עיצוב דירת גג בתל אביב

שתי דירות קטנות בנות 65 מ"ר, תפחו אחרי שיפוץ לכדי חלל בן שתי קומות שעיצובו שזור בניחוח וינטג'. האדריכל דרור רימוק ניצל באופן מיטבי את הנשקף מהקומה העליונה, שלא לדבר על הגג שהפך למרחב מפנק המשקיף על תל אביב ובשעות החשיכה מעניק תחושה "ניו יורקית" משהו

מאת: מיה אור | צילום: "שגב צילום" | אדריכל דרור רימוק - 03/04/2013

 

דבר בחזותו של בית המגורים הוותיק וה"סטנדרטי" במרכז תל אביב, אינו מסגיר את ה"וילה" הממוקמת בקומה העליונה שלו: שתי קומות מגורים וקומת גג מפנקת ממנה ניתן להשקיף אל הנוף האורבאני תוך כדי השתכשכות בג'קוזי, או אגב לגימת כוס קפה בפינת ישיבה נעימה. "כשראינו אותה לראשונה, קשה לומר שהיא הייתה מרשימה, ובלשון המעטה, אך את הפוטנציאל שלה אפשר היה לזהות" מספרים הדיירים על עברה של הדירה, שהיום, אחרי שיפוץ מקיף שבוצע בה, מתגלה כפינת חמד שובת עין בעליל. חייה החלו כדירה "רגילה", שבשלב כלשהו נפרץ בתקרתה פתח חיבור עם הגג שאפשר לספח חלק ממנו לשטחה ולנצלו לבניית חלל עבודה. הדירה המקורית, 65 מ"ר, הכילה בשטחה את חללי האירוח והשינה, ובמהלך הזמן "נכבשו" במרחב הגג שטחים נוספים, שנבנו אמנם כמעשה טלאים ללא תכנון מוביל, אך הפכו אותו, למעשה, לקומה לכל דבר, אף היא בת 65 מ"ר (ראה תכנית לפני ואחרי).

 

 

"לא היה שום טעם להיצמד לקונספט המקורי ולהחמיץ את הנוף שמתגלה בקומה העליונה" אומר האדריכל המתכנן דרור רימוק, אשר בתכנון החדש שרקם אכן הפך אותו על פיו: קומת הכניסה (הדירה המקורית) יועדה לשמש כקומת מגורים, והעליונה (הגג ש"נכבש") כקומת אירוח המתנאה במרפסת נעימה שממנה מוביל גרם מדרגות לקומת גג - "הדובדבן שבקצפת".

 

בשלב הראשון הוסרו כל המחיצות המקוריות, דלת הכניסה הוסטה מעט הצידה על מנת להגדיל את שטחו של חלל שתוכנן סמוך אליה, הפתחים הקיימים הורחבו והותקנו במסגרות פרופיל בלגי, ובהתאם לפונקציות רצויות שהוגדרו בפרוגראמה בוצעה חלוקת חללי הקומות: מטבח, סלון ופינת אוכל בקומה העליונה, ופינת טלוויזיה / משפחה, חדר ילדים, חדר עבודה, חדר רחצה ויחידת הורים בקומת המגורים התחתונה.

 

 

פינת האוכל השקופה, שממוקמת בחלק ממרפסת "לשעבר" ומשקיפה אל הנוף. ריצופה באריחי אבן חלילה מייצר המשכיות ויזואלית עם "יתר" המרפסת.
 

המהלך המשמעותי ביותר של התכנון היה העתקת גרם המדרגות ממיקומו המקורי לצד דלת הכניסה למיקום חדש- בניצב אליה. שינוי זה העצים את תחושת המרחב בקומת המגורים, אפשר לנצל את שטחה באורח מקסימאלי, וכן לממש באורח מושכל את רעיון החשיפה לנוף בקומה העליונה. שכן במיקומו החדש, שכמו "פורץ" למרכז המרחב, פוגשת עין הבאים את הנוף החודר מבעד לויטרינות גדולות שתוכננו בו, כשבנוסף, כמו באופן טבעי הוא מגדיר את אזורי החלל - אזור אירוח עם יציאה למרפסת מימינו, אזור מטבח משמאלו, והיישר מולו פינת אוכל, הממוקמת בחלק מהמרפסת שנסגר וסופח אליו. "הבונוס של הדירה, היה כמובן האפשרות לנצל את שטחו של הגג, מהלך שדרש תכנון קונסטרוקטיבי מוקפד, שלא בדיוק אפיין את החלל המקורי..!" אומר רימוק. במסגרת זו "הושתלו" עמודים תומכים בקירות, בויטרינת הפרופיל הבלגי ובתקרת החלל, בה נוצל הצורך להתקנת קורות פלדה תומכות (רלסים) ליצירת גריד אסתטי המזכה את התקרה הנמוכה יחסית בערך דקורטיבי. התמיכה המסיבית ללא ספק הצדיקה את עצמה, שכן עלייה בגרם מדרגות מרחף עשוי מתכת מובילה לחלקת אלוהים קטנה שמקשה להאמין שהיא ממוקמת, למעשה, בלב אורבאניות סואנת- משטח דק רחב ידיים מעוטר בעציצים גדולים, שבמרכזו משוקע ג'קוזי מפנק ובשטחו פזורות כורסאות גן מסוגננות ופינת ישיבה אינטימית.

