סיפורו של הבית השוכן במושב חד נס החל, למעשה, בנופש שבילו בני הזוג במקום, ואשר גרם להם להתאהב בו. יופיו של האזור ונופו המשקיף אל עבר הכנרת ורמת הגולן, ניצחו את השכונה האורבאנית- נחשקת במרכז הארץ בה התגוררו עד אז, וברור היה להם שזוהי הסביבה בה הם רוצים לחיות וליהנות מהשקט והנוף.
עם הכוונה "להצפין" נולד גם רעיון להקים במקומם החדש חדרי אירוח, ועל מלאכת התכנון המשולב, הן של הבית והן של הצימרים, ניצחה האדריכלית מיכל שיין: "המגרש שנרכש היה מגרש שכבר עבר פיתוח ומשתרע על שטח של דונם, ובהתאם לפרוגראמה שדיברה על בית ועל חדרי אירוח כשני מתחמים נפרדים, המטרה הייתה למקמם כך שכולם, הן בעלי הבית והן המתארחים בצימר יוכלו ליהנות מחופשיות, מהשקט הסביבתי ומהנוף העוצר נשימה, ובה בעת גם מפרטיות " היא אומרת. עבודת הפיתוח שנעשתה בשטח המשופע יצרה בו שני מפלסים שהפרש הגובה ביניהם הוא 3 מ', ואותו ניצלה שיין למיקום המתחמים הנפרדים: מיקומו של הבית הפרטי נקבע במפלס העליון, ואילו מתחם הצימרים- שניים במספר, במפלס התחתון, כאשר דק הממוקם ביציאה מחלל המגורים של הבית העליון מהווה, למעשה, את גגם של הצימרים תחתיו, משלים את ההפרדה ביניהם, "חוסם" את שדה הראייה בין מתחם למתחם ומאפשר פרטיות מקסימאלית. "ההישג המשמעותי, הוא שהקומפלקס כולו צופה אל נופי הכנרת ומדרונות הרמה, ומכל "מתחם" נשקפת פיסת נוף מרשימה ללא שום הפרעה" אומרת שיין.
מתארו של הבית נחשף כשני גושים משופעי גגות שפתחים אנכיים צרים מלווים אותו בכל היקפו כמוטיב חוזר. הכניסה אליו, העוברת דרך דלת ברזל בעבודת נפחות עם פתיחת "פיווט", מוקמה במרכז המבנה, וחללו הפנימי נפרש על פני קומה אחת הנחלקת לאזור ציבורי ואזור פרטי, עם מעברים מרווחים ביניהם ופתחים המאפשרים יצירת דיאלוג מיטבי עם נוף החוץ. לצד דיאלוג זה ביקשה שיין גם לחבור כמה שיותר לרקמה הסביבתית של האזור ה"בזלתי", ובתוך כך בחירת החומרים והצורניות נגזרה ממנה. חיפוי הגג, לדוגמה, נעשה ברעפים אפורים, וזווית השיפוע שלו נמתחת במקביל לזווית המדרון, כך שגודלו של הבית נטמע, למעשה, בשיפוע הקרקע והוא זורם עם סביבתו ואינו "מתנגד" לה. לחיפוי החוץ נבחר טיח פיגמנטי בגון אפור, תואם לגון הרעפים, ולמסגרות האלומיניום של הפתחים גון אפור גרפיט, ה"מתיישבים" היטב עם המרקם הסביבתי.
הכניסה לבית
אזור הסלון: חלל גבוה שפתחים גדולים בחזיתו מייצרים דיאלוג עם נוף הסביבה, ודק הממוקם ביציאה ממנו כמו ממשיך את החלל ו"נעלם" אל תוך המרחב. ההתייחסות לסביבה מצאה את ביטויה גם בהיבטים אקולוגיים שננקטו בתכנון, דוגמת חישוב מיקומי הפתחים תוך התייחסות לצריכת אנרגיה מופחתת ויצירת הצללות נדרשות, שימוש בחומרים מקומיים להפחתת צורך בשינוע, וצמצום השתלטות על הקרקע. חדר המגורים, למשל, מוקף פתחים גדולים, ותקרתו המתנשאת לגובה 5.5 מ' מגיעה עד קו הגג, כך שהחום, אשר באופן טבעי עולה למעלה, משתחרר החוצה ומפחית את הצורך במיזוג גם בימי קיץ מהבילים. לריצוף חלל הפנים משמש פרקט עץ אלון מעושן, שלדברי שיין מזכיר בגונו את הצמחייה צרובת השמש של הרמה, תקרת העץ שנגזרה מגג הרעפים נצבעה בלבן, ותכנון התאורה משלב גופים שקועים בעיקר, עם תוספות מדודות מאד של גופים דקורטיביים. שילובם של כל אלה מייצר חלל רגוע ואוורירי אותו משלים פתח חזיתי גדול בחלל המגורים, ממנו ניתן להישיר מבט אל הנוף, כאשר דק העץ הממוקם ביציאה ממנו כמו "ממשיך" אותו, ו"נעלם" לתוכו בסוג של תחושת אינסוף.
מבט מאזור הסלון אל עבר המטבח ופינת האוכל: חלל אוורירי, בהיר ומרווח, שפתחים גדולים מחדירים אליו את הנוף/מעניקים מבט ישיר אליו. 
חדר שינה - מבטים אל הנוף, ועיצוב נקי וחמים כאחד. המטבח הממוקם בצדו השני של מרחב זה משלב בתכנונו יחידת קיר גדולה עם חזיתות M.D.F בגימור צבע לבן בתנור, ויחידת אי גדולה הניצבת במקביל אליה. יחידה זו מכילה בתוכה את כל פונקציות העבודה, ובהיותה בנויה מבטון ששימש כחלק מחומרי הבנייה ה"כלליים" היא מגלמת עוד היבט של הממד הירוק. למרות ממדיו והסטנדרטים הגבוהים שהובילו את תכנונו ובנייתו, הבית אינו מנקר עיניים, ועיצוב הפנים המינימליסטי למדי, משמר תחושת פשטות נעימה ולא פורמאלית, כמו גם את ממדי המרחב והאווריריות שהחלל מעניק. מרבית פריטי הריהוט לוקטו ע"י הדיירים במהלך השנים, כשהם משלבים סגנון מודרני עם נגיעות וינטאג' ומראה רטרו תוך יצירת אמירה אישית, חמימה וטבעית המשקפת היטב את אופיים.
הצימרים הממוקמים במפלס התחתון של השטח עוצבו כחללים מפנקים שנועדו להעצים את התחושות שהסביבה מעניקה הרחק משאון העיר ההומה. הגון השולט בעיצובם הוא לבן, ובכלל זה ריצוף העץ ותקרת העץ, המייצרים חלל בהיר מאד נסוך שקט ושלווה בו משתלבים פריטי ריהוט מודרניים ואלמנטים מפנקים להנעמת השהייה בו. מכל צימר ישנה יציאה לדק עץ המכיל גם מחיצה המפרידה ביניהם, ומעבר לו ממוקמת בריכת שחייה הפונה אל הנוף ונצפית אף תוך שכיבה במיטה. שכן אחרי הכול, ואולי בעצם לפני הכול, הנוף הוא הבונוס האמיתי של המקום, זה שהביא את הדיירים לעזוב את חקו של המטרופולין, לקבוע בו את מושבם ולהקים את הצימרים המאפשרים גם לאורחיהם ליהנות מיופיו.
מתוך מגזין בית ונוי 116: "ביתי אל מול גולן"