אם תשאלו יפני על העדפתו לכרוע על מחצלת מקש על הרצפה במקום לשבת על כיסא כזה או אחר, הוא יסביר לכם שזה פשוט נוח יותר. גם אם תשאלו אותו על העדפתו לישון על מזרן רצפה במקום על מזרן המונח על מיטה הוא ישיב שהרצפה מספקת מנוחה בטוחה יותר. מה שהוא לא אומר, כי הוא מניח שאיש מערבי לא יוכל להבין זאת, זה שבאמצעות הענווה, הפשטות והצמצום הפיזי במרחב, האדם מוצא את השלווה, את האיזון והמקלט הפנימי בנשמתו. זוהי רק תמצית פילוסופיית החיים היפנית שמהווה בסיס ליצירתם של בתים בעלי ייחוד כה רב ברחבי יפן, ובכלל זה של הבית שלהלן, שתוכנן על גבעה מתונה באזור Okayama .
הלקוחות, בני זוג עם ילד, שוועו לרגע בו יעתיקו את מקום מגוריהם מקומה גבוהה במבנה מגורים לסביבה בעלת קשר אמיץ עם הקרקע. הם חיפשו באינטרנט בתים שנשאו חן בעיניהם, וכך הגיעו אל האדריכל הצעיר, 38, קייסוקה מאדהKeisuke Maeda) ) שכבר הספיק לרכוש לעצמו מוניטין רב. מאדה הוא יליד הירושימה ובעליו של משרד UID, אותו הקים סמוך לסיום לימודיו, ומיום הקמתו הוא אחראי לשורה של בתי מגורים ברחבי יפן אשר זכו לתהודה מקומית ובינלאומית.
הבית ממוקם על טרסה במדרון מתון למרגלות גבעה שפותחה כקרקע למגורים. במבט מבחוץ הוא נראה כתיבה צפה באוויר, עשוי מקונסטרוקציית פלדה בתצורת 50 עמודים עדינים כמו ענפים שתומכים בתיבה העליונה ומחברים אותה אל הקרקע- צורה בהחלט יוצאת דופן לסביבתו הכפרית.עם זאת, צורתו הגיאומטרית של הבית כלפי חוץ איננה מסגירה את המבנה הפנימי המורכב משישה חללים מעוגלים שתוכננו בהשראת מערה. מאדה החליט "לחפור" אותו לעומק מטר אחד מתחת למפלס הקרקע, כך שחלליו המעגליים חבויים בתוך המעטפת החיצונית של המבנה ומבחוץ לא ניתן לשער שמרחב הפנים מאופיין במתאר מעגלי בלבד.
ההפתעה המזומנת עם הכניסה, כשהקווים הנקיים "מתעגלים".
כאשר נכנסים פנימה, ישנה תחושה של מרחב גדול, המתקבלת כתוצר של תכנון הבית כרצף של אזורים פתוחים סביב גליל מרכזי. לא ניתן לזהות בו קירות חד משמעיים, וכל החללים פתוחים. זהו בית שלא ניתן לחוות אותו במבט אחד, אלא רק תוך כדי תנועה, והוא אינו ניתן להכלה במבט ראשון וגם לא שני, אלא כרוך בשיטוט מתמשך דרך חלליו הפנימיים. הסלון, המטבח וחדרי השינה מתפקדים בה בעת כמקום בעל גבולות פיסיים למחצה, אך גם כחלל מעבר בעל קשר לחללים שבסביבתו.
למאדה, הנאמן לעקרונות התכנון היפניים המסורתיים, חשוב שלקוחותיו יחיו בסביבה הרמונית, ייהנו מהנוף הקרוב והרחוק ויזכו לחיים בבית יציב, אך כזה שלצד רוגע ושלווה משרה תחושה הרפתקנית וקרובה לטבע. הוא עושה זאת באמצעות תכנון בתים בעלי מעטפת מורכבת,רב שכבתית ושימוש בחומרים מקומיים ובסיסיים – עץ, בטון, אבן, וקווים המייצרים קלילות, פתיחות והתמקדות במעטפת. כך תוכנן גם הבית, מתוך שאיפה להשרות תחושת נינוחות והרמוניה כאי של שלווה וטוהר, המאפשר לדייריו להתנתק מן העולם החיצוני, ועם זאת להתמזג עם סביבתו ולהרגיש בבית.
