תומאס הוט הוא איש הון סיכון ואספן אמנות שעבר לגור בסן פרנסיסקו. לאורך חייו הספיק הוט לשנות את מקום מגוריו חמש פעמים לפחות, כאשר הבתים בהם התגורר היו בעבורו תמיד הזדמנות לחיות בפינות היסטוריות נדירות ברחבי העולם, כגון מנזר מהמאה ה -14 בפריז, דירה משופצת בטחנת פשתן מהמאה ה -18 בלונדון, ומחסן תבואה מהמאה ה-19 בטורונטו. "המגורים במקום היסטורי הם רבי משמעות עבורי. הבחירה לגור בהם היא למעשה שמירתם בחיים", הוא אומר.
המשיכה להיסטוריה, והחיבה לאסתטיקה המוצאת את ביטויה בבחירת חללים ייחודיים אך ורק מסוג זה, הובילו את הוט לאחד הפרויקטים למגורים המרתקים ביותר בחוף הדרומי של סן פרנסיסקו: .650 Delancey מאז נבנה בשנת 1867, עבר המבנה ששימש כמחסן לסחורות מיובאות כגון קפה, משי ואורז ומוצרי מזון על ידי חברת פסיפיק לספנות, גלגולים רבים. שנים רבות אף עמד נטוש, ספג רעידת אדמה וגם שריפה, עד שבשנת 1990 שופץ ושומר מהיסוד על ידי שתי חברות אדריכלות מקומיות בשם LCA ו Fisher-Friedman שהפכו אותו לפרויקט מגורים עטור פרסים. קירותיו המתפוררים שומרו וחוזקו כשבתוכם נבנתה קונסטרוקציה חדשה, וכיום הוא מונה 66 דירות לופט נחשקות בשטח של 100 עד 150 מ"ר כל אחת. בנוסף, מיקומו האטרקטיבי לצד האזור הפיננסי של העיר ובסמוך לחנויות, מסעדות ומועדון יאכטות במרחק הליכה, הפכו את המבנה לאחד מהפרויקטים היוקרתיים ביותר בעיר ולנקודת ציון היסטורית.
מתוך חיבתו לחללים גדולים ופתוחים, רכש הוט את אחד הלופטים בפרויקט שהינו גם דופלקס- משתרע על שני מפלסים. בעקבות המלצתו של חבר הוא בחר באדריכל מקומי בשם רוברט אדמונדס, בעליו של משרד האדריכלים EDMONDS + LEE ARCHITECTS לעצב עבורו את הלופט, והחיבור בין השניים היה מיידי.
מטרתו של העיצוב המחודש נועדה, בין היתר, לשלב את אוסף האמנות של הוט הכולל יצירות אמנות מופשטת ועכשווית של אמנים ידועים. שזירת האמנות בכלל הדירה אמור הייתה גם לבטא את הרוח האמנותית והאינטלקטואלית המאפיינת את טיפולוגית המגורים מסוג "לופט", שאת מקורותיה ניתן למצוא בשנות החמישים בניו-יורק. "האמנים באותה תקופה לא שיערו שחיפוש אלטרנטיבה למגורים היקרים במרכז העיר יכתיב סגנון מגורים חדש לדורות הבאים. מי שמבקר בדירה עלול לחשוב שמתגורר כאן אמן. זוהי הגלריה הפרטית שלי." מסביר הוט.
אוסף יצירות האמנות העכשווית משתלב בעיצוב הכולל.
עם הכניסה לדירה נפרש החלל הכפול המתאפיין בתכנית פתוחה לגמרי, הנרקמת מקירות לבנים חשופות, תקרה גבוהה עשויה מקורות עץ ופרטי בניה ייחודיים מעץ הבולטים ביופיים לצד הגימורים העכשוויים. החלל האוורירי והפתוח מזמן מבטים ארוכים ומתמשכים אל קצוות הדירה, חלון גדול שוטף אותו באור טבעי, ורוח האמנות נחשפת כבר בכניסה, אותה מפארת יצירתו של הצייר טום הולנד, אמן עכשווי הפועל בסן פרנסיסקו: ציור צבעוני ענק התלוי על קיר מחופה בטון מעל שידה בסגנון וינטאג'.
הוט רצה ליצור מערכת יחסים שקופה בין אזורי הלופט ולזנוח כל תפיסה מסורתית לגבי המושג פרטיות, ובתוך כך המרחב משתרע כנטול מחיצות או קירות. תכנון הפנים מחלק את החלל לאזורים שווים בגודלם שגבולותיהם מסומנים אך ברמיזה, באמצעות גריד עמודי העץ המקוריים. כל אזור משרת פונקציה שונה, וכך ניתן להלך מהסלון למטבח דרך פינת האוכל. עם זאת, על אף חוסר ההפרדות, כל פונקציה מתפקדת באופן עצמאי ומאופיינת בעיצוב ייחודי והתאמה מובחנת של פריטי ריהוט ואמנות שונה.
