בית מול נוף ברושים

מה שהכריע לטובת רכישתו של הבית הוותיק, חציו של דו משפחתי השוכן באחת מערי השרון, היה מיקומו הגובל בשטח פתוח ושדרת ברושים עתיקי יומין שניצבה בחצרו. אחרי הכול, אומרת אדריכלית הפנים מיכל האן, "הפואנטה בבית צמוד קרקע היא אפשרות קיום קשר עם החוץ, וכשראיתי את המגרש כבר ראיתי בדמיון את המראה שיחדור לתוך חלל הפנים". ואמנם, לאחר הריסת הבית המקורי, הבית החדש שנבנה על המגרש (כ-530 מ"ר) תוכנן כשהרעיון המרכזי הוא "חוץ ופנים שעובדים יחד עם מינימום הפרדה" לדברי האן. העמדתו על השטח נעשתה בהפניה טרפזית משהו, המותירה מרחב פתוח רב ככל האפשר, כיווני אור ואוויר "מוגברים", ואף מעניקה אשליה של בית בודד, כאשר את ההפרדה עם הבית הצמוד (שנוכחותו אכן אינה מורגשת כלל ועיקר) מייצר קיר לבנים שנבנה בגריד סימטרי תוך הותרת מרווח קטן בינו לבין המעטפת. בתוך כך התקבל מרחב ביניים שנוצל ליצירת מעין גינת פטיו פנימית הנוסכת ממד של שכבתיות מעניינת, ובאה לידי ביטוי בעיקר בחלל המטבח הפונה אליה ונהנה מהמראה.

המעטפת החיצונית מורכבת משתי תיבות מלבניות וסימטריות לחלוטין, ישרות קווים ונטולות תחכום צורני: החזית הפונה לרחוב אטומה ברובה, זו הפונה אל הגן שקופה לגמרי, ואת העניין הצורני מספקים פתחים אנכיים ואופקיים ששולבו בהיקפה. פנים המעטפת הינו חלל פתוח וזורם, גבה תקרה וללא קירות "סוגרים", כשהפתחים הגדולים בחזית האחורית מייצרים חזות אוורירית ומרווחת, וקושרים את מרחבי הפנים והחוץ בקשר רציף המעצים את תחושת הגודל. פתחים שנפערו במיקומים גבוהים, דוגמת פתח סקיילייט אופקי בתקרה, או פתח אופקי בקיר חדר רחצה של הקומה העליונה, מייצרים משחקי אור המעשירים את החלל בעניין משתנה, ואף מדגישים את ממד הגובה של החלל הכפול וקשר עין ישיר בין הקומות. שיאו של קשר זה הוא מפתח שנפער בקיר הקומה העליונה, כשחזיתו השקופה מייצרת מעין מרפסת שקופה הצופה אל החלל תחתיה. 

"רצינו בית מודרני, אך לא טרנדי, והקונספט המנחה היה כסיסמת המודרניזם - צורה שמוכתבת מהפונקציה" אומרת האן על החלל הדו קומתי שכל פרט בו אכן תוכנן בשם השגת נוחות מגורים. דלת כניסה מרשימה ונדיבת ממדים בגון בורדו, מכניסה את הבאים אל מבואת קומת כניסה המשתרעת משני צדדיה כמרחב אחיד נטול מחיצות, וגרם המדרגות המוביל לקומה עליונה ולקומת מרתף ניצב מולה. חלקו הארי של המרחב מרכז בשטחו את הסלון, המטבח ופינת האוכל, כאשר רחבות דק של הגן נחשפות מבעד הפתחים השקופים כהמשך ישיר שלו. חלקו של החלל הממוקם מצדה השני של דלת הכניסה מיועד לשמש כחדר משפחה/משחקים, ושני האזורים פתוחים זה כלפי זה תוך יצירת ציר אורך הנמשך "מקצה לקצה". הקומה העליונה תוכננה בשני מישורי גובה, המייצרים אגב כך מעין מבואה קטנה בכל מישור - שני חדרי ילדים עם חדר רחצה משותף ממוקמים במישור אחד, ויחידת הורים במישור מעט גבוה יותר, כתוצר של הגבהת תקרתו של המטבח השוכן תחתיו, שנועדה לאפשר הצנעת תשתיות מיזוג האוויר בתוכה.

תחושת האווריריות והפתיחות שמאפיינת את החלל מתקבלת ממסגרת בהירה ומצומצמת של צבע וחומר: קירות לבנים; שימוש בבטון מוחלק בריצוף קומת הכניסה ובקיר בטון חשוף במרקם מחורר (תבנית דיקט טגו) שמתחיל במבואה החיצונית וממשיך במבואה הפנימית; קורות עץ אלון צבועות בלבן שמשמשות לריצוף הקומה השנייה; מסגרות אלומיניום אפורות בפתחים שתוכננו עם אדנים פנימיים רחבים; דלתות גבוהות ורחבות מהמקובל בחדרים; ותאורה שמרביתה נסתרת וסמויה. 

