניות ממשיכות לעבור עד היום בתוך המשפחות האורגות, בין אם בעיר ובין אם בכפר. גם היום, בכפרים רבים באיראן העכשווית עוסקים באריגה ביתית, בנוסף לעבודת החקלאות. זהו אחד האמצעים להגדיל את ההכנסה המשפחתית וליצור תעסוקה בפנים הבית לאישה האיראנית המסורתית.
האריגה הצפופה המאפיינת את השטיחים היא המבטיחה את איכותו של התוצר הסופי, שתהליך יצירתו אורך בין חודשים לשנים, תלוי בגודלו ובמורכבות הדוגמה שלו. כל אזור באיראן ידוע בזכות הצבעוניות ודגמים הייחודיים לו, והשטיחים אף מכונים בשמות האזורים בו יוצרו, עירוני או כפרי. כך, למשל, באקהטיארי, אמאדאן, גבה, מהאל, חריז, שיראז, פרידיאן, קוליאי, תבריז ועוד. כמקורות נוספים לשטיחים באריגה ידנית-מסורתית נחשבות היום מדינות ברית המועצות לשעבר באזור הקווקז (דוגמת אז'רבייג'אן ואוזבקיסטאן) וכן אפגניסטן, הודו, סין, מרוקו, תורכיה ועוד.
בתחום הייצור התעשייתי, מחליפים את הצמר הטבעי חומרים סינתטיים כאלה ואחרים (דוגמת ניילון ופוליאסטר), או שילובים של צמר טבעי עם סיבים סינתטיים (בדרך כלל בשילוב של 80% צמר ו- 20% סיבים סינתטיים – מה שידוע כשטיח 80-20), בעיקר בגלל מחירו היקר של הצמר הטבעי, אך גם ביניהם ניתן למצוא דוגמאות אתניות מסורתיות.
שטיח עכשיו
את השטיחים העכשוויים מאפיינות מספר מגמות אסתטיות-עיצוביות, ולצדן מגמות רעיוניות המתייחסות לדרכי ייצורם.
שימוש בחומרים טבעיים ודגש על גישה אקולוגית – גם בשטיחים מודרניים, ניתן כיום למצוא מגמה הולכת וגדלה של שימוש בחומרים טבעיים מסורתיים, לצורך אריגת שטיחים מודרניים לחלוטין בדוגמתם. במסגרת זו נעשה שימוש בחומרים טבעיים כמו צמר, עור, לבד טבעי, סיבי קוקוס, סיבי במבוק, קש, חבל, כותנה ו/או שימוש בחומרים ממוחזרים, לרבות רצועות גומי של צמיגים, צמר ממוחזר, רצועות בדים ממוחזרים ועוד.
אחריות חברתית – מאחר ושטיחים אתניים נארגים באזורי עולם שלישי, ניכרת מגמה ברורה של יצירת קבוצות אריגה באזורים שונים בעולם, המופעלות על ידי עמותות או חברות מערביות הדואגות להעסקה הוגנת, למניעת העסקת ילדים וליצירת מקורות פרנסה באזורים נחשלים. במסגרת זו ניתן לציין גם את עמותת 'סידרה' שקמה על מנת לתת תמיכה לנשים בדואיות ומפעילה את פרויקט 'אריגת לקייה הנגב' – אריגת שטיחים אתניים בטכנולוגיה בדואית מסורתית על ידי נשים, ביישוב לקייה.
שטיחי שאגי – שטיחי ה'שאגי' המכונים לעיתים גם שטיחי 'ספגטי' עדיין מככבים בשוק השטיחים. שטיחים אלה מאופיינים בסיבים סינתטיים ארוכים ופרועים ומגיעים במגוון רחב ביותר של צבעים, ללא דוגמה קישוטית.
שטיחי לבד – שטיחים עשויים מלבד טבעי (בתצורה של כדורי צמר דחוסים) קיימים במספר גרסאות. העיקריות שבהן היא גרסת 'חלוקי הנחל' וגריסת ה'סוכריות'. בכל מקרה מדובר על שטיח המורכב מהרבה כדורי צמר מחוברים, היוצרים גם טקסטורה וגם צבעוניות מעניינת.
שטיחים בעיצוב מעצבי על – כמו בשאר התחומים של אופנת הבית, גם תורם של השטיחים הגיע. לא עוד שטיח 'אנונימי', אלא גם זה התעשייתי מקבל זהות אישית – חתימה של מעצב על החתום על עיצובו.
שטיחים סרוגים – אחת המגמות הנחמדות שניתן לציין היא שטיחים סרוגים, כמו סוודר, או צעיף, בגדלים, צורה וצבעוניות משתנים, שתורמים חמימות וצבעוניות לחלל. שטיחים אלה הם חלק ממגמת השיבה לקראפט, שנוטשת את הקו התעשייתי הקר לטובת ייצור הידני, או כזה המחקה אותה באמצעים מתועשים-עכשוויים.
שטיחי עור ופרווה – העור והפרווה המשמשים לאריגתם הינם תוצרי לוואי של תעשיית הבשר ואינם כרוכים בהרג חיות ייעודי למטרה קישוטית. השטיחים מגיעים במגוון אפשרויות: פרוות או עורות שלמים, שטיחי טלאים, שטיחי שאגי של סרטי עור ועוד.
שטיחי פופ ארט – במסגרת הרטרו והחזרה לשנות השישים והשבעים, ניתן לראות מגמה של שטיחים בדיגומי פופ ארט אופייניים המעניקים אופי ואווירה.
דוגמאות מעולם הטבע – גם אם השטיח אינו עשוי מחומרים טבעיים ואינו כולל התייחסות למגמה האקולוגית, דוגמאות מעולם הטבע נצפות כיום יותר מבעבר: פרחים, פרפרים, ציפורים וכד'.
שטיחים זוהרים לחדרי ילדים – גימיק נחמד של שטיחים שסיביהם זוהרים בחושך.
שטיחי טלאים – תוצר של החיפוש אחר חידושים, שמאפיין את עולם העיצוב ככלל: שטיחים המאופיינים במשחקי גובה, חומריות וצבעוניות, וכן כאלה העשויים בעת כמשחק 'טלאים' המחבר פיסות שטיחים מסוגים שונים לכדי שטיח אחד (אתני ומודרני, חלק וצבעוני, שילוב חומרים שונים ועוד).
שטיח מדגם 'Flower', של חברת 'Gandia Blasco' השייך לקולקציה שעוצבה על ידי מעצבת העל פטריסיה אורקיולה. 'אקסקלוסיב'.
שטיח מבית 'נני מרקינה' המאופיין בדיגום גיאומטרי בגוונים רכים. רשת 'טולמנס'.
מתוך כתבה " מרבד הקסמים". מגזין 121, נובמבר -דצמבר 2011