עיצוב הפנים עושה שילוב מעניין של חומרים: קיר הלבנים המקורי מהבנייה הישנה, פלדה שחורה, תקרת עץ, לוחות זכוכית, ורצפת עץ אלון- מגוון חומרי המייצר שילוב בין אדריכלות אמריקנית קלאסית ובין זו העכשווית במבט אל עידן חדש. יצירות האמנות בולטות באופן ישיר על הקירות, והן אלה המכתיבות את בחירת פריטי הריהוט שנרכשו אך ורק בחנויות עיצוב יוקרתיות ונושאות חותם של מעצבי על.
בסלון, למשל, ניצבת ספה רחבה בצבע כחול כהה של חברת Minotti בעיצובו של רודולפו דורדוני ; גוף תאורה מעוצב ככדורי בדולח בוהקים של המעצב טום דיקסון משתלשל מתקרת החלל הכפול עד המפלס התחתון; שתי כורסאות יחיד המשלבות שלד פלדה ומושב עור פרה מבית המותג Ligne Rose (דגם הנקרא Fireside Chair); ושולחן הקפה הוא בעיצובו של האדריכל קרלו סקרפה משנות ה-70, אשר נחשב לאחד הפריטים הבולטים בתולדות העיצוב- משטח זכוכית המונח על רגלי פלדה עם מחברים מפליז.
גרם המדרגות המינימליסטי עשוי משטחי פלדה דקה חדה כתער, המונחים על קורת הפלדה, ומלווים במעקה שקוף עשוי מלוחות זכוכית עבה.
בין עמודי העץ בסלון עוצבו גומחות הממסגרות, בין היתר, יצירת אמנות של סרג' לימונה Serge Lemoyne אמן קנדי וצייר ידוע שהתפרסם בעקבות עבודות אמנות המהוות מחווה למטיס ומתאפיינות בצבעי הדגל הצרפתי. בפינת האוכל ניתן לזהות כסאות של המעצב מריו בליני בלבן המקיפים שולחן עץ דני, ובמטבח הותקנו משטח עבודה עשוי מגרניט עם ארונות לבנים מותאמים ייעודית, שנבנו במרחק 12 סנטימטרים מהקירות על מנת ליצור עמודים וצינורות מבניים עבור מים ופסולת. ככלל, סבך של צינורות ועמודים מבניים, שאת מיקום מרביתם לא ניתן היה להעביר או לשנות "נמשך" על פני שטחו של הקיר הפנימי, כשהוא הופך אגב כך לחלק מאופייה העיצובי של הדירה.
עיצוב החלל היה כרוך ברצף של מחוות הפשטה. כשהוט רכש את הדירה, גרם המדרגות המקורי המוביל אל חדר השינה ואל קומת גלריה היה עשוי מעץ אלון שהיה עבה מדי לחזון המעודן שלו ושל האדריכל אדמונדס. "הוא חסם את ההמשכיות של החלל", מסביר אדמונדס, אשר החליף את מדרכי העץ העבה במשטחי פלדה דקה חדה כתער, עד כדי לא מורגשת, המונחים על קורת הפלדה, ומלווים במעקה שקוף עשוי מלוחות זכוכית עבה.
חלל השינה ללא קירות או מחיצות בקומת הגלריה.
הדרמטית ביותר מבין כל מחוות ההפשטה, מתרחשת בין חדר האמבטיה וחדר השינה. ליד המיטה ניצב קיר זכוכית כהה ושחורה, אשר בהינף פשוט של מתג אור צבעו השחור מתפוגג לכדי חלל מקלחת ענקי, כעין חדר קטן בזכות עצמו."המקלחת היא סוג של קלידוסקופ של השתקפויות והשתברויות שנראה לעיתים כמו מיצב אמנות בלב חדר השינה." מסביר אדמונדס. הרעיון למקלחת שקופה לגמרי היה, אגב, חלום של הוט עוד מימי היותו רווק, וכשתוך כדי תהליך עיצוב הדירה הוא הכיר את אשתו שתהתה היכן היא תתקלח, תוכנן עבורה "ברגע האחרון" חדר אמבטיה קטן ומינימליסטי.
לכל אורכו של חלל הלופט נמתחת גלריה המשקיפה אל הסלון וכוללת מערכת מדפים מודולארית שעוצבה על ידי המעצב פול שארר. באזור זה נוהג הוט לבלות זמן רב בקריאת ספריו ובצפייה אל הנוף המרשים הנשקף ממנה, והשאלה הבלתי נמנעת היא רק אם יופיו אכן משכנע אותו להישאר בלופט ולא לזוז הלאה, אל חלל היסטורי אחר...
חלל הרחצה בעל דופן שקופה הפונה לחלל השינה.