הרעיון לשפץ דירה ישנה השוכנת בבניין שנבנה בתחילת המאה העשרים, ב
ולנסיה,
ספרד, היווה אתגר עבור האדריכלית מרים פלסיוס בלנסׂMIRIAM PALACIOS BLANES, שביקשה להתאימה למגורי משפחתה - משפחה צעירה עם ילדים, אשר מטבע הדברים צרכיה מרובים ומשתנים. הבניין ממוקם באזור העתיק של העיר, ברחוב מרכזי הומה יחסית, והדירה שנרכשה גילמה את התכנון המקורי, הן מבחינת חלוקת חלל והן מבחינת גימורים ושימושי חומרים. "על הבניין חל חוק שימור אליו נדרשנו להיצמד, ואת הקסם המיוחד של הדירה רצינו לשמר ולכבד" אומרת פלסיוס-בלנס "את הדירות הישנות באזור ניתן להגדיר כ"דירות מסדרון", היות והמאפיין העיקרי שלהן הוא מסדרון ארוך, הנמשך בד"כ בין פטיואים פנימיים (מעין חלונות פטיו) של הבניין עצמו, שנועדו להחדיר אור. מאפיין נוסף של הדירות הוא תקרות גבוהות שגובהן נע בין 4-4.5 מ', והבתים מרוכזים בד"כ סביב פטיו משותף, כך שהחזית האחורית שלהם פונה אליו ואף מכיוון זה חודר אור לדירות".
במהלך השיפוץ, לאחר בדיקה מעמיקה של הגיאומטריה של הבניין ומצבו הקונסטרוקטיבי, הסתבר כי לאור כברת הדרך שעבר התקרות/רצפות דורשות חיזוק מסיבי למדי. במסגרת זו הוסרו מקורות הברזל של הקונסטרוקציה חלקים שחוקים, ואלה שנותרו, כמו גם עמודי התמיכה הבנויים, טופלו בקפידה באמצעות חיבורים חדשים, שילוב רשת חיזוק בריתוך, תוספת של שכבת זיון ומצע מחומר קל, ואף זכו לטיפול נגד טרמיטים. בהמשך לכך, ולפי המלצת מהנדס הקונסטרוקציה, הוסרו הקירות המקוריים שהיו בנויים מלבנים ולפיכך גם כבדים מאד, ובמקומם שולבו מחיצות גבס כפולות עם מילוי צמר סלעים מבודד ביניהן. המחיצות הותקנו באורח מנותק, ללא פנלים תחתיים וללא חיבור עליון לתקרה, כך שהם חוברות זו לזו ובה בעת נותרות "עצמאיות" ומייצרות תחושה קלילה ואוורירית, "גם במקור לא היו בדירה פנלים כ"חומר", והחיבור בין הקירות לרצפה היה באמצעות "פס" צבוע שנועד להגן על חלקם התחתון" מסבירה פלסיוס-בלנס את הממד העכשווי באוריינטציה של כבוד לעבר.
מטבח בעיצוב מודרני- המטבח הממוקם לאורך המסדרון, תחום במחיצת זכוכית שקופה שעליה הוטבעה המילה COCINA- מטבח בספרדית.
המטבח המינימליסטי שעיצובו משלב גון לבן ומוטיב של שקיפות, ו"מולו", בצדו השני של המסדרון נראה חללו של חדר שירותים עם מחיצה ה"מעלימה" אותו כשהיא סגורה
הקונספט התכנוני, לדבריה, התבסס על "רצון ליצור חוויית חלל משתנה, עשירה ומינימליסטית כאחד. פתיחות לצד סגירות, ומשחק בין ממדי עומק, שטיחות ואור, שנועד לייצר מרחב מגורים גמיש המתאים לצרכים המשתנים, ומאפשר לחוות אותו באינטרפרטציות שונות".
המפגש עם דלתה המרשימה של הדירה, 1.20X3.00 מ', כבר מייצר סקרנות לגבי העתיד להתגלות בתוכה פנימה, והיא מסתברת כמוצדקת, כשהחלל הנגלה לעין עומד בניגוד לוותק השנים של הבניין וחושף אמירה של פשטות פורמאלית הנשלטת ע"י גון לבן. כמו בתכנון המקורי, כך גם בתכנון החדש היווה המסדרון את הציר המרכזי עליו נשענת חלוקת המרחב, הפרק הקובע את יחסי חלליו ומחבר בין שני אזורים ראשיים שהוגדרו בו: בצדו האחד אזור "יום" הפונה לפטיו שבחזית האחורית, ובצדו השני אזור "לילה" הפונה אל הרחוב הראשי. את הממד האוורירי שמייצרות המחיצות המנותקות משלימה התקרה המרחפת, שתוכננה תוך הותרת מרווח מהן וניצולו להתקנת תאורה סמויה ותשתיות נחוצות, כאשר באורח זה אף נוצר משחק נפחים גיאומטרי המגבה את הגדרת האזורים, דוגמת תקרת המסדרון שמלווה אותו ממעל כעין ציר עליון הזורם בחפיפה אליו. במסגרת השיפוץ טופלו גם הפתחים משני צידיו של החלל, אשר ככלל נהנה מנוחות אקלימית ומארבעה כיווני אוויר החודר הן מהפתחים הגדולים שבחזיתות והן מפתחי האור הממוקמים לאורך המסדרון. את קרינת השמש מווסתים תריסי גלילה אופייניים לארכיטקטורה הולנסיאנית של תחילת המאה, כשהם מפחיתים את החום החודר בקיץ ומאפשרים אוורור נעים.
