שילובי טקסטיל משלימים לעיצוב הפנים

וילונות, כריות ובדי ריפוד מעניינים, פופים סרוגים או מרבצים רכים- שילובי טקסטיל משלימים את עיצוב הפנים ברכות החומרים מהם עשויים ומהווים כלי לצקת לתוכו ערכים אסתטיים רצויים

מאת: אביטל מאור | צילום: | - 03/04/2013
בשנים האחרונות עולה ופורח תחום המכונה 'Home Styling' שנועד "להלביש" את החלל בכל אותם פריטים, חפצים ונגיעות המשלימים את עיצובו,  מייצרים בו אווירה ומשווים לו סוג של "נשמה".

 

 

 

אחד ממרכיביה העיקריים של אותה הלבשה, ולמעשה זה ש"פתח" את התחום, הוא הטקסטיל, שם כולל לבדים, סריגים ואריגים, אשר שילובם בעיצוב הבית ניתן להיעשות בדרכים מגוונות והוא אכן מעניק את האווירה המשלימה ולא בכדי. שכן בראש ובראשונה, מדובר בחומרים רכים, אשר נוכחותם נוסכת מאפייני רכות, זרימה ותנועה, ומייצרת עניין שונה וניגוד משלים לכל החומרים ה"קשים" המרכיבים את עיצוב החלל - אריחי ריצוף וחיפוי, משטחים מסוגים שונים, אלמנטים מבניים וכיו"ב. מעבר לרכות, שילובי טקסטיל לגוניהם השונים- וילונות, בדי ריפוד, מרבצים והדומים המעוצבים על טהרת המראה המרופד ועוד, הינם בבחינת כלים ליציקת תכנים וערכים אסתטיים מגוונים, דוגמת צבעוניות, ערכי עבודת יד מסורתית כסריגה,אריגה או רקמה, או קריצות של הומור ושעשוע, כמו גם ליצירת/הדגשת סגנון עיצובי רצוי- דרמטי או קליל, זרוק או מוקפד. שימוש בטקסטיל אף מהווה דרך לשילוב נגיעות מקוריות, כמו, למשל, "וילונות" המשתלבים מאחורי זכוכית שקופה כחזית לארון, וכן לפתרונות יצירתיים, דוגמת הלבשת כיסאות ישנים במעין "שמלות" העוטפות אותם, ואגב כך מצניעות רגלי עץ שדהו או כורסמו על ידי הכלב...

 

אם ניקח שנים אחורה וניזכר בסלון הטיפוסי של הבית הישראלי, ה"טופ" של שימוש בטקסטיל היו וילונות, שנתלו על מסילות בנאליות והרציונל לשילובם בחלל היה בד"כ פרקטי- הצללה, או הסתרה של חלון לא אטרקטיבי, מרפסת שכנים וכד'. עם הזמן גברה ההכרה בכוחו של הטקסטיל להעשיר את המרחב הביתי, ובמסגרת זו התרחב גם השימוש בו, ובפרט בתקופה האחרונה כאשר עולם העיצוב מאותת על קאמבק לסגנון עוטף, עשיר וחמים מזה שהכרנו בשנות המינימליזם. כך, לאחר שנות היעדרות חזרו וילונות לתמונה כאלמנט עיצובי התורם לחלל, עם שלל סגנונות תלייה דקורטיביים, בקולקציות ריהוט שמציעות החברות ניתן למצוא יותר ויותר פריטים "רכים" כפופים או הדומים סרוגים, ריפודים הפכו להזדמנויות אסתטיות להשגת עניין ויזואלי מקורי, מרבצים וכריות גדולות קיבלו לגיטימציה "להיזרק" בחלל המגורים, ואפילו הנחה אגבית של כרבולית נאה על הספה הפכה למשהו "שיקי".  

 

 
מרבץ קטיפתי מעוצב כמעשה מקלעת. עיצוב של האחים קמפנה לחברת "EDRA" . "טולמנ'ס".