אם על הצד האדריכלי יותר של תכנון המבנה עסקה בעיקר מיכל, הרי שבכל הקשור לתכנון הפנים היה לה שותף נאמן, פעיל ובעל עניין - הדר, בעלה, אדריכל פנים בהכשרתו, שפנה לתחום היצרני יותר ועוסק בתכנון וייצור עבודות נגרות בבתים ופרויקטים. ואמנם, במקרה דנן הסנדלר לא נותר יחף, וכל עבודות הנגרות בבית, ובכלל זה פריטי הריהוט, עוצבו על ידי השניים- ויוצרו, כמובן, במפעל המשפחתי- תוך הקפדה על פונקציונאליות ועל היצמדות לשפתו הנקייה. כך, למשל, את ההפרדה/הגדרה בין אזור הסלון ואזור המטבח השוכנים באותו מרחב, מייצרת יחידה דו צדדית שכלפי הסלון משמשת לאחסון מערך הבידור, וכלפי המטבח מהווה "נקודת מוצא" ליחידת אי מרשימה בממדיה הגדולים, אשר חלק ממנה משמש כדלפק אכילה לצורכי יומיום. היחידה עוצבה בקווים נקיים שאינם מכבידים ו/או מפרים את תחושת האווריריות בחלל מחד, כאשר חיפויה בפורניר "ברזיליו" ייחודי- בגון שחור ומרקם דמוי עור נחש, הופך את נוכחותה למוקד אסתטי דומיננטי מאידך. המטבח, אשר לצד יחידת האי כולל גם שורת יחידות תחתיות ויחידת קיר גדולה, מעוצב בגימור שלייף לק לבן ומספק שפע של מקומות אחסון לצד נוחות עבודה, וקיר הלבנים המייצר את ההפרדה עם הבית הצמוד נחשף מבעד לפתחיו ויוצק לחללו ערך ויזואלי של עניין נוסף. בניצב למטבח, סמוך לפתחי היציאה לדק, ניצבת פינת האוכל הרשמית- שולחן עץ מסיבי המשווה נופך של ביתיות נעימה וכיסאות תואמים, ורק שקיפות הפתחים מפרידה בינה לבין פינת אוכל חיצונית הניצבת על הדק העליון ומשמשת את בני הבית בתדירות גבוהה ביותר- כל אימת שמזג האוויר מאפשר זאת, לדברי האן. הסלון משקף היטב את השפה המינימליסטית, עם עיצוב נקי ה"מסתפק" בפינת ישיבה מרופדת באפור, שטיח תואם, מיעוט פריטי נוי ותוספת מדודה של גופי תאורה דקורטיביים, כמו, למשל, שנדלייר מעל פינת האוכל או גוף תאורה המשתלשל מרום תקרת הבית עד פינת הסלון, כאלמנט דקורטיבי וכעוד הדגשה של קשר הקומות. 

גרם המדרגות ממוקם בחלל כפול, כשמעקה בנוי תוחם מדרגות עשויות עץ גושני מסוג אגוז אפריקאי שתוכננו בתלייה עם שלח בלבד (החלק המשמש למדרך). מהלכו התחתון מוביל לקומת מרתף בה ממוקם משרדה של האן, מהלכו העליון אל הקומה השנייה, ובסמוך לו, כמו בהמשך מבואת הכניסה ומוצנעים מן העין, שוכנים שירותי אורחים וחדר כביסה נוח. 

חדרי הילדים החינניים שבקומה השנייה פונים אל החזית הקדמית, ויחידת השינה המוגבהת פונה אל הגינה. חללה מתהדר במרפסת צמודה המשקיפה אליה, ואף מכיל בשטחו חדר רחצה צמוד המגלם ממד דרמטי, שונה משפת הבית הבהירה בעיקרה: משלב חיפוי קיר באריחי "אנדלס" שחורים, חיפוי טיח וגה אפור כהה מעל יחידת כיור משלייף לק שחור, ואביזרים סניטאריים מסוגננים, דוגמת אמבט פרי סטנדינג שהוצב מעל משטח עץ המבטיח ניקוז יעיל. בתוך העיצוב המוקפד מסתתרים גם מיני פתרונות פונקציונאליים מקוריים, כמו, למשל, שפת המעקה השקוף של הפתח המשקיף לחלל קומת הכניסה, שמפתיעה כשהיא מתבררת כחלל אחסון ל"פיצ'יפקעס" שונים, ובגונה ומרקמה המבריק הזהים לאלה של דלת הכניסה מהווה לה סוג של הד ויזואלי. פתרון נוח אחר ששולב בחלל זה הוא פיר מוצנע מן העין המאפשר לשלח את הכבסים המלוכלכים היישר למקום המיועד להם בחדר הכביסה שבקומת הכניסה. 

שפת הפנים גולשת אל החוץ, והפרש מישורים קל דוגמת זה שתוכנן בקומת החדרים תוכנן גם בה, בין שתי רחבות דק: העליונה, בה ניצבת פינת האוכל, הינה המשך ישיר של חלל המגורים, והתחתונה מאכלסת פינת ישיבה נעימה בצל עצי הברוש הותיקים, עליהם, מספרת האן, היא שמרה מכל משמר בעת הבנייה, עד כדי הפקדת איש מקצוע שיבטיח את שלומם "נוכחותם בשטח שבתה את לבנו, והיא, למעשה,  אחראית במידה רבה על בחירתנו בשטח שאכן אפשר לנו לממש את רעיון של בית וגן כמרחב שלם ונוח למגורים". 

מתוך בית ונוי גיליון 109: "מול שדרת הברושים"