להפוך בית תלת מפלסי (מרתף, ק.קרקע וקומה עליונה) שתוכנן לפני עשרים שנה עבור משפחה בת חמש נפשות, ומטבע הדברים נשען על פרוגרמה "רגילה" שנועדה לענות לצרכיה, לבית שנועד לזוג שילדיו הבוגרים כבר אינם מתגוררים עמם, הייתה המשימה שעמדה בפני האדריכל
עודד פפרמן, בפרויקט תכנונו של הבית השוכן באזור המרכז. "מדובר בתכנון לפרק חיים שמתנהל אחרת וצרכיו שונים. כך, למשל, הוא אינו נדרש לחדרים רבים ומוגדרים, אשר מטבע הדברים כן מאפיינים בית של משפחה עם שלושה ילדים" אומר פפרמן. (ראה תכנית לפני השינוי) הבית המקורי, שכלל מרתף, קומת קרקע וקומה עליונה נהרס לרמה בה נותר רק השלד, כאשר במסגרת זו הוא אף "נוקה" מאלמנטים "פוסט מודרניים" שהיו משולבים בתכנון הקודם.
הקונספט הרעיוני היה לייצר מרחב זורם שחלליו השונים קשורים זה בזה ברצף המשכי, מוגדרים ולא מוגדרים בו זמנית, כאשר בתוך כך הם כמו הופכים לרב תכליתיים, והשימוש בהם מתרחב מעבר לפונקציה הראשונית לה נועדו. את אותו רצף וקשר ביקש פפרמן להחיל גם על יחסי הפנים והחוץ, והבית אכן מתגלה כמבנה נקי מרובה פתחים, ובכלל זה שתי מרפסות שנוכחותן מודגשת באמצעות חיפוי טיח בגמר שונה מזה של כלל המעטפת. מתארו מתקבל ממספר גושים החודרים זה לזה, כשבמרכז החזית הקדמית משולב קיר עץ המחפה אותה חלקית ונמשך עד לשביל המוביל לרחבת ישיבה עשויה דק. כחלק מפיתוח השטח שנעשה במסגרת התכנון, שונה גם מיקומה של הכניסה לבית מן הרחוב, והיא הורחבה בהתאמה אליו תוך העצמת נוכחותו בסביבה.
פנים הבית מגלם את תרגומו של הקונספט הרעיוני לקונספט ארכיטקטוני ש"רתם" את קיר ההפרדה של הבית מהיחידה הצמודה אליו להוות אלמנט מרכזי בחלל, ולמעשה "חוט השדרה" שלו כדברי פפרמן. קיר זה, ה"צומח" מתוך המרתף ועולה עד הגג, טויח בטיח פיגמנטי בגון טרקוטה המדגיש אותו במרחב, ועליו הותקן "גרם המדרגות" - אם כך אכן ניתן לתאר את מדרכי העץ התלויים לאורכו, עשויים עץ אלון מגורד בגוון וונגה ורתומים לשלד המבנה באמצעות מוטות מתיחה. מבנה זה יוצר קומפוזיציה מרשימה המדמה שלד וצלעות, ואת המראה המיוחד משלים מאחז יד מקושת עשוי מתכת מגולוונת בגון טבעי, שתפקידו נועד גם לרתום את המערכת לכדי מסבך מרחבי. שקוף, מכנה פפרמן את גרם המדרגות, ולמרות שסמנטית הוא אינו עונה להגדרה, המרווחים הנשמרים בין מדרך למדרך משמרים אווריריות רבה, ומאפשרים למבט לעבור דרכם ומעבר להם, לחלל הבית פנימה, כמו גם מחוצה לו, כאשר החלל הצר שלאורכו זורם גרם המדרגות מסתיים בחלונות צרים שממסגרים את הנוף המגונן.
במהדורתו המחודשת, לאחר המטמורפוזה שעבר, מפלסי הקומות פתוחים ומחולקים ע"י קטעי קירות בהתאם להגדרת הפעילות בהם. שטח הבית אמנם גדל בשל סגירת חלל דו קומתי, אך מספר החדרים בו צומצם בהתאם לצרכים של בני הזוג.
קומת הקרקע, היא הקומה הציבורית שתוכננה כרצף חללי הכולל מטבח המוגבה במספר מדרגות ממישור הריצוף, פינת אוכל, ופינת ישיבה בהמשכה, שנשקפת אל עבר רחבת דק חיצונית.
