שיפוץ בית - חוץ ופנים, ישן וחדש

כבוד לעברו של המבנה הוותיק שרכשו ברמת השרון, הנחה את דייריו - מתכנניו האדריכלים נטלי זכרוני ויניב פרדו בתכנון שגיבשו לצורך הרחבתו. התוצאה: מרחב מגורים שכמוהו כעלילה מתפתחת ומפתיעה, בה משתלבים בהרמוניה חוץ ופנים, ישן וחדש

מאת: מיה אור | צילום: עמית גירון | אדר' נטלי זכרוני ויניב פרדו 03/04/2013
כשהחליטו האדריכלים נטלי זכרוני ויניב פרדו לעזוב את המולת הכרך הסואן של תל אביב לטובת סביבה שקטה וירוקה יותר, הם מצאו בשכונה הותיקה ברמת השרון מענה למבוקשם. עם כל "באזז" הבנייה החדשה שעוטף את האזור כולו, הצביון של פעם שעדיין נסוך בה נשא חן בעיניהם, וכך גם בתיה הותיקים שנבנו בראשית שנות השבעים עבור אנשי משרד הביטחון, והם ממוקמים על מגרשים גדולים יחסית ומגלמים את סגנון הבנייה שרווח בעת בנייתם.  

 

מטבע הדברים, כל רכישת בית קיים כרוכה בשיפוץ הבית על מנת להתאימו לצרכי דייריו, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר באדריכלים שזוהי עבורם הזדמנות "לעשות לביתם" תרתי משמע, ולממש העדפות אסתטיות אישיות. עם זאת, ושלא כמצופה, מבט מהחוץ אל ביתם של נטלי ויניב, מבהיר כי דבר לא שונה בחזותו המקורית: חד קומתי, מחופה טיח "שפריץ" ואטום יחסית כלפי הרחוב, תריסי גלילה מעץ סוגרים על פתחי חלונותיו, ומספר מדרגות מובילות אל דלת הכניסה.

 

"סוג זה של מבנים וארומת הוותק שלהם מגלמים זהות שאותה רצינו לשמר, ולכן את שיפוץ הבית ותוספת הבנייה תכננו כתגובה לקיים ובהתייחס אליו" אומרים נטלי ויניב. ואולם, שימור החזית הקדמית הוא רק פרק ראשון בסיפור התכנון, שאינו מרמז כלל ועיקר על התפתחות ה"עלילה", אשר עם פתיחת דלת הכניסה לבית מקבלת תפנית דרמטית- סגירות המעטפת הקדמית מתחלפת בפתיחות ובנוכחות חוץ חזקה הנמהלת בתוך חלל פנים, וזהו, למעשה, הנרטיב הרוקם אותה ושזור בכל רבדיה: שילוב של ישן וחדש, של חוץ ופנים.

 

 

