תכנון ועיצוב בית ותיק

כשנרכש הבית הדו קומתי הישן, שממוקם על מגרש של 450 מ"ר בהרחבה של אחד ממושבי הצפון, המטרה שהגדירו דייריו לאדריכלית לימור בן- הרוש הייתה שיפוץ חלל הפנים בלבד, ללא הרחבת המעטפת ו/או מהפכים מבניים. ואולם, כבר עם תחילת התכנון חלחלה בהם ההכרה שעל מנת לזכות בנוחות המיוחלת שביקשו לעצמם לא יהיה מנוס אלא להרחיב את הבית הקיים באמצעות תוספת בנייה. לימור: " מדובר במשפחה עם ארבעה ילדים, שבפרוגראמה שקדמה לתכנון הגדירו את רצונם שלכל ילד יהיה חדר משלו, אך עם כל הרצון הטוב במרחב המצומצם שעמד לרשותנו לא ניתן היה לממש זאת והוחלט לבצע הרחבה בכ"ז". במסגרת זו קיבל התהליך תפנית שהעניקה לו "מרחב נשימה" כפי שמכנה זאת לימור, והדיירים, שהחליטו ש"אם כבר, אז כבר", הוסיפו לפרוגראמה גם בריכת שחייה. "בשל גודלו של השטח ומיקום העמדת הבית עליו לא נותרה ברירה אלא לשלבה בחזית הקדמית, והיא הפכה לסוג של נקודת מיקוד עליו נשען התכנון. המטרה הייתה לייצר קשר הדוק עם החוץ ולהדגיש כמה שניתן את סמיכותה לחלל הפנים ואפילו "לערב" אותה בתוכו" מסבירה לימור את הרעיון התכנוני שגיבשה על בסיס זה.

היות וחלק מהמבנה המקורי היה גוש נמוך בעל גג משופע, הטיפול במעטפת בוצע בהתאמה לכך, בקומת הקרקע בלבד, ללא "טיפוס" לגובה.אבישי מרציאנו קווי הבניין "יושרו"  והושלמו באמצעות תוספות בנייה בחזית הקדמית והאחורית, ופתחים גדולים ששולבו בהיקף החלל מייצרים שקיפות הפותחת את הבית אל החוץ: אל רחבה מרוצפת בחזית האחורית, ואל הבריכה שנתחמה במעקה שקוף בחזית הקדמית, כך שדבר אינו מפר את הזרימה הישירה בין שני המרחבים. בנוסף, בשם קשרי החוץ פנים, ובעיקר לאור הוספת הבריכה, הקפידה לימור לייצר מספר פתחי יציאה ישירים למרחב החיצוני, כמו, למשל, בחדר רחצה משותף שנכלל בקומה זו, כך שלאחר השתכשכות במים אין צורך לחצות את החלל הציבורי בעת הכניסה הביתה. בתוך חלל הפנים הוסרו מרבית הקירות, למעט הממ"ד וקיר נושא בחזית המזרחית, וחלוקת שטחו בוצעה מחדש בהתאם לפרוגראמה ולמרחב שגדל: הפונקציות הציבוריות, סוויטת ההורים וחדרו של הבן התינוק מוקמו בקומת הקרקע, ובקומה העליונה, שטרום השיפוץ כללה חלל פתוח ומרפסת, מוקמו חדרי הילדים הגדולים וכן חדר משחקים/טלוויזיה משותף (ראה תוכניות לפני ואחרי השיפוץ). 

 לריצוף החלל משמשים אריחי גרניט פורצלן גדולים (80X80) בגון חול וגימור מבריק המייצר השתקפויות ומעצים תחושת מרחב, הקירות נצבעו בלבן, ובתוך המסגרת הבהירה-נקייה משתלבים במינון מדוד בריקים בגון מדברי המחפים עמודים, למשל, או את קיר פינת האוכל, כעניין ויזואלי נוסף. השפה הנקייה מאפיינת גם את תכנון ועיצוב תאורה, אבישי מרציאנו המושתת בעיקר על גופים שקועים או מוצנעים בתקרות גבס מונמכות, עם שילוב מעודן של גופים דקורטיביים במיקומים "אסטרטגיים" ספורים, דוגמת גופים תלויים מעל דלפק גבוה הפונה אל הבריכה, או  בפינת האוכל. חלוקת החלל לאזורים מקנה לכל אחת מהפונקציות "ספייס" משלה- מטבח ופינת אוכל הממוקמים בנגישות נוחה ומתבקשת זה לזה בעברו האחד של החלל, וסלון בעברו השני, כאשר בין אזור לאזור נשמר מרחב פנוי המדגיש תחושת אווריריות.  

 

העיצוב פנים, מספרת לימור, "נרקם כמענה להעדפת הדיירים שהגדירו את רצונם במראה נקי ללא עומס פריטים, שיעניק להם תחושה של בית מלון עכשווי" כך, את שפתה המסוגננת של קומת הקרקע מוביל דואט של גון לבן ועץ אלון טבעי המופיע בכל פריטי הריהוט והנגרות שמרביתם תוכננו ייעודית ע"י לימור, תוך יצירת זרימה מהודקת וקוהרנטית, ללא כל חריגה ויזואלית כזו או אחרת. אלמנט מעניין ששולב בחלל זה הוא דלפק גבוה שהוצב מול פתח גדול המשקיף אל הבריכה, ואשר מתברר כפתרון לכך שהמטבח הינו קטן יחסית וצר מלהכיל שולחן/דלפק אכילה לצרכי יומיום. לימור: "למרות קיומה של פינת אוכל "רשמית" סמוך יחסית למטבח, הדלפק הוא האזור המועדף לצורך זה. שם, למעשה, יושבים ואוכלים, ואגב כך מתרגמים באורח הפיזי ביותר את המקום שתופסת הבריכה בהתנהלות חיי פנים הבית והמשפחה". 

אל הקומה העליונה מוביל גרם מדרגות בנוי שהחלל תחתיו מנוצל לצרכי אחסון, וחללה נפרש כסוג של "מעבר חד" מהשקט הוויזואלי המאפיין את חלל קומת הקרקע. שלושת חדרי הילדים הנכללים בשטחה רוצפו בפרקט ועוצבו בהתאמה לצרכי וגילאי בעליהם תוך שילוב צבעוניות עליזה, ואת גולת הכותרת של הססגוניות מגלם חדר המשחקים שתוכנן במקום בו שכנה בעבר המרפסת. החדר, המשמש לבילוי משותף ולצפייה בטלוויזיה, כולל גם עמדות מחשב, וחללו המלבב מעוצב עם טפטים בדיגומי פסים ועיגולים ופריטים בצבעים עזים המשתלבים לכדי "חלקת ילדות" (ו' שרוקה) שכולה כיף והנאה.