רגש, קשר, תקשורת, כנות חומר, מחבק ועוטף, הן מילים שחוזרות שוב ושוב כשהאדריכל יואל יושפה מדבר על תפיסת התכנון שלו "בעצם אני מתכנן חיים." הוא אומר "יופיו החיצוני של הבית חשוב מאד אך הוא רק אחד המרכיבים במכלול שעיקרו יצירת מצע ל"חיים טובים" מראה הבית קיים בזיכרון בעליו גם כשהם מחוצה לו, ומקנה להם תחושת נועם וסיפוק.
פנים הבית, מבחינתי, צריך ליצור בסיס מוצלח לסיטואציות שונות ומגוונות של החיים, להנאה מאינטימיות או פתיחות, לרוגע ומנוחה או לאירוח, וככלל לכל הפעילויות הטריוויאליות של חיי יומיום, כך שמראהו, פרטי עיצובו הפנימי ותכנון הזרימה בו נועדו למטרה זו", זוהי תמצית משנתו הסדורה, והמטרה עליה הוא מדבר אכן מקבלת ביטוי בביתו הפרטי ברעננה, שבנייתו הושלמה זה לא מכבר. שכן עיצוב ככלל, אליבא דה יושפה, אינו ישות עצמאית "עיצוב חייב לקיים אינטראקציה עם האדם הצורך אותו, משתמש או חי בו, והיא זו שמעניקה לו את ה"לגיטימציה" להיחשב ככזה. כך, בהתייחס לתכנון ועיצוב בית, לא מספר החדרים או המפלסים הוא שקובע את איכויותיו, אלא האופן בו החללים השונים מתקשרים זה לזה התחושות העולות מהם וההנאה הרגשית שהם מסבים לדרים בהם".
הבית, שמתארו תוכנן כשני גושים נקיי קווים - גוש קדמי נמוך ומחופה עץ, וגוש אחורי גבוה, מחופה טיח ומקורה בגג רעפים, נבנה על מגרש מאורך ששטחו כ-480 מ"ר, אך למען האמת קשה להתייחס במושגים "עובדתיים יבשים" למראה שמיד עם חציית שער הכניסה מהרחוב מתגלה כמרחב של בית וגן המתמזגים ונמהלים זה לתוך זה תוך יצירת שלמות אחת שכולה פתיחות וקבלת פנים מזמינה.
הקונספט הרעיוני של יושפה היה ליצור חוויית מגורים אסתטית המושתתת על יחסי פנים וחוץ, וכמי שלצד עיסוקו באדריכלות עוסק גם בציור "אני מצייר מאז שנולדתי, הרבה לפני שהפכתי לאדריכל", בחירתו בחומר וצבע ככלים למימוש הרעיון, אינה מפתיעה. ההפתעה מגיעה מאופני השימוש בהם, מהשילובים הלא מצופים ומצורות העיבוד, שאכן מנסחים עניין שונה מהצפוי והמוכר, בוויזואליה, כמו גם בתחושה - תחושת שלווה מהולה בהדר מאופק, הגורמת לעצור לרגע, להתבונן ולשאוף את האווירה.
בטון, גווני אפור, שקיפות, מים ובעיקר עץ, הם השחקנים הראשיים במרחב שמתנשא גבוה מעט ממישור הרחוב. להוציא עצים שתולים שנוכחותם בשטח כמו מסמנת בטבעיות את הדרך אל עבר הדלת, אין כאן הגדרת שביל באמצעות חומר ריצוף אחר האופייני לבתיו של יושפה. מיד כשעוברים את השער, עולים מספר מדרגות, נחשפים לרצף ויזואלי המטשטש הגדרות בין פנים וחוץ, ולמעשה, מכניס את הבאים לחלל הפנים עוד בטרם הגיעו אל דלתו הרשמית. יושפה, בן של נגר ש"גדל על עץ" ורוחש לו אהבה מיוחדת, בחר בו "להוביל" את המערך החומרי של התכנון, וכך, למעט שטח משמאל לכניסה שהוקצה לחנית כלי רכב ורוצף בקורות עץ {אדני רכבת}, כל המרחב הנפרש לעין תוכנן כדק עץ המשתרע במבנה מפלסים וממשיך "לטפס" גם כחיפוי חזיתו הקדמית של הבית (הגוש הנמוך) תוך יצירת תחושה שמדובר בחדר לכל דבר. תחושה זו מתעצמת נוכח החמימות שמגלם החומר ואופן הטיפול המדויק בו, שמשווה עידון צורני מהסוג שמקובל למצוא בנגרות ביתית: שימוש בסרגלי עץ איפאה נבחר בחתך צר מהמקובל, אשר הותקנו בצפיפות תוך הותרת מרווחים קטנים מאד בין סרגל לסרגל.
