עיצוב בית פרטי- בביתה במדבר

 

בסביבה מדברית במדינת איידהו, רחוק מכל רמז לציוויליזציה, תכנן האדריכל האמריקני טום קונדיג ללקוחה אמנית בית המגלם את תפיסת התכנון שלו, אותה הוא מכנה "אדריכלות מחסה".

מאת: מיכל פלג | צילום: Tim Bies | אדריכל Tom Kundig - 03/04/2013


כשמגיעים לבית הממוקם בלב עמק -Wood River שבמדינת איידהו, בארה"ב, חיות בר כצבאים ואנטילופות המסתובבות בקרבתו הן בבחינת מראה שבשגרה. שם, בלב מדבר, ללא שכנים, ובמרוחק מכל רמז לציוויליזציה, מתגוררת האמנית והמעצבת ג'אן מקפרלנד קוקס בת ה-61, שלאחר גירושיה הגשימה חלום ישן והקימה בית מבודד הצופה לנוף מרהיב על מגרש אותו ירשה מהוריה.

 

 

 

 

 

כשג'אן חיפשה אדריכל לתכנון ביתה היא שקלה תחילה לפנות לאדריכל היפני טדאו אנדו, מתוך הערצה לסגנונו המינימליסטי. אבל אז, באורח מקרה, היא נתקלה בכתבה על בית פרטי שהרשים אותה במיוחד ואשר אותו תכנן האדריכל טום קונדיג, אחד האדריכלים המוכרים ביותר היום בצפון אמריקה. עבודתו של קונדיג סקרנה אותה עד כדי החלטה לנסוע יום שלם במטרה לראות את הבית במציאות, והשאר כבר התגלגל מאליו- ג'אן הבחינה מיד ברגישויות התכנון שחיפשה, ופנתה ללא היסוס למשרדו של קונדיג בסיאטל.

 

קונדיג נזכר בפגישת ההיכרות הראשונה עם ג'אן, כשהסיק שהיא לא נמנית על רשימת הלקוחות עתירי הממון שהוא ידע באותה עת. התקציב שהיה ברשותה עמד על מליון דולר בלבד, ועד כמה שזה נשמע אבסורדי מדובר בתקציב שנחשב נמוך יחסית לעלויות הגבוהות הכרוכות בבניית בית בעמק כה מרוחק, ואולם, הנוף הייחודי של העמק משך אותו להיעתר לבקשתה ולקחת את הפרויקט כאתגר. עם זאת, משיקולי תקציב, נאלץ התכנון לוותר על שילובן של פונקציות מבוקשות רבות, כגון הרעיון לבנות סטודיו לעבודותיה של ג'אן, או בניית בריכה ודק.

 

חזית והכניסה לבית.
 

 

 

מגורים בבית במיקום שכזה מציב מספר אתגרים לא פשוטים, שהמרכזי בהם הוא תנאי מזג האוויר הקיצוני המאפיין את ארבע העונות במדבר: החורף מזמן רוחות חזקות שגורמות לשלג להיערם בערימות, ואילו הקיץ החם מנשוא חושף את הבית לקרינת שמש ישירה וחזקה ולסופות אבק. על בסיס זה, תוך התחשבות בתנאים הלא פשוטים, תוכנן הבית כמתחם שנישא/מגיח מתוך האדמה בסביבתו הטבעית, כשהוא מגלם את תפיסת התכנון של קונדיג, המאפיינת את עבודתו, מלווה את הקריירה שלו, ואשר אותה הוא מכנה  "אדריכלות של מחסה". קונדיג מסביר: "טביעת הרגל של הבניין בסביבתו יוצרת מקום פשוט, ברור ומוגדר בתוך הנוף, מעין נווה מדבר המוגן ומופרד מהנוף הפראי, ומקנה הגנה מבע"ח המסתובבים באזור, ומתנאי האקלים המאופיינים בחום וקור קיצוניים".

 

יציאה למרפסת בחזיתו האחורית של המבנה.
 

 

 

הכניסה לבית תוכננה כשביל ארוך ומתמשך התחום בין שני קירות החוצים את הנוף לאורך של 80 מטרים. בחלל זה שתלה ג'אן שיחי ורדים, גפנים ועצי פרי גדולים, והגן שנוצר מוביל לפתחו של הבית הממוקם במרכזו. מבחוץ הבית נראה כתיבה עשויה מבטון בה נפערו פתחים גדולים, כשהוא  משקף את מאפייני הסגנון האדריכלי של קונדיג הדבק בצורות בסיסיות, בחללים וקווים ישרים. המבנים והמרחבים שהוא יוצר מעוררים כבוד והערכה למקום תוך ניצול האור הטבעי,  כשהם מאפשרים לנוף להיות חלק מהמבנה, מגלמים את תפיסתו המקנה חשיבות רבה להתמזגות המבנה בסביבה. הקשר החזק בין הפנים לחוץ בולט לעין בכל הבתים שהוא מתכנן- לא צריך להסביר אותו, פשוט ניתן להבחין בו בקלות. כך הוא גם תכנן את הבית של ג'אן, שכולל 3 מפלסים בשטח של 340 מ"ר- מבנה שחזיתותיו פתוחות/נפתחות אל הנוף המדברי במפתחים גדולים וברורים, תוך התעלמות ברורה מכל סטנדרט של גודל או פרופורציה המצופים מחלון או דלת. 