הקומה העליונה היא האגף פרטי, שכולל יחידת שינה מפוארת עם חדר הלבשה וחדר רחצה מרווח, וכן חדר עבודה המשקיף לחלל המרכזי של הבית דרך קובית זכוכית - אלמנט לא שגרתי התורם עניין ויזואלי רב: הקובייה מגיחה מחדר העבודה כשהיא בולטת בכ-40 ס"מ ממישור הקיר, וייעודה פתוח לפרשנות - ספק עמדת תצפית, ספק עמדת תצפית, ובכל מקרה שקיפותה היא חלק ממרקם הפתיחות והאווריריות.
מפלס המרתף הוא מפלס מפנק שנועד לבילוי ו"שעשועים" בשעות הפנאי, כשהוא התהדר בחדר הקרנה עם מערכת קולנוע ביתי כמו גם בשולחן סנוקר רחב ידיים הניצב בהמשך. בנוסף, כעוד נדבך של נוחות מגורים, תוכננה בחלל המרתף גם יחידת אירוח עם יחידת שירותים צמודה.
הרעיון התכנוני של יצירת קשר - הן פנים חללי והן בין פנים לחוץ, בא לידי ביטוי בפתחים הרבים ששולבו במעטפת: פתחי חלונות גדולים המתנשאים מרצפה לתקרה ו"מזמינים" את החוץ פנימה, ופתחי יציאה רבים מכל אחת מקומות הבית, אם אל הגינה ואם אל מרפסת. מעבר לחיזוק הדיאלוג עם החוץ משרה ריבוי הפתחים ממד של תנועה דינמית, החוברת, מדגישה, ומשלימה את "עקרון הרצף" שעמד בבסיס התכנון. שפת העיצוב בחלל נקייה ועשירה כאחת: הריצוף נעשה באבן טרוונטין מחוררת, הקירות, למעט הקיר המרכזי כמובן, נצבעו בגון לבן שבור,והחללים הרטובים בטיח פיגמנטי בגימור לקה. תאורת החלל מינימליסטית -גיאומטרית, נועדה בעיקר ליצור אפקטים של אור ללא גופים דקורטיביים, ויוצאי דופן מבחינה זו הם זוגות של גופים בולטים בעיצוב רבוע, המצטרפים למעין "שדרת" אור מעניינת שמקבילה במהלכה לגרם המדרגות בחלל הקומה הציבורית. פריטי הנגרות בבית תוכננו ייעודית ע"י פפרמן בהתאמה מדויקת לקו הארכיטקטוני שמאפיין אותו, כשעמם משתלבים פריטי ריהוט, נוי ואמנות, המעשירים את המרחב הנקי בנופך תרבותי, יוצרים זהות אישית ומעידים על טעם אנין, דוגמת שטיחים אפגניים משובחים הפרושים בחלל, ובכלל זה במטבח, או יצירת אמנות שנתלתה גם כן בשטחו.
הקשר הנשמר בין הפנים והחוץ, לא מכזיב, ויציאה אל הגן כמוה כהמשך ישיר של החלל המוקפד, כשהיא חושפת מרחב מטופח ומזמין. הרחבתה של הכניסה אל הבית מן הרחוב ומיקומה החדש שנקבע בתכנון, אפשרו ליצור חלוקה רצויה בין אזור מגונן משופע בצמחייה מטופחת, ואזור ישיבה שעיקרו רחבת דק גדולה עשויה במבוק, המתכנסת לאמת מים מאורכת. בתוך אמת המים תוכננו מספר מפלים קטנים, ובתחתיתה שולבו חלוקי נחל המוארים באמצעות גופי תאורה מוגני מים שנוסכים קסם רב למראה. במרכז הרחבה ניצב עץ זית עתיק אליו משקיפה פינת האוכל, ובהיקפה ישנן ערוגות שתולות שנתחמו בקורות הדק. במשטחי הדריכה שבמרחב הגן הותקנו גופים שקועים המפיצים את אורם על הסביבה, והעצים שנשתלו בו מוארים בתאורה ממוקדת המדגישה את יופיים, וכל היופי הזה חודר גם אל חלל הפנים דרך הפתחים הרבים שהשכיל התכנון ליצור במסגרת מה שבהחלט ניתן לכנות כעקרון הרצף.
מתוך מגזין 100: "עקרון הרצף"