דירת סטודיו באיטליה

לדירה, הממוקמת בתוך המרקם הבנוי, רק שני כיוונים פתוחים אל החוץ, וחללה המקורי היה עמוס זיכרונות, עם חדרים קטנים ערוכים כטור בתכנון מיושן ולא נוח. ואולם, חסרונות אלה הם שדרבנו את האדריכלית פרנצ'סקה דונאלויה ואתגרו את התכנון החדש שיצרה בה, ואשר הפך את חללה למרחב פתוח ואוורירי, שטוף אור ומשמעות חדשה ההולמת את אופיים של דייריה הצעירים- חלל המשתף בית וסביבה של חיים יחד.

החלל רוקן מכל שהיה בו, ותוכנן שיפוץ דירה מלבנית ופשוטה: בשתי החזיתות הפתוחות לחוץ הותקנו ויטרינות, הקירות טויחו בסיד והתקרות עם קורות העץ האוטנטיות נצבעו בלבן. הפירוק הקיצוני הדגיש את התקרה המעניינת ואפשר ליצור גלריה עליונה, שהרחיבה את שטח המגורים העיקרי של הבית בעוד כשליש, תוך יצירת תחושה של לופט בחלל כפול. מאחר ומדובר במבנה פלורנטיני עתיק, הכניסה אל הבית היא כניסה לא רגילה, כאשר על מנת להגיע לפודסט העיקרי של הבניין יש לעלות גרם מדרגות אחד. בתכנון החדש הוכנס גרם זה לתוך שטח הדירה וטופל בהתאמה אליה מבחינת חומרי הגמר, בבטון וסיד.

הגון הלבן הטוטלי שנבחר לחלל מדגיש בו משחק נפחים שנוצר מרצף של הקירות שתוכננו בו- קירות דיאגונלים בגבהים שונים, המשמשים גם כריהוט בנוי, דוגמת ספרייה, נישות החובקות את ספות הסלון, ומשטחי הנחה שימושיים. ריצוף החלל נעשה בבטון אפוקסי, והשימוש המוחלט בצבע הלבן  יצר חלל מואר המודגש גם בעקבות ההשתקפויות שהוא מייצר, ותחושת זרימה ורוגע נעים של רצף בהיר. כך, למרות ששטח הדירה אינו גדול, האשליה היא של מרחב מרווח- הן בשל ניצול גובהו, והן בשל הפרספקטיבה שנוצרה מאופן תכנון קירותיו.

פינת אוכל מעוצבת

עיצוב פינת אוכל ומטבח- משחק של פינות, חומרים וגבהים, מגדיר היררכיה של אזורים: פינת האוכל והמטבח, ומחיצה אלכסונית המפרידה ביניהם.

החללים השימושיים בדירה נותנים השראה של מרחב אחיד, אך עדיין מוגדרים  על ידי משחק חכם של פינות, חומרים וגבהים המגדירים היררכיה של אזורים, כמו, למשל, המטבח הממוקם בקצה החלל מוצנע מאחורי שני קירות אלכסוניים, כאשר אחד מהם חובק נישה מאובזרת לשימושו, וכמו מאחוריו ניצבת פינת האוכל. הקונסטרוקציה ככלל, מתקבלת כסוג של מעטפת או אלמנט פיסולי הלוקח חלק במשחק שכבות, הנע בין חלול ומלא ומעניק אשליית תנועה גם באלמנטים נייחים. בהמשך לכך, גם כל הריהוט בדירה תוכנן על פי מידות בשטח, כשהוא מבוסס על רצון ליצור ממד דינאמי של תנועה. בתוך כך, הפריטים השונים מורכבים ממשטחי עץ שחורים ומצוידים בגלגלים המאפשרים לניידם, ובכלל זה שולחן הקפה ואף הספות הנוחות.

במרכז החלל ממוקם גרם מדרגות המוביל לאזור השינה, כאלמנט עצמאי ומרחף אף ללא מעקה, שתוכנן על טהרת שימוש בברזל שעבר תהליך טבעי של התחמצנות, עם פרופילים מרובעים מחופי מתכת על מנת לשוות אשליית "מלאות". גונו הכהה שבולט בחלל הבהיר, מדגיש את תפקידו בחיבור ואיחוד הגלריה ומפלס המגורים, ונוכחותו ככלל מתקבלת כאלמנט דומיננטי התורם לחלל גם ערך אסתטי ועניין שונה.

הגלריה, בה ממוקם חדר השינה עם חדר רחצה צמוד, מאופיינת במבנה מעורב : לבנים וקורות פלדה חשופות, המשתלבות עם זכוכית חלבית שהותקנה בריצוף, על מנת לאפשר מעבר אור ממפלס אחד לשני וליצור מצב של מסנן בין הפרטי והציבורי. האור הטבעי מתוגבר על ידי צוהרים שנקבעו בתקרה, כמו גם על ידי תאורה מלאכותית עם זרקורי הלוגן שהותקנו בין הקורות של הגג וקירות הסלון, ומעבר למטרת ההארה מעניקים גם ערך מוסף  לגיאומטריה של החלל. שטח הגלריה נתחם במעקה קליל של כבלי מתכת, ורוצף בעץ תוך יצירת במה מוגבהת המגדירה את אזור השינה. בחללים "מתים" נבנתה סדרה של נישות וארונות נסתרים כדי לאחסן את מה שאינו ראוי מחוץ לטווח הראייה, והם תוכננו בגבהים שונים בהתייחס לאזור השינה. חלל הרחצה הממוקם אף הוא על הבמה, הינו מעין "מכל" עגול תחום בדלתות הזזה מעוגלות,עשויות זכוכית סאטן לבנה. עיצובו המושתת על גון שחור ודרמטי משהו, משווה לו חזות חשוכה מעט במתכוון, על מנת ליצור אווירה של רוגע, כמו גם להפרידו תפיסתית כאזור פרטי במרחב הפתוח.

מתוך מגזין בית ונוי 119: "אור ותנועה"