מבט מחלל הפנים אל עבר מבואת הכניסה לבית, שהינה אזור בפני עצמו, נוח ומזמין לשהות בו.
מבט מחלל הפנים אל עבר מבואת הכניסה לבית, שהינה אזור בפני עצמו, נוח ומזמין לשהות בו. מבט מהמפלס העליון של קומת הכניסה: מרחב אחד, שלמות אחת: בית וגן המתמזגים זה עם זה ונמהלים זה בתוך זה.
הדק תחתון ממוקם בפתח היציאה מחלל הסלון, נושק לו כהמשך ישיר ומשלב בשטחו בריכת שחיה ופינת ישיבה סלונית, והדק העליון הינו אזור מבואת הכניסה לבית, שהגדרתה מתרחבת הרבה מעבר למהות של אזור כניסה בלבד- שטחה המרווח מחופה בפרגולה, וספסל עץ שהוצב בה, צופה אל חלל הפנים דרך ויטרינה גדולה שתוכננה גם בצדו זה של הבית, הופך אותה למקום בפני עצמו, נעים ומזמין להסב בו. לעומת העידון הצורני של הדק והחיפוי, לבניית הפרגולה עשה יושפה שימוש בבולי עץ המלוק (סוג של אורן) מסיביים למדי שנחתכו בחיתוך מדויק ונקי בדומה לקורות בטון, כאשר הבדלי הסוגים והטיפול השונה שהוענק להם יוצקים לאזור המבואה עניין צורני שנע בין גולמי למעודן והמהוקצע, ואת איכויות הטבע שיוצרת נוכחות החומר ככלל, משלים עץ הדר ארוך גזע שבוקע מתוך רצפת העץ.
חלל הפנים רחב ידיים, מאופיין בפתיחות המעניקה מבטים "ארוכים", ומתוכנן במבנה מפלסים לניצול מיטבי של ממד הגובה. קומת הכניסה היא הקומה הציבורית שנחלקת למפלס מבואה-מטבח ולמפלס סלון-פינת אוכל המקושר באמצעות ויטרינות גדולות ישירות לדק, וממנה מובילים גרמי מדרגות למפלס תחתון עם יציאה לגינה האחורית, ולשלושה מפלסים עליונים: מפלס יחידת ההורים; מפלס חדרי הילדים החולקים חדר רחצה משותף, ומפלס עליון שתקרתו המשופעת נגזרה מקירוי הרעפים, וחדר גדול שתוכנן בו ניתן לחלוקה לשני חללים נפרדים. דיאלוג הפנים-חוץ שעמד בבסיס התכנון, זיכה כל מפלס ומפלס בסוג של קשר ישיר עם החוץ, ובתוך כך מפלס חדרי הילדים מתהדר במרפסת מרוצפת עץ הפונה אל החזית הקדמית ומצטטת בחזותה את הדק המצוי תחתיה; במפלס העליון ישנה מרפסת הצופה אל הגינה האחורית; ומפלס יחידת ההורים מאפשר ליהנות מנוף צמרות העצים הנשקף מבעד לחלונותיה. מטבע הדברים, הדיאלוג במיטבו מתקיים כמובן בקומת הכניסה ובמפלס התחתון, אשר מעבר לעובדה שהם כוללים יציאות ישירות אל החוץ (ובכלל זה מהמטבח), תוכננו תוך הקפדה על קיום קשרי עין ישירים עמו. כך, לדוגמה, הגינה האחורית נחשפת דרך המרווחים שבין מדרגות העץ המוליכות אל המפלס התחתון, כמו גם דרך פתח גדול שנפער בקיר ההפרדה בינו לבין המטבח, כך שהסבה לדלפק המשולב ביחידת האי הגדולה שניצבת במרכז שטחו חושפת את היושבים לשני הכיוונים- לדק והבריכה שבחזית הקדמית, ולגינה האחורית.