גרם המדרגות בתצורת גליל כגרעין מרכזי של מרחב החלל הסובב אותו
בכל מקום בבית קיימת אינטגרציה מלאה בין פנים לחוץ. משטחים מכוסים בחלוקי נחל המקיפים את חוץ המבנה ממשיכים גם אל חלל הפנים, ובסמוך למטבח שתולים בהם גם עצי נוי המעצימים את תחושת החוץ. את ההפרדה בין הפנים לחוץ מייצרים לוחות זכוכית גדולים ושקופים לגמרי שבקושי ניתן להבחין בהם, כך שהגבול בין פנים לחוץ מטשטש- מעטפת הבית אינה מייצרת את גבולות חללו הפנימי, אלא מגדירה חללי ביניים המשמשים כמרפסות, מתפקדים כשטחי חוץ ופנים גם יחד ומייצרים מסגרת לחללים שבעומק הקרקע. באורח זה מאפשר התכנון לדיירים לצפות בנוף ב- 360 מעלות, כאשר הארכיטקטורה של הבית הופכת להיות חלק מהנוף הקרוב.
הקומה הראשונה הצופה אל כלל חלל הבית ובה ממוקם חדר השינה
בלב הבית תוכנן גליל מרכזי בנוי מבטון בעל תקרת סקיילייט המאירה את החלל. הגליל מאגד את שתי הקומות, משמש כגרם מדרגות, וכולל גם
חדר אמבטיה וארון אחסון. קומתו השנייה של הבית, שכוללת את חדר ההורים, בנויה כגלריה המשקיפה אל כלל המרחב ורצפתה ממשיכה אל מרפסת המקיפה את המבנה.
ליצירת המעטפת החיצונית בחר מאדה בלוחות עץ ארז, שנצבעו בצבע מיוחד שנועד להגן עליהם. עץ הארז, לדבריו, הוא חומר היוצר תחושת שלווה ורוגע יותר מאשר הקירות הלבנים הקונבנציונליים. בתוך המבנה הוא עשה שימוש בבטון, כאשר את מרבית הדופנות ציפה בלוחות עץ לבוד ואת חלקן השאיר חשופות לגמרי. רצפת הבית עשויה מעץ דובדבן, שנצבע אף הוא בצבע מיוחד להגנת החומר. מאדה מספר על ההשקעה בטפסנות שנדרשה כדי לדייק ביצירת הקירות המעוגלים, הן על ההשקעה המרובה ביצירת לוחות עץ לבוד מעגליים במפעל, ואף על התהליך שכלל פיתוח דיקט ניסיוני מעוגל בעובי 6 מ"מ. "רמת הדיוק ביצירת חיפויי העץ בפנים הבית הייתה המפתח ליצירת תחושת המשכיות בין חללי החוץ ופנים." הוא אומר.
חלל השינה שמעל חלל המטבח, כעין גלריה עליונה שצופה עליו ונצפית ממנו
בחירת הצבעים נשענת אף היא על מסורת יפנית אשר עושה שימוש בסקלה ניטראלית בהתאם לגוונים השולטים בנוף הרחוק וגוניהם של חלוקי הנחל השולטים בנופו הפנימי של הבית. מתוך כוונה ליצור פשטות ואחידות ולהמעיט ברהיטים, תוכנן בסלון מושב הנכלל בדופן המעגלית של החלל, ובמרכזו שולבו שטיח מרכזי וכריות- תכנון המשקף את נטיית העיצוב היפני לתת חשיבות למרכז כל חלל וליצור תנועה בהיקפם. צמצום ברהיטים ניתן לראות באופן בולט גם במטבח בו כל תאי האחסון נקבעו בתוך דופן הבטון המעגלית שנטמעת בקו המתאר המעגלי של התכנון, ללא כל מגירות או ארונות נוספים כפי שאנו מכירים בבית קונבנציונאלי. מעבר לכך, כיאה לבית יפני ככלל, יצר התכנון סביבה דינאמית וגמישה – מה שמשמש בלילה לשינה מתקפל ונאסף ומפנה את מקומו לבוקר ומשמש כחלל מגורים.
החיבור למסורת היפאנית אינו בלעדי לאדריכל מאדה, עם זאת, הוא מדגיש שישנם אדריכלים יפנים רבים שעדיין ניכר אצלם פער גדול בין התכנון לבין המציאות בשטח. ""אדריכלות בעיני היא קודם כל יצירת סביבה בטוחה כמקום, לא משהו שאתה יכול לעשות רק באמצעות תכנית.התכנית אמנם משמשת אותי כ"מדריך בסיסי", אבל אני גם מודע למאפיינים הייחודים של המקום, ובמסגרת זו חותר למקסם את הנוחות והפונקציונאלית של החלל. ליצור סביבה שממלאת אנשים עם תחושה של רווחה ונחמה ברגעים האקראיים, היומיומיים של החיים שלהם."