טקסטיל כאן ועכשיו
בדים- תעשיית הטקסטיל היא אחת התעשיות אשר הטכנולוגיה המתקדמת הטביעה בה את חותמה בגדול. כתוצאה מכך אנו נהנים היום משפע אמיתי של בדים שכמוהו לא הכרנו בעבר, ועמו גם מקשת רחבה של אפשרויות לשלבם בעיצוב הפנים ולהעשירו באיכויות שהם נושאים עמם. במישור הפרקטי מדובר, למשל, על יתר עמידות בפני דהייה וכתמים או על "חידוד" איכויות הבד כך שניתן לעשות בו שימושים רחבים יותר, ובמישור האסתטי השמיים הם כמעט הגבול- שילובי שקיפות ואטימות, אריגים בעלי נפח המייצרים אפקט תלת ממדי, בדים מתכתיים, סרוגים, דקיקים או עבים, אינספור מרקמים ודוגמאות, ועוד, ועוד.  
הדום בריפוד פרוותי ורך. "ID Design"
 

וילונות 

בדומה לתחומים אחרים, דוגמת הטפטים שעשו קאמבק, גם, הוילונות, כאמור, חוזרים ובצדק. ראשית מפני שהאקלים הישראלי עדיין דורש פתרון הצללה יעיל, ושנית, ובעיקר, מפני שווילונות לעולם יוצרים מסגרת, מוסיפים עושר ויזואלי ומשלימים את אווירת הבית- אם כמרכיב המשלים טוטל לוק, ואם כאלמנט מרכזי דומיננטי. אך בין אם שקופים וקלילים, ובין אם במראה שכבות עשיר, הווילונות צריכים להיות השלב האחרון בהלבשת הבית והאלמנט ה"סוגר" את עיצובו, היות ויש להם חשיבות רבה הן ויזואלית-אסתטית והן פונקציונאלית. כאשר מדובר על דירה/בית וותיקים שעורכים להם 'מתיחת פנים', בעלי הבית יודעים בדיוק היכן נדרשת הצללה משמעותית יותר והיכן לווילונות משמעות אסתטית בלבד. אך אם מדובר על דירה/בית  חדשים, נדרש תהליך של למידה אשר יקבע את סוג הווילון (מבחינת סוג הבד), רמת ההאפלה הנדרשת (למשל, בחדר השינה) ורמת הצורך בהצללה. לכן, רק כאשר הבית מגיע לרגיעה מבחינה עיצובית, דהיינו, כל שאר מרכיביו עומדים במקומם, זה הזמן לתכנן גם את הווילונות. כמו בתחומים רבים אחרים גם בתחום הווילונות אין כיום 'נכון' או 'לא נכון', והנכון היחיד הוא זה שמתאים לחלל ותורם לו מבחינה עיצובית.  

מבחינה סגנונית, אגב, ראוי לציין שחזרה לעיצוב מלא, שופע ולא כל כך רזה, חלה גם על ווילונות.  
שימוש בטקסטיל ליצירת טוטאל לוק: ריפוד, וילונות וכריות במשחק גוונים תואמים. "אורגון"
 

חומרים טבעיים

צמר, פשתן, כותנה, יוטה, סיבי במבוק, עור ועוד, הם חומרים הנכללים במשפחת הטקסטיל, והשימוש בהם מביא איתו את ערך הטבע שרבים מבקשים היום להכניסו הביתה. חשוב רק לזכור שפעמים רבות החומרים הטבעיים דורשים תחזוקה גבוהה יותר מחומרים סינתטיים או סינתטיים למחצה וכי הם אינם מתאימים בהכרח ובאופן מידי לכל סוגי המטרות.


פופים עשויים לבד בעיצוב המדומה חלוקי נחל. "פיטרו"
 

 

