המבנה שתוכנן על ידי האדריכלית ז'ואל בהר הינו בית בסגנון מודרני בקרבת הים, המשדר חופש ונינוחות, מחבר בין הפנים לחוץ, ובעל מאפיינים אדריכליים אקולוגיים וסביבתיים. מגרש הבית פונה לרחוב מכיוון צפון וכך גם הגינה. הבניין המקורי עליו נבנה הבית החדש, היה בית ישן מאסבסט בבנייה קלה, ממנו נותרה רק רצפת הבטון, שהייתה אמורה לשמש גם את הבית החדש, בכדי לא ליצר פסולת. לבסוף הוחלט לפרקה ולבנות מרתף, תוך שמירה על תוואי הבית המקורי וצורתו של המבנה. בתכנון החדש נוספו כניסה ראשית ויציאה לחצר האחורית, בשטח קטן שהוצמד מצד מזרח, וכן הורחב הסלון מכיוון צפון. לצורך ניצול כיווני האוויר בקיץ תוכננה הגינה בכיוון צפון עם קו פתוח למערב, המאפשר חדירת רוח נעימה ומקררת בקיץ, ובנוסף מקל על אפשרויות ההצללה.
המשפחה ביקשה לאבזר את הבית בבריכה, וארגון החללים בבית תוכנן לאפשר יציאות לבריכה דרך חללים רבים – מהסלון, מפינת האוכל ומחדר ההורים. שאר הפונקציות הפונות לצדו השני של המבנה מכיוון דרום כוללות את המטבח וחדרי השינה. החזית הדרומית מוצללת בהצללות קבועות קצרות ותוספות של הצללות 'נשירות', בעזרת עצים ושיחים מטפסים, היוצרים גם הצללות אנכיות, מעבר להצללות נוף העצים . היתרון בהצללה הנשירה טמון בכך שבקיץ הצמחייה מגנה מפני השמש היוקדת, ובחורף הצמחייה והעלים נושרים ומאפשרים לקרני השמש לחמם את הבית, בעיקר כשמדובר בבית הפונה לדרום ובכך חוסך אנרגיית חימום רבה.
אחד ממאפייני הבית הבולטים והמיוחדים הוא 'הגג המרחף' העשוי בצורת גל ומחופה מבפנים בעץ. הגג מאפשר תפיסת רוח גבוהה ממערב החודרת מעל המבנים הסמוכים ומביאה לפנים הבית את משאבי הים. תפקיד נוסף של הפתחים העליונים הוא לאפשר לאוויר החם המצטבר בבית ועולה באופן טבעי למעלה, לצאת החוצה. הפתחים הצמודים לתקרה מאפשרים לשכבת האוויר החם המצטברת בגובה לצאת , ובנוסף, החלונות העליונים הנשארים פתוחים, מכניסים את האוויר הקריר בלילה, המצנן את הקירות והגג מבפנים. התוצאה היא מעבר רוח ואוויר מקסימליים בחללים, כפתרון אופטימאלי ללחות המאפיינת את מישור החוף. הדוגמא המסורתית לחלונות עליונים המספקים זרימת אוויר, הם החלונות העגולים ביפו היוצרים משב רוח גבוה ובמקביל מרחיקים את האוויר החם. מעבר למימד האקלימי, לחלונות הצמודים לתחתית 'הגג המרחף' תפקיד עיצובי חשוב, בכך שהם ממסגרים את המבט לצמרות העצים, בקווים נעימים ורכים.
אחד מאתגרי התכנון היה מיקומם של הכניסה והחצר באותו כיוון. את הפתרון לבידול הכניסה מהחצר יוצר עץ גרווילאה עצום (שנשתל שנים רבות קודם לכן), המכוון את הבאים לדלת הכניסה. העץ המרשים, המעוטר בימי הקיץ בפריחה כתומה וססגונית, יוצר חלוקה בגינה בין האזור המזרחי הצר לבין האזור המערבי הרחב. נוכחותו הדומיננטית של העץ יוצרת את ההפרדה בין אזור הכניסה לאזור השהייה, כאשר השביל העובר לידו מוביל את הבאים לדלת מצד המבנה. השביל הארוך ממוקם באזור מוצל מתחת לגג, ויוצר 'טיול' ארוך ומענג בטבע פסטורלי, לצורך כניסה איטית והדרגתית עד ההגעה לדלת.
סביב כל חלקי הבית תוכנן דק, המהווה גם את המשטח המקיף את הבריכה. הדק מושיב את הבית על מדרגה וכך יוצר תחושת ניתוק, ציפה וריחוף, בשילוב אותם האלמנטים שיוצר הגג המרחף. מתחת לגג נבנתה גלריה המשמשת כפינת משפחה ומשקיפה על חלל המגורים. גובהו המרשים של הגג יוצר משחקים עיצוביים בין הגובה לחלל ובין הגלריה למדרגות, המסייעים גם להגדרת המרחב ולניצול הגובה למטרות שימושיות. המדרגות מובילות לגלריה צרה כגשר מעבר אל אזור הבית המערבי בו ממוקמת גלריה נוספת וגדולה יותר, המשמשת כפינת טלוויזיה. המבטים הרבים מהגלריה ואל הגלריה מוסיפים ל'הרפתקה' בחלל ומאפשרים נקודות מבט מעניינות מלמטה למעלה וההיפך.
ומה אומרים הדיירים? "הבית מרגיש חופש בשבילנו. הוא משדר נינוחות וחוסר מאמץ, באדריכלות שלו וגם בעיצוב הפנים, וכולו תבול בנוף של הגינה והבריכה. החלק האהוב עלינו ביותר הוא הסלון. אין בו טלוויזיה, והספה היא כמו אי שמזמין להמון שיחות כיפיות של בני המשפחה".
ואת מילות הסיום שמרנו לאדריכלית הפרויקט, ז'ואל בהר: "חשוב שבית לא יהיה רק יפה, אלא גם חכם ועובד. היום יותר מתמיד, כולנו צריכים לשמור על הסביבה ומשאבי הטבע, וכאדריכלים אנו חייבים להתייחס נכון לתנאי האקלים ולהשתמש בהם לטובתנו, כדי לצמצם את צריכת האנרגיה. לפני הכול, אני רואה את עצמי כאדריכלית המשמרת את הנוף, משאבי הטבע וייחודו של כל אתר. חשוב לי לנצל בצורה אופטימלית את המבנה הטופוגרפי ותנאי האקלים, ולכוון את לקוחותיי לגישה אקולוגית ולפתרונות אדריכליים ירוקים וחכמים".
התמונות באדיבות ז'ואל בהר
בקרו באתר של ז'ואל- http://joelle.co.il/