סיפורה של הדירה השוכנת בבניין מגורים ישן שעבר שימור, בתל אביב, הוא גם סיפור של שימור אווירה וארומת עבר השזורות בסוג זה של דירות, גם לאחר שיפוץ דירות המחדש את ימיהן "מעצם הווייתם, תהליכי שימור בניינים מתמקדים בחזותו החיצונית של הבית, כאשר בתוך הדירות עצמן ניתן לעתים למצוא עולם מודרני לחלוטין, שאינו "מדבר" עם החוץ בשום דרך" אומרת האדריכלית תמי אורנשטיין, שבידיה הופקד תכנונה המחודש של דירה כזו בלב תל אביב - דירה ששטחה משתרע על 110 מ"ר, אחרי שבמסגרת השימור היא זכתה לתוספת שטח של 30 מ"ר, כתוצר של הרחבה שבוצעה בעורף הבניין והפכה אותו, למעשה, לחזית נוספת.
"מטרת התכנון הייתה לייצר אמירה עיצובית שתשתלב באופיו ההיסטורי של השימור ואף תתמוך בו, ובמקביל לשוות לחלל ערכים פונקציונאליים ועכשוויים המתקשרים ומיישרים קו עם אורחות החיים של המאה העשרים ואחת" מסבירה אורנשטיין את הרעיון שהנחה אותה. בשלב הראשון הוסרו כל קירות הפנים, בפתחים הקיימים הותקנו חלונות עץ לבנים "נאמנים למקור", וחלוקת החלל החדשה בוצעה בהתאם לדרישות הפרוגראמה של הדיירים שעיסוק באמנות הוא גורם מוביל בחייהם: יצירת חמישה חדרים - סלון, יחידת הורים, שני חדרי ילדים וחדר עבודה, וכן שילוב פתרונות אחסון לספרים הרבים המצויים ברשותם. חלוקת החלל החדשה מיקמה את אזורי המטבח והסלון במרחב אחד ואת אזור החדרים כאגף נפרד, (ראה תוכניות) ובחירת החומרים נועדה לייצר רקע שקט שיאפשר את השתלבותם של אלמנטים קיימים מעולם התוכן של הדיירים, דוגמת עבודות אמנות ופריטי ריהוט עתיקים שנאספו עם השנים. לריצוף חלל המטבח-סלון נבחרו אריחים במראה המדמה בטון, אגף החדרים רוצף ברצפת עץ אלון מובהר, והקירות נצבעו במערכת גוונים רגועה הנעה מאופ-וויט לגון זית.
חדרה של הבת, ספוג בממד העבר שמודגש באמצעות פריטים שנאספו עם השנים, דוגמת עגלת בובות מלבבת.
בנוסף, על שני קירות בחלל - בסלון ובמטבח, שולב חיפוי בלבני סיליקט כתוספת של עניין חומרי-צורני, כמו גם כאזכור לעברו ההיסטורי של הבית "הרבה אנשים נוהגים היום לייבא לבני פירוק ממקומות שונים בעולם, אך אלה המשמשות בדירה הן "יבוא מקומי" שמקורו בחלל עצמו. לבנים שיוצרו בתחילת המאה הקודמת ו"נשלפו" מהקירות החשופים" מסבירה אורנשטיין את התהליך, שבמסגרתו נחתכו הלבנים המקוריות בזהירות רבה והודבקו שנית על הקירות: על קיר המעטפת אליו צמודה פינת הישיבה ובה הוא משמש רקע למסך פלסמה שנתלה עליו, ועל חלקו העליון של קיר המטבח. לצד ארומת העבר שיוצקות הלבנים לחלל, שולבו בו בניות גבס המייצגות את ההווה ואת ה"כאן ועכשיו", כאשר בתוך כך "נתפרים" שני ממדי הזמן באורח הרמוני. כך, למשל, המשכו של קיר הלבנים בסלון היא גומחה בנויה שבתוכה שולבו מדפי ספרים עם תאורה שקועה בתחתיתם, וספסל/מדף נמוך שתוכנן בחלקה התחתון ממשיך וזורם גם למרגלות קיר הלבנים (עד החלון שבעומק החלל), כאלמנט רב תכליתי המשמש להצבת פריטי נוי, מכשור נדרש, ואף לישיבה. סופו של הספסל/מדף נתחם בעמוד בנוי החובר לקורה עליונה מקורית, אשר טרום ההרחבה והשיפוץ סימנה את "סוף" החלל, ובמסגרתו זכתה לקבל נוכחות בעלת משמעות: היא הודגשה באמצעות צביעה, ולצד והעמוד שנוסף לה נוצרה מעין "אוזן" המשמשת כאלמנט חוצץ בין פינת הישיבה והקריאה שבמבואה לאגף המגורים, כסוג של הגדרה ו"סיום פרק". אלמנט בנוי אחר, תוכנן בקצה המטבח שגובל בפינת הישיבה: צמד עמודים "המטפס" עד התקרה, כשביניהם משולבים מדפי עץ המאכלסים עבודות קרמיקה של בעלת הבית שהינה אמנית בתחום. אלמנט זה משמש אף הוא להגדרת האזורים, ובה בעת, בהיותו פתוח, הוא מייצר קשר עם המשך החלל ומאפשר חדירת אור היישר אל משטחי העבודה במטבח.