 תוספת הבנייה שגיבשו נטלי ויניב נרקמה כתכנית המארגנת את הבית לאורכה של חצרו כשהיא חוברת לנוף עצי ארץ ישראל ותיקים שניצבו בה, ובתוכו פנימה מדגיש המתח הנוצר בן המבנה המקורי לבנייה החדשה חלוקת חלל ברורה ומוגדרת: חלקו הוותיק המאופיין בסגירות מאכלס את האגף הפרטי (שלושה חדרי ילדים ויחידת הורים), מספק לו את הממד המגן והעוטף שראוי לו, ואילו החלק החדש שנוסף לו מכיל את האגף הציבורי המאופיין בפתיחות רבה, עד כדי טשטוש תחומים בין פנים לחוץ ושזירתם לכדי מרחב מגורים אחד המשלב בית ופטיו. תכנון התוספת מושתת על מה שנטלי ויניב מכנים קומפוזיציה של בטון וזכוכית, סוג של אלמנט פיסולי המשתלב בגיאומטריה של הגג המקורי תוך יצירת תצורת פרפר וחללים מסוגים שונים. קומפוזיציה זו, הם מסבירים "היא היפוך של הבנייה המסורתית, בה האלמנטים ה"כבדים" והמסיביים משמשים כמסד ונושאים מעליהם את האלמנטים ה"קלים" יותר. כאן, האלמנט הכבד הוא דווקא הגג העשוי בטון, וכקירות משמשות מחיצות זכוכית אווריריות". הגג נוצק בטכנולוגיה בסיסית ("בטון קרשים") המטביעה בו את תצורת העץ ומגלמת בכך הומאז' לסגנון הברוטאליזם של שנות החמישים, כמו גם רובד נוסף של הנרטיב התכנוני, כאשר את שני חלקיו (הישן והחדש), מאחד חיפוי אבץ.  "הבנייה ככלל", אומרים נטלי ויניב "תוכננה באורח שיבטיח את שילוב הבית בנוף סביבתו, תוך מזעור עבודות העפר והבינוי ושמירת הקיים". בהמשך לכך,  החומריות שנבחרה על ידם  עבור שיפוץ הבית קשורה קשר הדוק לגישה ירוקה שנקטו ולממד המסורתי עליו ביקשו לשמור, דוגמת שימוש בחומרי בנייה שייצורם אינו דורש אנרגיה רבה, בחומרים מתכלים כעץ, חומרים מקומיים כבטון, או בחירת חיפוי האבץ המאופיין בתוחלת חיים ארוכה. דגש רב ניתן גם לבידוד תרמי יעיל של הגג, הקירות והחלונות ובתוך כך גם לחיסכון באנרגיה , לניצול אנרגיית שמש ויצירת אוורור טבעי, כמו, למשל, התקנת רפפות בחלקן העליון של מחיצות הזכוכית על מנת להבטיח סירקולציה של אוויר, ולמרות שילוב החצר הפנימית שאמנם מגדיל את שטחי המעטפת, קרינת השמש החודרת לפטיו הינה קרינה פסיבית.  

 

חדר הטלוויזיה כפרק הפרדה/חיבור בין הסלון והמטבח. חללי הבית אינם נחשפים באחת, אלא מאורגנים כציר בתצורת Z.
 

 במסגרת תוספת הבנייה ושיפוץ הבית הורחב שטחם של הסלון ושל יחידת ההורים, והחללים החדשים שנוצרו הם חדר משפחה/טלוויזיה, מטבח וחדר אוכל , וכן הפטיו שהינו חלק בלתי נפרד ממרחב המגורים, ולמעשה, כמו מרחיב/משלים את המסה הבנויה. הפתחים הרבים משמרים את הצביון המקורי "של פעם"- עשויים עץ בגון שמנת בהיר, ובאותה רוח התריסים שהותקנו בחלונות הם תריסי גלילה עשויים עץ. קירות החלל נצבעו בלבן, ריצוף החללים החדשים נעשה באריחי אבן גיר מקומית, ושלא כמקובל בסגנון הבנייה העכשווי, הכניסה לבית אינה חושפת את כלל אזורי החלל הציבורי באחת, אלא מזמנת תהליך של גילוי רצוף משחקי מבטים משתנים ופרספקטיבות שנפתחות. אזוריו השונים סדורים במעין תצורת Z המייצרת ציר תנועה עקלתוני  המגדירם בבירור:  "מאחורי/בעומק" הסלון שהורחב ממוקם  חדר המשפחה, בהמשכו וכמו באלכסון לסלון ממוקם המטבח, ואת הציר חותם  חדר אוכל. האורח בו כל אחד מחללים אלה מקבל את הכבוד הראוי לו ועוטה אופי וחזות משלו,  מייצר עניין ויזואלי משתנה ונוף פנימי עשיר ומפתיע. כך, לדוגמה, חדר המשפחה, הצופה אל הסלון ונצפה ממנו דרך פתח חלון גדול,  מרוצף  בעץ, ולצד אלמנט קירוי שקוף ששולב בשטחו הוא מתקבל כמעין "הכלאה" בין פטיו וחלל פנים, ובתוך כך משווה תחושת חוץ מסוימת גם בכיוון זה של החלל. המטבח הממוקם בהמשך לו נפרש כחלל מאורך, מודרני ועכשווי, שעיצובו משלב יחידות נגרות בגימור צבע לבן, משטח עבודה מאבן גרניט ירוקה, וחיפוי זכוכית המותקן מעליו, על גבי קיר הבטון. לבד מחלקת קיר שנבנתה בו לצורך שילוב המקרר ויחידת אחסון מקיים המטבח קשרי עין ישירים עם הפטיו מבעד למחיצת זכוכית שקופה, וזרימתו האורכית מובילה  אל חדר אוכל. חלל זה, שתוכנן במתכונת מסורתית של "חדר אוכל כמו חדר אוכל", מתגלה כפינת חמד מזמינה במיוחד, המביאה את הרעיון התכנוני לידי ביטוי מיטבי: תקרתו היא תקרת הבטון ה"ברוטאלי סטית", מבעד למחיצות הזכוכית שתוחמות אותו נשקף נוף עצים כבירי מידות שכמו מסוככים עליו, ואזור הפטיו המקורה שמשתרע בהמשכו מעצים את ממד חיבורו עם החוץ.  העניין המשתנה שמאפיין את חלל הפנים, בא לידי ביטוי אף בפטיו, שמהותו מתרחבת הרבה מעבר להגדרה של אזור חיצוני, והוא נוטל חלק פעיל בהתנהלות התנועה והחיים בבית כסוג של חלל לכל דבר. שטחו  אינו משתרע כמרחב הומוגני אחד, אלא נחלק לשלושה אזורים עם הפרש גובה קל ביניהם, כתוצר של תנאי השטח: אזור מרוצף דק "רגיל" (איפיאה), אזור מחופה אבנים שביניהן מבצבצת צמחייה ירוקה, ואזור מקורה ותחום בקורות עץ משופעות המתקבל כעוד חדר, רק חיצוני.  

