סטודיו לעיצוב: Brani & Desi
מעצבים: Branimira Ivanova & Desislava Ivanova
מגזין "אינדיפנדנטס" הבריטי דיווח לאחרונה על ביקוש גובר לרכישת יצירות
אמנות. מעצבי פנים ואדריכלים רבים מחבקים את הדחף של הלקוחות למלא את ביתם ביצירות
אמנות, באמצעות שיתופי פעולה הדוקים עם גלריות ואמנים.
סטודיו Brani & Desi מגדיר עצמו כסטודיו לעיצוב פנים
שמושפע מאמנות. הכוח שמניע את הסטודיו הוא שני מעצבי הפנים המנוסים Desislava Ivanova ו- Branimira Ivanovשמטרתם העיקרית
היא ליצור חללים שבהם לגיאומטריה, לצבע ולפונקציה יש השפעה שווה.
Desislava Ivanova ו- Branimira Ivanovנולדו בעיר סופיה בבולגריה, הם למדו עיצוב
פנים באוניברסיטת קינגסטון בלונדון. את התואר השני הם עשו באקדמיה לעיצוב בפירנצהאיטליה, שם הם זכו בפרס מצוינות עבור הישגיהם האקדמיים.
"ארוחת בוקר עם
מונדריאן" הוא פרויקט יצירתי יוצא דופן משום שנעשה בו ניסיון נועז להשתמש בצורות,
בקווים ובצבעים כאלמנטים אמנותיים שיכולים להשפיע בצורה חיובית על האנשים ששוהים
באותו חלל.
הקונספט העיצובי בדירה מושפע מהביטוי שנותן
הצייר ההולנדי פיט מונדריאן לדרך שבה הוא רואה את הטבע. מונדריאן הוא אחד ממקימי
התנועה הניאו-פלסטיסטית, המוכרת בזכות השימוש רק בקווים אופקיים ואנכיים ובצבעי
היסוד: אדום, כחול, צהוב. התוצאה היא ציורים מופשטים, פשוטים וטהורים.
באמצעות השימוש באלמנטים מצומצמים מאוד,
פיתח מונדריאן שפה פלסטית חדשה שדרכה הוא מראה כיצד הוא רואה את העולם, את הטבע
ואת האדם – כאחדות אחת. ציוריו של מונדריאן מייצגים את ההרמוניה המושלמת שהיא
תולדה של האחדות הטבעית.
"אני רוצה לגשת לאמת הכי קרוב שאפשר,
ולכן אני מפשט הכול עד שאני מגיע לאיכות הבסיסית של האובייקטים," אמר פיט
מונדריאן. מונדריאן מבקש לעורר רגשות שמחה אצל הצופים, כך שבזמן שהם מתבוננים
בציורים הם ירגישו שהם רוקדים.
"בפרויקט שלנו רצינו לעורר רגשות
דומים. כלומר, שבאמצעות הקווים והצבעים – הדיירים ואורחיהם ירגישו שהם חלק מהציור."
אומרים המעצבים הבולגרים. בריקוד שבין צורות וצבעים, משרד האדריכלים השתמש בשחור
ובלבן ליצירת מרווח בין הצעדים הסוערים. הלבן הוא אקטיבי, השחור הוא פסיבי. גם
הבחירה הזו נשענת על משנתו של מונדריאן שגורסת כי באמצעות הניגוד בין צבע לקו אפשר
לראות את הביטוי הפלסטי של מערכות היחסים.
החלל של הבית הניסיוני הוא חלל מודרני פתוח
שיש בו חלוקה ברורה לפונקציות שונות. למרות החלוקה לפונקציות, מבחינה ויזואלית
החיבור בין החללים מוחשי מאוד. המשמעות היא שמבחינה רעיונית ועיצובית המטבח, למשל,
מחובר גם לחדר האוכל וגם לסלון. כפי שבטבע כל האלמנטים מחוברים יחד משום שלא יכולה
להיות אחדות בלי אחד מהם, כך השתדלו המעצבים הבולגרים ליצור חיבורים חזקים בין
החללים השונים בלי לפגוע בבידול שהוא תולדה של פונקציונליות.
מונדריאן ראה באמנות
סוג של דת וטען שאנשים יוכלו להפוך לטובים ולרוחניים יותר אחרי שיביטו ביצירות
מאוזנות. מעניין אם למגורים בחלל צבעוני כל כך תהייה השפעה
דומה.