המרחב הציבורי הכולל סלון ומטבח. גומחה בנויה עם מדפי ספרים שנוכחותם מעשירה את החלל בתוכן נוסף, ולמרגלותיה ספסל בנוי שרץ לכל אורכו של הקיר
תאורת החלל הציבורי מתקבלת בעיקר מגופי תלייה דקורטיביים שאופן תלייתם הלא שגרתי מעוגן בקונספט הרעיוני של התכנון: בארבע פינותיו נתלו ארבעה אהילים זהים שכמו מסמנים את המרחב ובעיצובם המסורתי מדגישים-מסמלים את ממד העבר, כאשר האור הצהוב שהם מפיצים מרכך את גונו האפור של הריצוף ואף תורם ל"יישון" האווירה. גופים תלויים נוספים שולבו בחלל מעל מוקדים דוגמת שולחן האוכל, ובמדפים ו/או באלמנטים בנויים נקבעו גופים שקועים המאירים אותם נקודתית. ככלל, הרצון להשתלב באופיו ההיסטורי של השימור, בא לידי ביטוי במרקם הביתי חמים שמאפיין את החלל- מרחב שהאמירה האישית והזיקה לעבר מובילות את עיצובו החף מכל צווי אופנה כאלה או אחרים. שפתו האסתטית מתקבלת בעיקר מנוכחותם של תכנים אישיים והקשרים מעודנים שיצרה אורנשטיין באמצעות צבע וחומר. כך, לדוגמה, פריטי הריהוט מתכתבים בצבעם עם צבעי העץ של החלונות, כמו גם עם העץ הטבעי שממנו עשוי חלק נכבד של מדפי הספרים המשולבים בחללי הדירה השונים. ממדי העבר והעכשוויות משתלבים היטב גם במטבח, שעיצובו הפונקציונאלי כולל יחידות בנויות במראה מודרני, ובמרכזו ניצבים שולחן עץ מלא וכיסאות בהירים בעיצוב המגלם טעם של פעם.
אגף החדרים מאופיין במראה בהיר שנועד לשוות לו תחושת מרחב, כמו גם שמירה של ממד הוותק של החלל. כך, למשל, הדלתות שנבחרו הן דלתות "סבתא" שגובהן (2.40 מ') נגזר מגובהה של התקרה (3.45 מ') האופייני לדירות ותיקות, ובחדרי הרחצה, שנותרו ללא פתחי חלונות בשל תוספת הבנייה ואילוצי החניה והשימור, הותקנו דלתות זכוכית המאפשרות מעבר אור אליהם ומייצרות מראה קליל. כך, בתכנון שנע בין שני צירי הזמן, הפכה הדירה הותיקה לחלל נעים המאחד נוחות פונקציונאלית, זיקה לעבר וערכים עכשוויים, ובעיקר כזה המדיף ניחוח אישי שדבר לא ישווה לו.
מתוך גיליון 105: "בין צירי הזמן"