 

חלל המגורים הגבוה בו ממוקמים פינת הסבה, פינת אוכל, מטבח פתוח וסלון, והפתחים הגדולים חושפים את הנוף המדברי. שימוש רב בעץ גולמי למראה בריצוף, בקורות התקרה ובמחיצות הפרדה.
 

 

 

בקומת הכניסה ישנו חלל אחסון ושירות, והיא מובילה לגרם מדרגות רציף וישר המוביל אל החלל המרכזי של הבית בקומה הראשונה. חלל גדול זה כולל את  המטבח, הסלון ואזור סעודה מוקף פתחי זכוכית גדולים המציפים את החלל באור טבעי ובתמונת נוף מרשימה המקיפה את המבנה. גרם מדרגות נוסף חוצה את החלל ומוביל לחדר השינה הממוקם חצי מפלס גבוה יותר, בנוי מרצפת עץ המונחת על מבנה של קורות עץ המחוברות לקורות פלדה. 

סגנון הבניה של קונדיג שואב השראה ממקורות רבים, אך הבולט שבהם הוא הבתים הפרטיים שבנו האדריכלים מייקל גרייבס וריצארד מאייר שהשתייכו בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים לקבוצה המכונה "הלבנים" The Whites . ואמנם, בבית זה קשה שלא להבחין בביטוי דומה, בזיקה לאדריכלות טהורה ללא קישוטים, ולבניינים המשקפים קרבה רבה לאסתטיקה של המודרניזם- בתים/מבנים בהם נקודת המוצא הייתה טוהר הצורה, עד כי קשה לעתים להבחין אם מדובר בעמוד או בקיר, במסגרת או בקיר שנפער בו פתח. המכלול מקבל צורה המתקרבת לפסל יותר מאשר לבניין.

 

גרם מדרגות צר וארוך מוביל מהכניסה לקומת המגורים. מעל נראית קומת הגלריה המכילה את חלל השינה.
 

 

 

עיצוב המעטפת נועד לשדר קשיחות כלפי חוץ, ולכן נבנה מבלוקי בטון חשופים שנרכשו ממפעל המייצר חומרים לבנייה טרומית מהירה וזולה. הפנים, מאידך, עוצב ברובו תוך שימוש בעץ דיקטים לקבלת מראה חם, כאשר החומר משמר את מראהו הראשוני ללא כל ציפוי או עיבוד, ולצדו פרטים כגון מחברים וקורות פלדה,עץ חשוף, ודלתות וחלונות במראה תעשייתי. המטבח הגדול תוכנן עם משטחי עבודה נרחבים במיוחד- הרבה מעבר לגודל סטנדרטי- שחופו בשיש קררה, והם מאפשרים לבעלת הבית נוחות רבה במלאכת הבישול.

 

פינת ההסבה הנינוחה שבחלל המגורים. לשולחן הקפה בסיס רגלי פלדה מודרני שיצרה בעלת הבית, והספה נרכשה מבית שערך מכירת חיסול ורופדה מחדש בבד פשתן בלגי.
 

 

 

הבית מהווה רקע לרהיטים שיצרה הדיירת בעצמה, ולפריטים מיוחדים שאספה במהלך השנים. כך, לדוגמה אוסף של כלי כסף וכלי זכוכית, שעוצבו על ידה או על ידי אמנים ובעלי מלאכה אחרים, אותם הניחה על שולחן האוכל הגדול, שולחן העץ בסלון שעבורו יצרה בסיס רגלי פלדה מודרני, או הספה שנרכשה מבית שערך מכירת חיסול והיא רופדה על ידה מחדש בבד פשתן בלגי. מעקה חדר השינה משמש בצדו החיצוני כספרייה דקורטיבית המאכלסת אוסף ספרים מרשים, והתחושה האופפת את הבית ככלל, על הנוף נצפה ממנו, סיפור תכנונו יוצא הדופן ואופייה המיוחד של ג'אן, היא של נווה מדבר בעל קסם ייחודי ואישי מאד. 

 

 

בביתה במדבר.