קרובים, קרובים - בית פרטי בהוד השרון

למקרא סיפורו של הבית שתכננה האדריכלית זהבית שפיצר-זוהר למשפחתה המורחבת יש ודאי מי שירים גבה, אך הערכים העומדים בבסיסו והמארג האנושי שהוא מכיל בתוכו יכולים לשים לאל כל התייחסות צינית ובדיחות שעניינן יחסי חתן-מחותנים או פערי דורות בין הורים-ילדים-נכדים. "ההצעה למגורים המשותפים עם ההורים הגיעה דווקא מאיתנו, הדור הצעיר" מספרת  זהבית שפיצר "הקשר המשפחתי שלנו הוא חם מאד והדוק מאד, וכאשר נקרתה הזדמנות לרכוש את הבית שהינו גדול למדי זה היה אך טבעי מבחינתנו". יתרה מזאת: בביתה של המשפחה המיוחדת הזו מתגוררת נכון לעכשיו גם האחיינית/ הנכדה שהוריה עקרו לאזור צפוני יותר, והיות והיא עומדת לקראת סיום בי"ס תיכון העדיפה להישאר במסגרת המוכרת לה באזור המרכז.   

הבית, חציו ה"אחורי" של דו משפחתי בהוד השרון, נרכש כשלד נתון ואת המשך התכנון טוותה שפיצר יחד עם האדריכל סטפן מטי, שותפה למשרד האדריכלים "שניים אדריכלים". מטבע הדברים הקונספט שגיבשו נשען במידה רבה על המארג המשפחתי המיוחד, אשר הנחה את חלוקת החלל המשתרע על שלוש קומות: קומת קרקע המשמשת את ההורים ומעוצבת באורח מוקפד ומפנק, ובכלל זה מתנאה בכניסה נוספת נפרדת וחצר אנגלית מטופחת; קומה ראשונה/עליונה בה ממוקמים חדרי הילדים ויחידת ההורים; וקומת כניסה עם יציאה לגינה, שהינה קומת מגורים משותפת בה מתרכזים, למעשה, חיי המשפחה המורחבת וכל הווייתה עונה על הסמנטיקה של חלל מגורים "לחיות ביחד פירושו לחיות ביחד, וזו הייתה הכוונה מלכתחילה כשדיברנו על מגורים משותפים" אומרת זהבית שפיצר. בתוך כך, למשל, בנוסף לאזורים הציבוריים שהימצאותם בשטחה מצופה, תוכנן בה גם אזור המשמש כפינת לימודים/שהייה לילדים בו שולבו שולחן עבודה, מחשבים, משחקים, פסנתר וספרייה, ובהיותו פתוח אל כלל מרחב הקומה הוא מייצר מציאות של קרבה פיזית בין בני הבית והילדים אינם ספונים "אי שם" בחדרם. 

לצד מימוש תחושת ה"ביחד", ביקש הקונספט התכנוני לייצר דיאלוג עם נוף החוץ והגינה, ושפה אסתטית נקייה ש"תקלוט" אותו לתוכה כראוי- מודרנית אך לא קרה. שפת הצבע והחומר שנבחרה מתבססת על גווני לבן ואפור עם "הבלחות" ספורות של שחור, וההיצמדות המוקפדת לגוונים מייצרת חזות קוהרנטית ונעימה לעין: ריצוף באריחי גרניט אפורים שהיו נתון קיים בשטח, קירות לבנים, ופריטי ריהוט ונגרות המגלמים אף הם את מסגרת הצבע. לצורך השקעת תשתיות בוצעה בחלל הנמכת תקרה שתוכננה כשני מלבנים נקיים המנותקים מהקירות, כאשר המרווח ביניהם נוצל להתקנת גופי תאורה סמויים המייצרים משחקי אור ואפקטים רכים. עם מודעות לצו השעה הירוק, הקפידו שפיצר ומטי לבסס את התאורה על שימוש בגופי לד או PL חסכוניים, והחשיבה הירוקה ככלל, מוצאת את ביטויה גם במערכת מיזוג האוויר הפועלת בשיטת אינוורטר החוסכת אנרגיה, או בבחירת בדי ריפוד טבעיים ונושמים.