רומנטיקה המתרפקת על העבר וחזרה לעבודת יד 

זו איננה רק נוסטלגיה או כפי שנהוג כיום לומר 'רטרו'. מדובר על כמיהה לאלמנטים מסורתיים, כאלה שיד האמן או היוצר נגעה בהם ושלא יצאו מפס ייצור סדרתי. פעמים רבות פריטים מסוג זה הם יקרים יותר ולכן ניתן לשלב אותם במינון המתאים לכל כיס, על מנת לתת לחלל 'נגיעה' של משהו אמיתי. במסגרת זו ניתן למצוא כיום פופים סרוגים, מצעים עם רקמה ידנית-אישית או עם שילוב מונוגרם, מצעים עם הדפסים רצויים שיכולים לנוע בין הדפס של אמנות ועד הדפס של תמונות אישיות נבחרות, כיסויי מיטה סרוגים ידנית, כורסאות שרופדו ביד יוצר, כריות רקומות בעבודת יד, שטיחונים משולבי רקמה ידנית ועוד. במקביל ניתן להבחין בפריטים עם דיגומים שמתכתבים עם זמנים אחרים, כגון  מצעים רקומים בנוסח המאה ה- 19, הדפסי בדים בסגנון  רומי וביזנטי ועוד, התכתבות עם דיגומים סקוטיים מסורתיים ועוד. במסגרת מגמות אלה, מן הראוי להצביע באופן ממוקד על תחומי הרקמה והסריגה, שלמעשה, כמעט ונעלמו מתחום עיצוב הבית בעשורים האחרונים, ועתה הם חוזרים בגדול. אף מוזיאונים חשובים לעיצוב בעולם מקדישים בזמן האחרון תערוכות לתחום זה המאתגר מעצבים מובילים (ואחריהם, כמובן, גם את החברות המסחריות). 

אהילים מבד בנפילה חופשית, רכה וזורמת כניגוד משלים לקורות העץ המאסיביות. "אורית טראוב"
 

 

אקזוטיות אתנית

אין מדובר על עיצוב כלל הבית, אלא על נגיעות של פריטי טקסטיל עם ניחוח של מקומות אקזוטיים ואחרים (המשתלבים בדרך כלל עם מגמת עבודת היד), דוגמת שטיחונים מאוזבקיסטן, כריות רקומות מקשמיר, כריות עם דיגום אפריקאי וכד'.

 
צבעוניות

שילוב טקסטיל בבית הוא דרך מצוינת להדגיש ולהעצים את שפת הצבע השלטת בו, ולחלופין לייצר לה ניגוד ועניין. המגמה העכשווית מצביעה על רצון לצאת מפלטה שקטה ומונוכרומטית לכיוון צבעוני יותר, אפילו מעט פרוע, המאפשר ליצור ייחוד וקורא תיגר על "התאמה מושלמת". בהמשך לכך, שימוש בריפודים בגוונים שונים באותו חלל, ואפילו באותו פריט ריהוט, הם אמצעי לשבור את האחידות וליצור אווירה שיקית, ביתית וחמה יותר, פחות 'רצינית' ויותר "אמיצה". במסגרת זו נכלל גם ריפוד פריטי ריהוט ישנים: לפריטים מסוג זה ישנה בד"כ אמירה אחרת, אישית, וריפודם בבדים מעניינים ושונים מדגיש אותה ואת נוכחותה בחלל. 

ספסל בסגנון הרוקוקו מרופד בבדים פרחוניים וצבעוניים בדיגומים מגוונים. 'Kare Design'
 

 

טפטים ובדים תואמי טפטים

מאחר והטפטים כבר מזמן כאן בתחום הלבשת הבית, ניתן כיום לראות מגמה שכוללת שילוב של מאפיינים טקסטילים בהם, למשל, טקסטורת קטיפה,  וכן מגמה יצרנית של עיצוב תואם לבדי ריפוד וטפטים, ליצירת שפה אחידה. לא מדובר על 'זהות' של הטפט והטקסטיל, אלא על התאמת השפה/הגוונים וכד'. 

 
בסופו של יום, אם לסכם את כל שנאמר לעיל, משפחת הטקסטיל היא כלי הפורש שפע של אפשרויות שילובים ושימושים, מסייע ליצור או להשלים כל סגנון עיצוב רצוי או קיים, ואף להטביע חותם אישי ומקורי בדמות "טוויסטים" מפתיעים. 

מיטה שעיצבה פאולה נבונה לחברת איבנו רדלי: שילוב של משחקי בדים ותצורות תפירה החל ממשענת גב גבוהה ומרופדת וכלה בחצאית חיננית העוטפת את הבסיס. "טולמנ'ס".
  

 

מתוך "הארוג, הסרוג, והמרופד". גליון 123, מרץ  - אפריל 2012

 

יצירת קשר