 

המטבח: חלל מאורך, מודרני ועכשווי: יחידות נגרות בגימור צבע לבן, משטח עבודה מאבן גרניט ירוקה, וחיפוי זכוכית המותקן על גבי קיר הבטון.
 

חדר האוכל החותם את ציר התנועה: משמר ממד מסורתי של חדר אוכל כמו חדר אוכל ופונה אל חלקת הפטיו המשתרעת בהמשכה.
 

הפטיו, שהגדרתו מתרחבת הרבה מעבר להגדרה של אזור חיצוני, והוא נוטל חלק פעיל בהתנהלות התנועה בבית כחלל פנים לכל דבר ומקום של מפגשים.
 

 חיבור הישן והחדש שרוקם את שפת התכנון הארכיטקטוני, מאפיין אף את שפת העיצוב, שכמוהו נרקמת כאסתטיקה של חיבורי עולמות המשתלבים לכדי שפה אישית שאינה נצמדת לתכתיב אופנתי כזה או אחר. אלה לצד אלה אפשר למצוא בחלל הנעים פריטים ישנים שלוקטו בשווקים, מהם כאלה שנטלי ויניב רכשו עוד בימיהם הסטודנטיליים, פריטים מודרניים מסוגננים, ופריטים קלאסיים-אייקוניים שנרכשו בקפידה אנינה. בחדר המשפחה, למשל, ניצבת ספה בעיצובה של איילין גריי, השולחן בחדר האוכל הוא עיצוב של פרנק לויד רייט, ובסלון אפשר להשתרע על השזלונג של לה קורבזייה ולחלופין לשבת על כורסאות באוהאוס שנרכשו בשוק הפשפשים בחיפה.  גופי התאורה מאידך, מבטאים את צדו החדש של העיצוב, דוגמת פסי צבירה עם ספוטים או גופים דקורטיביים נחשקים עליהם חתומים מובילי סצנת העיצוב העכשווית כפיליפ סטארק ,ג'ספר מוריסון או אינגו מאורר.  את הקומפוזיציה האסתטית משלימה נוכחותם של ספרים, של יצירות אמנות של אופיר דור (אח של יניב), עמית גרון, סיגלית לנדאו ואיתמר שמשוני, ויותר מכל של משחקי המבטים המעשירים אותה בממד מיוחד. וכך, בין  הפנים והחוץ, וכשתכני עבר חוברים בהרמוניה להווה ולחדש, אין ספק שביתם של נטלי ויניב עוטה זהות ייחודית המאחדת את כל המהויות העומדות בבסיס תכנונו לכדי חוויית מגורים שלמה ושובת לב.

 

מתוך מגזין בית ונוי 119: " חוץ ופנים, ישן חדש"

 

 

רוצה לקבל מאיתנו מידע על מוצרים ורעיונות להשראה?


תחומים שמעניינים אותי