"נקודת המוצא של תכנון החלל הייתה המטבח" אומרת שפיצר "אנחנו אמנם אמא ובת, אבל בה בעת גם שתי נשים שלעתים עושות בו שימוש במקביל, וצריך היה לתת את הדעת למרחב נוח וגדול דיו שיאפשר זאת. מעבר לכך, כמשפחה אנחנו נהנים לבשל גם עם הילדים ורואים בכך בילוי זמן נעים". ואמנם, המטבח המרווח עונה על ה"קונסטלציה" הלא שגרתית עם יחידת כיור/משטח עבודה נדיבי ממדים הצופים אל הגינה "כדי שגם מי שעסוק במטבח יוכל ליהנות מנופה" לדברי שפיצר; יחידת קיר הממוקמת בעומק השטח, מאכלסת בתוכה מכשירי חשמל וחוברת אל יחידת הכיור בתצורת ר'; ויחידת אי גדולה הממוקמת בניצב ליחידת הכיור, משמשת לאחסון, עבודה, כדלפק אכילה, ובמיקומה בחלל אף מגדירה את שטחו של המטבח במרחב הפתוח.   

יחידות הכיור והאי מתהדרות בגון לבן ומשלבות חזיתות שלייף לק ומשטחי קוריאן, ויחידת הקיר עוטה גון שחור מבריק שבתוכו מוטבעים כיתובים. אלמנט נוסף ששולב במטבח הוא מדף עץ אלון שכמו "חוצה" שתי ויטרינות קבועות קיר שתוכננו ייעודית  עבור סרוויס "רוזנטל" העובר במשפחה בירושה, כשנוכחותו יוצקת לחלל המודרני תוכן אישי וערך סנטימנטאלי שלעולם עושה את שלו. כסוג של המשך ישיר למטבח שדייריו נהנים לבלות בו, פינת האוכל, המצויה בשימוש תדיר, היא אזור מלבב ומזמין הממוקם בפינת החלל לצד עמוד שכמו מסמן-מגדיר אותו , מקורה בתקרת סקיילייט ותחום בויטרינות דרכן נשקף מראה הגן. במרכזו ניצב שולחן גדול שעוצב ע"י זהבית שפיצר וסטפן מטי עם רגל עץ ומשטח קוריאן, וכיסאות לבנים שצוותו אליו והינם, למעשה, כיסאות גן, חוברים היטב לאשליית ההימצאות בחוץ שמייצרת השקיפות העוטפת אותו. 

פינת הישיבה של הסלון עוצבה כאזור נינוח המרוכז מול קמין מאורך ששולב אינטגראלית בתוך קיר גבס שנבנה עבורו ומשלב גם יחידה המאכלסת את מערך הבידור, וכל חזותה מגלמת את נוסחת הצבע השלטת בחלל: ספה שחורה הקוראת להתרווח בתוכה, שתי כורסאות בריפוד פסי שחור-אפור, שולחן עגול לבן, וגוף תאורה מסוגנן שהינו בבחינת פריט נדיר- רק חמישה כמותו קיימים בעולם- ואשר בשונה מכל גופי התאורה האחרים ששולבו בחלל מפיץ תאורה חמה. 

בקומה העליונה תוכנן חללה של מבואה ממנה "מתפצלים" החדרים לשמש כפינת טלוויזיה משותפת לכולם, וחדרי הילדים מהווים המשך ישיר של הקפידה המאפיינת את שפת הבית "הילדים בחרו את הצבעים האהובים עליהם והעיצוב התבסס על בחירתם" אומרת שפיצר על החללים שעל דלתותיהם הוטבעו שמות הילדים והם חושפים טוטאל לוק חינני שמשלב טפטים, שטיחים, ריהוט צבעוני, ואף גופי תאורה מסוגננים משל חברת MOOOI. פריטים אנינים מ"בתים טובים" שולבו גם בחללים נוספים, דוגמת יחידת כיור משל חברת אנטוניו לופי שהוזמנה ויובאה במיוחד לחדר הרחצה של יחידת ההורים והורכבה במקום.