הבית השוכןבתוךהכפרהשליודריברגן (Driebergen), סמוך לעיר אוטרכט בהולנד,נרכשעלידיזוגחובבישימור נלהבים, ותהליך שיפוצו היווה עבורם אתגר- להחזיר את הנכס לימי תהילתו בתחילת המאה ה-20, ולהפכולביתהראשון מסוגו בהולנד שמייצר בעצמו את האנרגיה הנדרשתלכלל צרכיו.
הבית, שאינו תחום בגדר, רק מוקף עצים גבוהים ועלי שלכת, אפוף תחושת מסתורין כלשהי שמוקרנת מתוכו, ואשר מקורה הוא בשנים ארוכות של חוסר תחזוקה. הכניסה אליו מחזירה את המבקר כמאה שנים אחורה, וגובהו מעניק לו מראה גדול יותר מזה הקיים בו בפועל.
פרויקט שיפוץ הבית נעשה בשיתוף פעולה עם מכון OPAI One Planet Architecture institute)) שהגה את הקונספט האקולוגי והטמיע אותו בבית בליווי וסיוע של הארכיטקט מרניקס ון דר מיר Marnix van der Meer ממשרד האדריכלים Zecc , הממוקם באמסטרדם וידוע כבעל ניסיון רב בהשמשה חוזרת של מבנים המייצגים את המורשת התרבותית של הולנד. המשרד דוגל בגישה של אחריות סביבתית תוך שמירה על מודעות כדור הארץ, בשימוש בטכנולוגיות מתקדמות להשגת חיסכון באנרגיה במבנים, והוא מעורב באופן פעיל בדיון הבינלאומי הנוכחי בנושאים אקולוגיים.
מטרת התהליך הייתה ליצור בית המשלב מערכות באיכות גבוהה ביותר ומימוש רעיונות חדשים בתחום הבניה האקולוגית. חלוקת חללו הפנימי נשארה כמעט כפי שהייתה בעבר, למעט מיקומו המקורי של המטבח שלא אפשר למבנה לקיים קשר וחיבור איכותי עם הגן. בעלי הבית רצו סלון ומטבח גדול שיהיו מוארים ויצפו אל הגן, וכמענה לכך נבנה חלל הרחבה חדש בקומת הקרקע הפונה לעברו, וחלליהם מוקמו בו.
החיבור בין ישן לחדש נוצר באמצעות יצירת קיר כפול חיצוני שנבנה במרחק סנטימטרים ספורים מהקיר המקורי שהיה עד עתה חזיתו האחורית של הבית, כך שהמתבונן מבחוץ עשוי להסיק שחלל ההרחבה הוא תוצר של עיצוב אדריכלי במינון מחושב. ואולם, רב הנסתר על הנגלה- הקיר הכפול נוצר בראש ובראשונה על מנת לחולל מהפך של ממש באופן בו הבית פועל מבחינה אנרגטית.
ראשית, בנייתו נועדה ליצור זיגוג כפול לחלונות ואגב כך להבטיח אקלים נוח יותר בחלל הפנים. שנית, דרך המרווח שנוצר בין קיר המבנה המקורי לקיר החדש עובר כעת אויר שעבר חימום, כשהוא חודר לתוך הבית פנימה דרך מסננים שאינם נראים לעין. מקור החימום הוא בקומת המרתף, אשר בחללה שולב חדר משאבות חימום הפועל באמצעות אנרגיה חשמלית. אנרגיה זו מתקבלת מפאנלים סולריים שהותקנו על פני כל שטח הגג של הבית הישן, והם מוקמו על הדופן הפונה לחזית האחורית של הבית כדי לא לפגוע באסתטיקה הכפרית הנראית כלפי הרחוב. הפאנלים מספקים חשמל ישירות לחדר המשאבות, והבית מפיק מהם אנרגיה לכל צרכי החשמל הנדרשים בכל חלליו, ובכלל זה לצורך חימום מים.
בקיר החדש נפרצו פתחים שממדיהם גדולים מאלה של פתחי החלונות בקיר המקורי, במטרה ליצור לכל אחד מהם מסגרת חיצונית עם חשיפה מרומזת של הלבנים המקוריות. בתוך כך נוצר קיר שהוא, סוג של פרט בניין ייחודי מסוגו, המדגיש את הקונטרסט בין ישן לחדש, כאשר האיכויות האסתטיות של חלל ההרחבה והקיר המדובר הן, למעשה, רק תוצר לוואי של אקט אדריכלי שצמח מתוך כוונה אקולוגית לחלוטין, מלכתחילה.
כעת, לבית של אחרי ההרחבה, יש שתי חזיתות בסגנונות שונים: חזות מסורתית עשויה מלבנים וחלונות קלאסיים בחזית הקדמית, אשר הופכת למודרנית ומינימליסטית בחלקו האחורי. למרות השוני בין שני הסגנונות הם מתקיימים זה לצד זה באופן משלים לגמרי, מעשירים את הבית ובה בעת חושפים ומדגישים את רבדיו ההיסטוריים והארכיטקטוניים.
הקיר הפנימי בבית, הפונה אל הרחוב, חופה בקיר נוסף באותו אופן בו חופה הקיר החיצוני הפונה לגן. מפתח החלונות הפנימיים גדול יותר מהמקוריים, וכך ניתן לראות דרכם את הלבנים של הקיר המקורי של הבית הישן. חלל הרחבה החדש כולל מטבח, פינת אוכל וסלון, והוא עוצב ברוח מודרנית ומינימליסטית.
"במשך כל שנות פועלנו חידשנו בתים ללא התפשרות על איכות השימור. בפרויקט זה החזון שלנו הועשר במטרה חדשה: ליצור מהבית מבנה שיהיה מוכן גם לשינויים הצפויים לו בעתיד." אומר ואן דר מיר וחושף איכות אדריכלית נוספת ומפתיעה: כל עבודת ההרחבה היא הפיכה לגמרי וניתנת לביטול מבלי להשאיר עקבות מאחור על המבנה ההיסטורי.
הקיר המדובר, הן הפנימי והן החיצוני, כמו גם חלל ההרחבה החדש, הם "ברי ביטול" מבלי שקירותיו המקוריים של הבית יהרסו או יפגעו."חוזקו של העץ נמדד בעומק שורשיו. הארכיטקטורה שאנו יוצרים היא זהה- אדריכלות עם בסיס חזק ושורשים עמוקים שמהם נוצרים הרעיונות הנפלאים ביותר." מסכם ואן דר מיר את סיפורו של הבית שזיכה אותו בפרס "הבניין של השנה" לשנת 2011 בהולנד.