 

"בכל תקופת התכנון חיינו ונשמנו עיצוב. עלעלנו בספרים, בחוברות, התחקינו אחרי סגנונות שונים ואחרי כל מה שמוצע בתחום, ובעיקר הבהרנו לעצמנו מה אנחנו רוצים באמת" מספרים בעלי הבית על התהליך האינטנסיבי שהתנהל כ"רב שיח" פורה ומהנה עם רימוק, ואשר בסופו של יום הניב את הדירה האקלקטית שמדיפה בעת ובעונה אחת שיק פריזאי, זיקה לתל אביב של פעם ורוח וינטג', ובכל מקרה חפה מכל מה שיכול להיתפס כעכשווי או כתכתיב אופנתי.

 

 

הדובדבן שבקצפת- הגג החדש שהפך למתחם מפנק של ממש: ביום משקיף על תל אביב ובלילה על ניו יורק.
 

 

מבט אל הסלון המעוצב.
 

מסגרת החלל חמימה - משופעת בנוכחות של עץ, עטופה במסגרות פרופיל בלגי בגון שמנת, ומשלבת באורח מיטבי את הממד הפונקציונאלי עם האסתטי. כך, למשל, בפינת המשפחה שבקומת הכניסה תוכנן הפתח הגדול שבחזיתה עם אדן פנימי רחב המשמש כספסל ישיבה וחלקו התחתון מנוצל למיקום מגירות אחסון, ומאחורי דלתות ארון תמימות מתגלה פינת מטבחון פרקטית, למקרים שרוצים "לנשנש" משהו מול הטלוויזיה בלי להרחיק לכת יותר מידי.

 

עם ארסנל מגובש של אהבות והעדפות שהגדירו הדיירים, השכיל רימוק לייצר שפת חלל עשירה ומגוונת תוך שמירה על איזון מעודן והרמוני, ללא השתלטות של מרכיב/חומר כזה או אחר "למעשה, למעט אח, עליו ויתרנו מסיבות טכניות, כל האלמנטים שרצינו שולבו בחלל" אומרים בני הזוג. בתוך כך, יש כאן לבני פירוק שמשמשות לחיפוי קיר חלל המדרגות, כשהן קושרות אגב כך את שתי הקומות; משרביות שמחדירות אור ומייצרות עניין ויזואלי; אריחים מצוירים שבוצעו בהזמנה ומרצפים את חדרי הרחצה; דלתות בחלוקת פנלים דקורטיבית, פרובאנסית משהו; רוזטה שממנה משתלשל שנדלייר במרכז תקרתה של פינת האוכל; גוון לבן שבור שמככב בקירות, כמו גם בפריטי ריהוט ונוי; וכמובן שימוש מגוון בעץ: ריצוף באלון מולבן שגונו הבהיר נועד לשמר כמה שיותר תחושת מרחב בקומת המגורים, שימוש בעץ אלון מגוון לטיק בגרם המדרגות, וריצוף בטיק תואם במרחב הסלון מטבח. פינת האוכל, מאידך, רוצפה באריחי אבן חלילה המשמשים גם לריצוף המרפסת, ובתוך כך מייצרים תחושת המשכיות בין החוץ והפנים ומעצימים את נוכחותו של הנוף.

 

 

מבט אל כלל חללה של קומת האירוח מתוך הסלון. פרופיל בלגי: ג'ורג' בהו פרקט: "פרקט ליין"
 

תאורת החלל היא הפתעה של ממש בעידן הסמויים/שקועים למיניהם- אף גוף תאורה מסוג זה לא הותקן בו, וכל הגופים, למעט שנדלייר הקריסטלים שבפינת האוכל, הינם כאלה שנרכשו בשוק הפשפשים ו/או הורכבו ייעודית מחלקים ישנים על טהרת השימוש בפרזול וזכוכית דקורטיבית. ככלל, המושג "יד שנייה" בהחלט מוצא את ביטויו במרחב האקלקטי הזה, דוגמת השולחן האובאלי והכיסאות הבהירים עם הקליעה הוינאית שנדדו מחנות יד שנייה בארה"ב לפינת האוכל, או המיטה שבחדר השינה - מיטה רומנטית, יד שנייה מאנגליה, שעשויה מתכת זהובה עם מיני עיטורים שנאלצו לעבור "טיפול שיקומי" טרם שולבו בחלל.

 

הזיקה לרומנטיקה של פעם באה לידי ביטוי גם בפריטים חדשים שנרכשו, כמו, למשל, האביזרים הסניטאריים שמאופיינים בסגנון ובטעם של פעם, ואף עיצובו של המטבח, שבוצע בעבודת נגרות, מגלם אותו: מטבח בגון שמנת שחזיתותיו מאופיינות בדיגום פנלים ויחידת אי פינתית וגדולה במיוחד עם משטח בוצ'ר בלוק מסיבי מהווה את מרכז הפעילות בו. למרות שטחו הקטן יחסית, דבר אינו חסר בו, ובהיותו מוקף חלונות גדולים מדובר בחלל נעים ושטוף אור, שדייריו חובבי הבישול והאירוח מרבים לעשות בו שימוש. 

אם במהלך היום נהנית הדירה מתאורה טבעית נעימה החודרת אליה דרך הויטרינות הגדולות, הרי שלעת ערב היא עוטה רכות עוטפת שנוסכים בה גופי התאורה, ונופם המואר של מגדלי העיר משלים אותה בנופך קסום. "מאז שעברנו לכאן, אין לנו שום רצון וחשק לצאת" אומרים בני הזוג, ונקל להבין למה.


מתוך מגזין 104: "על גגות תל אביב"