חדר השינה הפונה אל הרחוב הראשי: פתח מקורי עם מעקה ברזל אותנטי מוסיף ממד מיוחד לעיצוב המינימליסטי, ומאזכר את חיבור העבר וההווה.
המסגרת החומרית משלבת ריצוף באריחי שיש משובחים שנבחרו ללא מיון, ועץ איפאה המשמש לריצוף המסדרון הארוך, והתקנתו, שבוצעה בתצורת פנלים אופקיים, מייצרת משחק ויזואלי עם הקו האנכי של מחיצות הגבס. ב"סטייתו" מהסצנה הלבנה של כלל החלל, מדגיש ריצוף העץ את תפקידו של המסדרון כציר המוביל את זרימתו, כאשר לאורכו ומשני צדדיו מוקמו החללים השונים(ראה תכנית).
למעט המטבח, שהכניסה אליו נתחמה במחיצת זכוכית החושפת את חללו כלפי המסדרון וזורמת במקביל אליו, בפתחי החללים האחרים הותקנו דלתות גבוהות ורחבות (2.80X1.20 מ') בגימור לכה לבנה, ועם פתיחת פיווט המשרתת את רעיון הגמישות: בהיותן פתוחות הן משמרות זרימה ישירה בין שני קצותיה של הדירה, ובהיותן סגורות הן מתפקדות כסוג של מחיצות המחלקות את המסדרון למעין "קופסאות" סגורות, ולמעשה, "מעבירות" את החלל מסיטואציה של מרחב מגורים פתוח-משותף לסיטואציה של חללים עצמאיים/נפרדים העונים על צורכי פרטיות ואינטימיות.
חדר הרחצה של חדר השינה: יחידת כיור מסוגננת שמאחוריה מוצנע האמבט. אביזרים מובחרים המגלמים את שפתו המודרנית-עכשווית של העיצוב.
התאמה לצרכים משתנים: דלתות גבוהות ורחבות בגימור לכה לבנה ופתיחת פיווט המשרתת את רעיון הגמישות.
תאורת החלל מורכבת בעיקרה מפסי תאורה ומגופים שקועים וסמויים החוברים לשפתו המינימליסטית, ומיקומם חושב בקפידה כך שידגישו את מקצב זרימתו ואלמנטים שונים ששולבו בו. אזור היום, הפונה אל הפטיו הגדול שבחזית האחורית, הוא חלל משותף המרכז בשטחו את פינת הישיבה הסלונית ופינת האוכל, ולהוציא שזלונג אדום הניצב באחת מפינותיו כמוקד צבע יחיד, יתרת עיצובו מגלמת אנינות טעם לבנה, המשלבת צמד כורסאות ברצלונה האייקוניות בעיצובו של מיס ואן דה רוהה, ספה לבנה, שני שולחנות קפה נמוכים ולבנים כמובן, פינת אוכל על טהרת הלבן, ותריסי גלילה לבנים שמעטרים את הפתח הגדול. חללי הבית האחרים אינם שונים במהותם מהאזור הציבורי, וכמוהו מאופיינים בגון לבן כגון שולט, ובעיצוב מינימליסטי, מובחר ומסוגנן, אשר רק באזור המסדרון מפתיע עם פרטים מעודנים המייצרים עניין שונה, כמו, למשל, חלוקי נחל שהונחו מתחת לפטיואים הפנימיים, צמד פסלים שקובע לקיר, או המילה COCINA (מטבח בספרדית), שהוטבעה באותיות גדולות על גבי מחיצת הזכוכית התוחמת את המטבח. לצד סכימת המגורים הייחודית שיצרה פלסיוס-בלנס בדירה, אין ספק שהדיסוננס בין הבניין של תחילת המאה שעברה לבין הדירה המודרנית המייצגת היטב את האלף השלישי הוא גדול מאד. אך המסדרון, הנושא את דגל תכנונה המקורי ומהווה ציר מרכזי גם בגרסתה המחודשת, מצליח להעניק לה ערך מוסף של ארומת עבר המעשירה את חזותה העכשווית.
מתוך מגזין בית ונוי 116: "לבן הוא יפה"