המטבח שבמרכזו ניצבת יחידת אי גדולה, נוחה ופונקציונאלית. נגרות פנים: נגרית אמבר מבית טיטאן
מבט מתוך עומק הסלון אל עבר מרחב קומת הכניסה המשתרעת על שני מפלסים. במפלס העליון ממוקמים מבואת כניסה מרווחת הכוללת פינת ישיבה
בניגוד למראה החמים וספון העץ של החזית הקדמית, כסוג של היפוך תפקידים או שבירת ציפיות, חזותו של חלל הפנים שונה בתכלית, ונרקמת מחומרים וגוונים האופייניים יותר לשימושים חיצוניים, דוגמת אבן שיש טבעית בגוון אפור לא אחיד, אשר אריחיה לא עברו מיון על מנת לשמר את הממד הטבעי של החומר, או בטון המשמש לחיפוי חלק של קיר בסלון. עם זאת, הקשר החומרי בין שני המרחבים נשמר באמצעות אזכורים הגולשים מהחוץ אל הפנים ו/או להפך, כמו, למשל, סרגלי העץ המחפים קטעים מסוימים מקיר הסלון, או השימוש בבטון שהינו הד ויזואלי של הגדר הבנויה שמקיפה את המרחב.
מבט מחלל הפנים אל עבר מבואת הכניסה לבית, שהינה אזור בפני עצמו, נוח ומזמין לשהות בו.
תאורת החלל מושתתת רובה ככולה על גופים שקועים ונסתרים המייצרים אפקטים רכים של אור ומשלימים שפת עיצוב בהירה ונקייה- מצומצמת יחסית מבחינת פריטי ריהוט, ובו בזמן עשירה בזוויות מבט ובנוף החוץ העוטף אותה מבעד לויטרינות הגדולות שתוכננו ללא כל חלוקות שהן ומייצרות תחושה שאין כל הפרדה בין חוץ לפנים וגבולות הבית הם, למעשה, גדרות המגרש. כך, למשל, ברכת השחייה הממוקמת בתוך רצפת העץ ללא כל סימון או הדגשה נדמית כשייכת לסלון בדיוק כמו לפינת הישיבה בחוץ ונוכחת בחללו באותה מידה, כחלק בלתי נפרד ממנו. תחת הפלסמה הגדולה, כשהוא מובלע בתוך הקיר בפשטות, ללא הדגשת גבולות, משולב קמין צר וארוך ולהבת האש המשתקפת בויטרינת הזכוכית יוצרת אילוזיה של אש בתוך המים, כעוד אחד מהשילובים הלא צפויים שמספרים את סיפורו של הבית ושל תיאורית האינטראקציה של יושפה, בעליו - מתכננו "המבטים מן הפנים הבהיר אל החוץ החם ולהפך, הניגוד בין העץ לסוגיו והאבן האפורה, הגן הניבט מכל מקום והאפשרות לפתוח דלת ולקפוץ היישר לבריכה, מראה האש הנשקף במים, המבטים הארוכים והיכולת לראות ולתקשר מאזור לאזור בחלל הפנים, צמרות העצים המלוות את היקיצה בבוקר, אור היום הרב שחודר פנימה ותאורת הערב שעוטפת את המרחב במראה פואטי - כל אלה הן אינטראקציות חווייתיות מרגשות ש"עושות את זה".
מתוך מגזין בית ונוי מס' 110: "דברים שרואים מכאן רואים גם משם"